סק דינו דלהלן של בית המשפט העליון (נכתב ע"י השופטת מרים נאור, בהסכמת עמיתיה) דן בסוגיית הדיור הציבורי. פסק הדין עסק בערעור שהגיש משרד השיכון על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, שקבע כי למשיבה קיימת זכות לרכוש מחברת עמידר דירה שבה התגוררה בשכירות.
בפסק הדין דיון מרחיב בסוגיות שונות הכרוכות בדיור הציבורי. מעת לעת מפורסמים מבצעים ממשלתיים, המאפשרים לדיירים בשכירות לרכוש דירות ציבוריות, והכל בתנאים המפורסמים באותם מבצעים.
קביעה ראשונה של בית המשפט העליון נסבה על הודעות ששלחה עמידר לדיירים, ובהן התראה על כוונתה ליטול חזקה בדירה. "עמידר אינה זכאית ליטול את החזקה בשום מקרה, בלא צו שיפוטי", קבעה השופטת נאור. "ההודעה ששלחה עמידר למשיבה בדבר כוונתה ליטול את החזקה, הודעה שלא כדין היא".
"שיטת המשפט אינה מתירה עשיית דין עצמי כזו. כדי לפנות את הדירה (בהנחה שאין למשיבה זכות לרוכשה) זקוקה חברת עמידר לצו שיפוטי. עליה לנקוט אפוא בהליכי פינוי". מסקנה זו איננה משתנה גם אם הדייר מצוי, לדוגמא, בבית אבות. תנאי לזכאות לדיור ציבורי הינו שהדייר לא נטש את דירתו בכל נקודת זמן במהלך תקופת השכירות. הזכאות מותנית במגורי הדייר בדירה תקופה של 12 שנים שלמות ורצופות לפחות, מהן 7 שנים רצופות לפני היום הקובע (תחילת שנת 00').
האם תנאי המגורים הוא פיזי גרידא? לטענת חברת עמידר, די באי מילוי התנאי הפיזי בכדי לשלול מהדייר את זכותו, בין שהוא "נטש" (כהגדרתו המשפטית של מונח הנטישה) את הדירה ובין שלא. תנאי המגורים ותנאי היעדר הנטישה הם תנאים מצטברים.
בית המשפט העליון לא קיבל את טענתה זו של חברת עמידר. "מדובר בשתי דרישות שאינן נפרדות זו מזו", נקבע בפסק הדין. "נהפוך הוא: מדובר בשני עניינים האוצלים זה על זה. אינני מקבלת את טענת המערערת, לפיה 'תנאי המגורים' הוא תנאי פיזי בלבד". *
(עע"ם 7582/03 משרד הבינוי והשיכון נ. רבח ואח', פס"ד מיום 1.12.04. השופטים מישאל חשין, אשר גרוניס ומרים נאור)
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
