קיבוץ חולדה, במרכז הארץ היה מהראשונים לשאוף להרחבה במסגרת החלטת מינהל מקרקעי ישראל - 737, שאפשרה למושבים ולקיבוצים להקים שכונה קהילתית, שתאפשר לבנים חוזרים להקים בית ביישוב, להרחיב את הקהילה המזדקנת, אך גם להפיק מעט רווח נדל"ן מהקרקע החקלאית.
באותם ימים זו נחשבה לעסקה משתלמת שכן, הקיבוצים והמושבים יכלו לדרוש מהמשתכנים החדשים סכומים לא מבוטלים בעבור הקרקע ובעבור תשתיות. בהעדר פיקוח הסכומים היו לעיתים גבוהים מאוד, בעיקר במרכז הארץ.
אותם ימים של פריחה כלכלית הייתה שעתם היפה של ההתיישבות החקלאית ושל היזמים והקבלנים שחיזרו זה אחרי זה. ההתיישבות חיפשה שותפים שיקימו עבורה הרחבות, אך גם יזמים וקבלנים עלו לרגל למושבים וקיבוצים והציעו להם עסקאות, לעיתים במחירים דמיוניים. אם היזם או הקבלן יכול היה לטעון לקשרים במוסדות התכנון - מה טוב.
החגיגה הזו הסתיימה בסופו של דבר בעקבות החלטת בג"ץ, שעצר את עסקאות שינוי הייעוד בקרקע החקלאית. מספר מושבים וקיבוצים בעלי מזל נכללו במסגרת הוראות המעבר, והצליחו להגשים תוכניות בנייה.
קיבוץ חולדה, שהתקשה לאשר את התוכנית בוועדות התכנון, נישאר מחוץ להוראות אלה. משמעות הדבר היא שהוא יכול להקים את השכונה, תוך תשלום של 91% משווי הקרקע למינהל. לא רק זאת, הנחיות שקבע היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, הטילו מגבלות קשות על גביית כספים מהמתיישבים החדשים ומגבלות על בנייה משותפת. משמעות הדבר היא שנסתמה הדרך בפני עשיית רווחים יזמיים גדולים - עובדה שהפכה עסקאות רבות ללא אטרקטיביות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
