"העיסוק של האוצר בוועדת בכר - בזבוז חמור של זמן ואנרגיות"

הכלכלן מיכה אסטרחן אומר שכאשר באוצר מדברים על הצמיחה בשנה החולפת, הם מזכירים לו אפיזודה בסרט "פטון": אחד הקצינים ניגש אל הגנרל פטון ואמר לו, שמע, החיילים לא תמיד יודעים אם אתה רציני או משחק אותה, אם אתה באמת חושב מה שאתה אומר או עושה הצגה. ופטון משיב לו משהו כמו, 'זה לא חשוב שהחיילים ידעו, מה שחשוב הוא שאני אדע את ההבדל'.

"החשש שלי", אומר אסטרחן, "הוא שהם באמת לא יודעים את ההבדל.לא רק שהם מנכסים לעצמם את הצמיחה, כפי שמקובל לעשות, אלא שהם גם מאמינים בזה. ומכאן לא רחוקה הדרך למסקנה שהתיאוריה הכלכלית מוטעית ושמדיניות פיסקלית מצמצמת עוזרת להאיץ את הצמיחה".

לאחר שמונה שנות מיתון, כלכלת ישראל החלה, ביוני שנה שעברה, לצמוח. הצמיחה הזאת - שעושי המדיניות הכלכלית גילו באיחור גדול - לא היתה תוצאה של מדיניות הממשלה הנוכחית, טוען אסטרחן. הרי הממשלה נבחרה ושר האוצר נתניהו נכנס לתפקידו רק חודשיים-שלושה קודם לכן, ודאי שלא הספיק לעשות הרבה, ובוודאי שמה שכן עשה לא יכול היה להספיק להשפיע על הכלכלה.

אז מה גרם לצמיחה?

"שני גורמים. אחד מהם הוא הירידה הרצופה בשערי הריבית במשך הרבה זמן עד יוני, אבל הגורם היותר חשוב הוא ההאצה בצמיחה העולמית. במשק פתוח, בכלכלה הגלובלית, למעשה כל הכלכלות המקומיות מושפעות ממה שקורה בכלכלה הגלובלית, והשפעת המדיניות הכלכלית המקומית חשובה, אבל משנית".

מתוך התפיסה הזאת, אסטרחן לא הופתע מן הצמיחה בכלכלת ישראל, שאותה חזה בסוף שנה שעברה. בדיוק אותו ההיגיון מביא אותו היום לומר שההאטה הנוכחית והצפויה בצמיחה של הכלכלה האמריקנית, שכשלעצמה לא תהיה דרמטית, עלולה לחסל לחלוטין את הצמיחה בישראל. כי הכלכלה הישראלית תלויה מדי בזו האמריקנית והעולמית, ואין לה חוסן לעמוד בתנודות שלה.

"בסוף שנה שעברה", אומר אסטרחן, "פרסמתי תחזית שכללה בום כלכלי עולמי ושכלכלת ישראל תצמח בין 3% ל-5%. זה היה אז כפול מהתחזיות הכי אמיצות של האוצר, בנק ישראל ואחרים. הבסיס לתחזית שלי היה הראייה שהכלכלה העולמית היא הקובעת את קצב הגידול של הכלכלה הישראלית יותר מכל דבר אחר.

"בדיעבד, מה שקרה הוא שהכלכלה העולמית צמחה, לפי הערכות קרן המטבע היום, בקצב של 5% בשנה, שזה קצב הצמיחה הכי גבוה מזה 30 שנה, והכלכלה הישראלית אכן צמחה כנראה ב-4%, לפי האומדנים הנוכחיים של האוצר, בנק ישראל והלמ"ס".

אז נתניהו לא תרם כלום?

"מה שביבי תרם לכל הצמיחה הזאת, זה האמון בו שהיה לציבור, הרבה מעל ומעבר לאמון שהיה לציבור בקודמו. ייתכן שזו הייתה תרומה חשובה. אבל צעדי המדיניות שננקטו לא הם שגרמו להתחלת צמיחה".

להילחם על עצמאות

הבעיה עם ההאצה הכלכלית שעברה על ישראל היא, שהיא תלויה ב-100% בכלכלה העולמית. הגרפים (ר' מסגרת) מראים יפה איך הצמיחה בישראל מתחילה זמן מה אחרי הצמיחה העולמית ועוקבת אחר עלייתה וירידתה, איך הייצוא הישראלי צומח בדיוק בהתאם לצמיחה בארצות-הברית, ומה קורה לארצות שנסמכות מאוד על ייצוא ולא על צמיחה כלכלית פנימית, כמו יפן, כאשר יש ירידה בצמיחה העולמית.

