מפעלי קדמני מבקשת להורות למדינה להמיר שטרי הון שנתנה למדינה במניותיה

מפעלי מתכת קדמני, שהוקמה ב-1971, עסקה בעבודות מתכת כבדות. עד שנת 2000 נחשבה החברה לאחד ממפעלי המתכת הגדולים במדינה, ופרנסה 500 משפחות מהמגזר הדרוזי בגליל. בעקבות המיתון פחת משמעותית מספר הזמנות העבודה מהחברה וכיום היא מעסיקה 25 עובדים ומצבה העסקי קשה מאוד.

החברה נסחרה בבורסה משנת 1982, אולם באוגוסט 2002 הושהה המסחר במניותיה עקב מצבה הקשה.

קדמני טוענת, באמצעות עו"ד משה שחל, כי אחד מה"גבנונים הפיננסיים" שעליה להסיר הם שטרי ההון על סך כולל של חמישה מיליון שקלים שנתנה למדינה.

לטענתה, כאשר נתנה למדינה את שטרי ההון, התנתה זאת המדינה בכך ששטר ההון יהיה ניתן להמרה במניות החברה, דהיינו, לפרשנות קדמני, המדינה חייבת להמיר את שטרי ההון למניות של קדמני, או לחלופין שלא לפעול נגדה בדרישה לפרעון הסכומים שניתנו לה על פי שטרי ההון.

על פי כתב התביעה, בתחילת שנות ה-80 קיבלה החברה, לאחר עיכובים רבים, מענקי מדינה. קדמני טוענת, כי העיכובים בהעברת כספי המדינה גרמו לה חובות אדירים לבנקים בשל ריביות גבוהות שנדרשה לשלם.

בתחילת שנות ה-90 הגיעה לסיכום עם המדינה ועם הבנקים, ולפיו יוותרו הבנקים על ריביות חריגות שבהן חויבה קדמני, וימחקו לה חוב בסכום כפול מהסכום שהמדינה תעניק לקדמני כמענק. בשנת 91' התקבלה במשרד האוצר החלטה להעביר לקדמני מענק על סך ארבעה מיליון שקלים.

העברת המענק התעכבה, ובשנת 92' חזר בו שר האוצר דאז, יצחק מודעי ז"ל, מהכוונה לתת מענק, והחליט כי קדמני תקבל הלוואה, ותמורתה תיתן למדינה שטרי הון למניותיה.

בתחילת שנת 2000 החלו מגעים בין קדמני לבין המדינה לפירעון, ומשרד האוצר הסכים להסדר שעל פיו על כל שקל שייפרע תסכים המדינה למחוק שקל נוסף. לטענת עו"ד שחל, פעלה קדמני לקיום ההסדר אולם המדינה סיכלה את יכולתה לעשות זאת לאחר שבשנת 2002 הפסיקה את פעילותו של הבנק לפיתוח התעשיה, שלו שעבדה את מרבית נכסיה.

במסגרת הנסיונות לפרוע את שטרי ההון פנתה קדמני לחשב הכללי בבקשה, כי המדינה תקבל החזר של מחצית משטרי ההון באמצעות מימוש זכותה להמיר את שטרי החוב למניות, על פי תנאי שטרי ההון, ותהפוך לבעלת 25% ממניות קדמני.

כך יגדל ההון עצמי של החברה, והיא תוכל להמשיך ולקבל אשראי מבנקים מסחריים. (ה.פ 1122/04).