דילמה: אנרגית רוח מול פגיעה נופית

למרבה האירוניה נוצר כאן היפוך תפקידים. מי שתומך בהקמת הטורבינות היא חברת החשמל, אחד הגופים המותקפים ביותר בארץ על כך שאינה עושה די כדי להוריד את רמת הזיהום. לעומתה מי שמהסס הם דווקא הירוקים, שמתקשים להחליט. בארגונים הירוקים מציינים, שהחלטת הממשלה להפקת אנרגיה ירוקה התקבלה כמה שבועות בלבד לפני ההחלטה על הקמת התחנה הפחמית, לכן הם רואים בטורבינות סוג של מס שמוכנה חברת החשמל לשלם בעבור הזיהום שתגרום התחנה הפחמית.

טורבינות רוח הן עמודים בגובה 40 מטר, בעלות להבים מסתובבים באורך 40 מטר, שמייצרות חשמל המופק מרוח בתפוקה של 450 אלף קילוואט לשעה.

הטורבינות ברמת סירין ובגלבוע ייצרו אלפית בלבד מתצרוכת החשמל בארץ, כמות קטנה למדי שמספיקה לשתי ערים קטנות כדוגמת בית שאן ועפולה, וכמה יישובים בסביבה. בחברת החשמל מדגישים, שאם הטורבינות יוקמו, קיים סיכוי לכך שימצאו מקומות נוספים בהם ניתן יהיה להפיק אנרגיה נקייה ואם הפרויקט בצפון ייגנז, ישים הדבר קץ לפרויקט כולו.

התוכנית להקמת הטורבינות הופקדה באוגוסט 2003 בוועדה המחוזית צפון ובקרוב יערך דיון בהתנגדויות. בחברה להגנת הטבע טרם החליטו האם להתנגד לפרויקט והם ממתינים לתוצאות סקר ציפורים. אם יתברר שהטורבינות מסכנות את הציפורים, תגיש החברה להגנת הטבע התנגדות לתוכנית. אם יתברר שלא צפויה פגיעה בציפורים, תתמוך החברה בהקמת התחנה על הגלבוע, אך תתנגד, כנראה, לתוכנית ברמת סירין, בשל הפגיעה הנופית.

חברת החשמל מבססת את תמיכתה בפרויקט על תסקיר השפעה על הסביבה, שחיבר מתכנן הנוף מוטי קפלן, תסקיר שמדגיש עוד יותר את הדילמה. מהתסקיר עולה, שטורבינות הרוח מתוכננות בסביבת נוף שאינה רגישה במיוחד, אך סמוכות ליחידות נוף רגישות.

הטורבינות אינן פוגעות ברציפות התנועה, ברציפות האקולוגית או בשמירת עתודות קרקע, שכן הן בנויות על בסיס צר, הן אינן חומה אטומה, וניתן להתבונן בנוף דרך שורת העמודים, קבע. עוד קובע התסקיר, שהטורבינות אינן פוגעות ביכולת להוסיף וליהנות ממשאבי השטח לצורכי פנאי ונופש, אך הן פוגעות בתחושת המרחב הפתוח הבראשיתי. לטענתו, הן נצפות משורה של מקומות, ביניהם שביל ישראל, שהוא מוקד הסיור המרכזי באיזור. עם זאת, בחלקים נרחבים של השביל, הסמוכים לאתר, כמעט ולא רואים את הטורבינות, כלומר - הפרויקט אינו מהווה איום מהותי על חוויית הטיול בשביל.

עוד קובע התסקיר, שכאשר מסתכלים על הטורבינות ברחוק הן אינן איום חזותי, ואם הן נצפות - הן נראות כקו המלווה ומשתלב בקווי הרכס. לעומת זאת, במבט מקרוב, לא ניתן להתעלם מהן שכן הטורבינות, הן אלמנט גבוה ובולט.

עורכי התסקיר תוהים, האם הטורבינות נתפסות כאלמנט הפוגע בנוף, או דווקא כאטרקציה. לדעתם, גם בשאלה זו יש מחלוקת שכן עבור חלק מהאוכלוסייה הטורבינות עשויות להוות מוקד משיכה ועניין, במיוחד אם אתר הטורבינות יטופח כמוקד מושך קהל, עם מרכז מבקרים המסביר את נושא אנרגיית הרוח.

לעומת זאת, קבוצת מטיילים אחרת, הבאה לשטח מתוך רצון לחוות חוויה טבעית נקייה עשויה לראות בטורבינות אלמנט הפוגע בנוף.

לדעת עורכי הסקר הטורבינות הן מבנה קל וניתן לפירוק, והקמתן אינה בגדר קביעת עובדה בלתי הפיכה. אורך חייהן הממוצע של הטורבינות הוא 20-25 שנה, ובסיומו עליהן להיות מוחלפות במכונות אחרות.

עם גמר מחזור חייהן של הטורבינות, במידה שמסיבה כלשהי לא יהיה המשך לפרויקט, ניתן יהיה לפרקן ולפנות את השטח. במקרה זה יוותרו צלקות מזעריות בנוף בלבד - במקומות בהם עמד בסיס הטורבינה.

לדעת עורכי הסקר ניתן לטעון שהטורבינות משמרות משאבי שטח, שכן, בשל מגבלות אנרגיה והפרעה בסמוך לטורבינות, אי אפשר לבנות סביבן ברדיוס של מאות מטרים - מכאן שהקמתן מוודאת שימור של האיזור מפני בנייה, לפחות למשך חיי הפרויקט.

עד כמה שקולה התועלת בהפקת אנרגיה ידידותית לסביבה, בפגיעה מסוימת ברציפות שטחים פתוחים - בשאלה זו יתבקשו להכריע גופי התכנון.

לדברי מנהל מגזר פיתוח מקורות אנרגיה וטכנולוגיות בחברת החשמל, אלי בן-דב, לולא התנגדות הארגונים הירוקים, כבר כיום 5% מהחשמל בארץ היה מיוצר מאנרגיה ירוקה. הירוקים טוענים מנגד, שלא יסכימו להקריב את הציפורים בשל כמות זעירה כל כך של חשמל.