"המסקנה החשובה מכך", אומר אסטרחן, "שאנחנו לא יכולים להסתפק בהסתמכות על כך שהכלכלה העולמית תייצר בום באופן רציף וקבוע, ואנחנו לא יכולים להגיע לכך שאפילו קצב צמיחה נורמלי בכלכלה העולמית אינו מספיק לנו, בגלל שאנחנו לא עושים מה שצריך בכלכלה המקומית שאיננה תלויה ישירות בעולם. לו עשינו את הצעדים הנכונים, הצמיחה היתה אולי יותר גבוהה אבל חשוב יותר, היא הייתה גם יותר עמידה, וירידה בצמיחה העולמית ב-1% היתה מורידה אותנו ב-1%, לא במכה אחת לאפס".

בישראל, אומר אסטרחן, לא ננקטו צעדים אגרסיביים להאיץ את הכלכלה המקומית שהיתה במיתון, וברובה נשארה במיתון, למרות שקיבלה איזושהי דחיפה עקיפה מהאצת הייצוא ומתהליך ההחלמה של ענף ההיי-טק העולמי אחרי פקיעת בועת ההיי-טק בשנת 2000. "התוצאה היא", הוא אומר, "שהכלכלה הישראלית נשארה תלויה בצורה קריטית בתנודות, אפילו קלות, של הפעילות והצמיחה הכלכלית בעולם.

"לרוע המזל, בגלל סיבות שונות שהעיקרית בהן היא העלייה המאוד חזקה במחירי הנפט, הצמיחה בכלכלה העולמית האטה קצת וצפויה להאיט קצת יותר ברבעון הנוכחי ובתחילת השנה הבאה. אומדן גס של ההשפעה של עליית מחירי הנפט, פלוס עליית הריבית בארצות הברית הוא, שקצב הצמיחה של הכלכלה האמריקנית ברבעון הנוכחי וברבעונים הראשונים של השנה הבאה צפוי להאט מקצת יותר מ-4% ב-2003, ל-3% ואולי אפילו טיפה פחות ברבעון הזה וב-2005. זה קצב פחות טוב אבל עדיין סביר לארצות הברית".

ומה זה יעשה לישראל?

"בשל התלות המוחלטת של הצמיחה הישראלית בזו העולמית, גם האטה כזו בארצות הברית, פירושה בהסתברות גבוהה שכלכלת ישראל תחדל בכלל לצמוח ואולי תחזור להתכווץ כבר בשנה הבאה. ייתכן שהכלכלה הישראלית כבר על סף מיתון, ובוודאי שההסתברות גבוהה, בלי מדיניות מרחיבה חזקה להמשך שנה זו ושנה הבאה, נחזור למיתון".

כאן דרושה הבהרה: כאשר אסטרחן אומר "מיתון", הוא מתכוון למיתון כהגדרתו בפי הכלכלנים - כאשר הכלכלה מתכווצת, זהו מיתון. כאשר היא צומחת, זו יציאה מהמיתון. זה שונה מתפיסת המושג "מיתון" אצל הציבור הרחב, שעבורו מיתון פירושו כלכלה חלשה, ויציאה מהמיתון מתרחשת כאשר הכלכלה מתחילה להתחזק.

אלה שני דברים שונים לחלוטין. כאשר הכלכלה מתחילה לצמוח, למרות שהיא עדיין חלשה ידברו הכלכלנים על יציאה מהמיתון, בעוד הציבור יתהה למה אם הכלכלה עוד חלשה מדברים איתו על יציאה מהמיתון. "זה בדיוק מה שקרה לביבי כאשר אמר 'יצאנו מהמיתון'. בהגדרה הכלכלית זה היה נכון, אבל בשימוש הנורמלי של הציבור במלה, זה לא היה נכון".

לקחת סיכון

איך יוצאים מהתלות החזקה כל כך בכלכלה העולמית?

"הדרך היחידה להימנע מהנפילה הזו, אם זה עדיין אפשרי, היא לנקוט צעדים מרחיבים די אגרסיביים: גם מדיניות מוניטרית מרחיבה. הורדת הריבית האחרונה, שהיתה מאוד זהירה היתה ודאי צעד נכון, רק שהצעד הזה הגיע הרבה מאוחר מדי. היה צריך לעשות זאת לפני כמה חודשים. במנות קטנות, בזהירות, אבל בזמן.

"את האינדיקציה הברורה שכך היה צריך לנהוג רואים מהעובדה שהאינפלציה היא אפסית, והשקל חזק מדי. הורדות הריבית היו צריכות להביא לפחות למצב שהשקל יתחיל להתנודד ולא לעלות בצורה רציפה יחסית לדולר וגם יחסית ל'סל' השקל חזק מדיי עבור המשק התלוי כל כך בייצוא.

"בנק ישראל צריך להמשיך לגשש בהורדות ריבית כאשר ברור שמעורבים בזה סיכונים מסוימים, כמו סיכון ליציבות של השקל. אבל בנק ישראל חייב לקחת את הסיכון הזה ולא את הסיכון ההפוך, של שערי ריבית גבוהים מדי. כאשר הנגיד אומר שהוא לא רוצה להוריד את הריבית כי יש סיכון, הוא מסתיר את העובדה שגם לא לנקוט בצעדים האלה זה סיכון. סיכון של כלכלה חלשה מדי. וזו היתה המדיניות של יעקב פרנקל ודוד קליין בשמונה השנים האחרונות".

אבל לא זה הדבר העיקרי בעיניך.

"נכון, למרות הדברים הללו, ההשפעה הישירה של הורדות הריבית מהרמה הנוכחית היא כנראה אפסית, וההשפעה העקיפה על ערך השקל גם היא לא תהיה מאוד גדולה. לא שערי הריבית הם שעוצרים את הכלכלה".

אבל שר האוצר נחשב דווקא לאיש הרפורמות המבניות בכלכלה. כלומר, לשיטתו הוא כן עושה משהו עבור הכלכלה המקומית. מערכת המיסוי, הרפורמה המתוכננת בבנקים, בנמלים.

"נכון שהמדיניות הכלכלית של האוצר מתבטאת בצעדים נמרצים לשינוי מבני של כלכלת ישראל, אלא שלא כל הצעדים הללו נכונים. ביבי עשה דבר אחד לעודד את הכלכלה בטווח הקצר, הורדת מסים, שהיא דבר חשוב וקריטי מאוד, אבל לא מספיק.

"לגבי הרפורמות האחרות, כל הרעיונות של נתניהו נכונים. רק לא לכאן. אנחנו לא אמריקה, אנחנו מדינה קטנה. אם יש בארץ שני נמלים גדולים, אין מקום לשלישי, ולא תיווצר תחרות. הרפורמה בבנקים ובמערכת הפיננסית בטעות יסודה. יש כאן שני בנקים גדולים, ובמשק בגודל הזה, אין סיכוי שיהיו ארבעה או חמישה בנקים. הדרך הנכונה היא להכיר בהם כמונופולים טבעיים, ולטפל בהם בדרך של פיקוח ורגולציה. אבל הנזק הגדול ביותר של ועדת בכר הוא, שבגלל ההתמקדות בה לא עוסקים בדברים אחרים".

להתמקד במה שחשוב

במה היה צריך לעסוק?

"מה שקריטי לייצוב הכלכלה וייצוב הצמיחה, כדי שתהיה פחות רגישה לתנודות קלות בכלכלה העולמית, זה לעודד את הכלכלה המקומית ובמיוחד את הסקטור הכי גדול בכלכלה, שזה סקטור הבנייה למגורים. כדי לעודד את הסקטור הזה צריך ריבית נמוכה, אבל דרושים גם שינויים מבניים דחופים בדרך הפעולה של הסקטור הזה. מבחינה זו, ביטול התמיכות לבנייה בפריפריה הוא משגה חמור, אם כי אולי התמיכות לבנייה בפריפריה צריכות להיות מסוג אחר, לא בצורת מענקים.

"אבל צריך לומר בצורה הבוטה ביותר. רוב רובו של עם ישראל לא חי בפריפריה אלא במרכז, וכדי להניע את הענף צריך להניע את הבנייה במרכז. הצעדים שצריכים להינקט קשורים ורלבנטיים הרבה יותר לבנייה במה שקרוי אזורי הביקוש. ואלה כוללים: הורדת המיסוי הגבוה, במיוחד על בנייה למגורים, שהוא הרבה יותר גבוה מאשר על כל ענפי המשק האחרים. ולא מדובר רק במיסוי של ממשלת ישראל - מס הכנסה ומע"מ - אלא גם גם בזה של מינהל מקרקעי ישראל וגם זה של עיריות והמועצות המקומיות.

"המאבק שמנהל האוצר מול העיריות בהקשר למימון השוטף של פעילות העיריות שנמצאות בקשיים כספיים צריך להיות מורחב גם לנושאים של פיתוח וגם לאותן עיריות שאינן בקשיים כי האוכלוסייה עשירה אבל עדיין הניהול בעייתי, גרוע, ובהרבה מקרים שערורייתי וכפי שאמר כבר היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, גם לא ביושר.

"צריך גם לטפל בבעיה של ועדות התכנון, שהן בהרבה מקרים פרס ניחומים לפוליטיקאים ברמה בינונית שאין להם משהו אחר לעשות. התוצאה היא שמרגע שיזם קונה מגרש כדי לבנות בניין למגורים ועד שהוא מקבל את כל האישורים עוברות בדרך כלל שנתיים מינימום, ולעיתים הרבה יותר.

"ביבי לא עושה את הרפורמות במקום הנכון. המקום הנכון הוא ועדות תכנון, הפשרת קרקעות, מינהל מקרקעי ישראל שגם בו צריך לטפל כמונופול, בנייה לגובה, בנייה מתועשת, וגם מימון יותר מתאים במונחים של משכנתא על חלק יותר גדול מהמחיר, אולי לטווח יותר ארוך. נחוץ גם - ואת זה כולם יודעים - שוק משני למשכנתאות. אבל האוצר לא דוחף לכך. הוא עסוק בבכר".