לא המצע רלוונטי

קשה למצוא הבדלים גדולים בין מצע מפלגת המרכז, שפורסם אתמול, לבין זה של מפלגת העבודה. ההבדל העיקרי, אולי, הוא בזהות המציעים. בניגוד למפלגת המרכז, העבודה סובלת מהתנגדות כמעט אוטומטית של חלק מהציבור

"אני כאן, במפלגת המרכז, בגלל הקונצנזוס. אני נציגת המחיר הכבד של היעדר קונצנזוס". כך אמרה אמש (ד') דליה רבין פילוסוף במסיבת עיתונאים, בה נפרס המצע המדיני של מפלגת המרכז. בכך מתמצה כמעט כל ההבדל בין המצע של מפלגה זו למצע העבודה.

ליוזמות השלום של העבודה תהיה התנגדות של חצי עם. מפלגת המרכז מנסה להיבנות על קונצנזוס רחב, שימנע תהליכים כמו אלו שהובילו לרצח רבין, ולשיתוק ממשלת נתניהו. מפלגת המרכז גם מאמינה, שההבדל נעוץ ביכולות הביצוע ובאמינות של העומדים מאחורי המילים. חוץ מזה, ואין בכך משום הפתעה, ההבדלים בין מצע שלוש המפלגות המובילות הם מינוריים, ובשלב הביצוע הם ייעלמו לחלוטין.

מה בכל זאת יש במצע? מצע המרכז מתחייב להביא את הסכם השלום עם סוריה למשאל עם, ולרוב מוחלט בכנסת. "ההסכם יתבסס על פשרה טריטוריאלית", אמר אמש יו"ר המפלגה, יצחק מרדכי, ביטוי שאינו מופיע במצע הכתוב, המתייחס רק "לנושא הטריטוריאלי".

בערוץ הפלשתיני קיימת התחייבות מראש לא לאפשר הקמת צבא פלשתיני ולשמר את השליטה הישראלית במרחבים הימי והאווירי. "יימנעו הסכמים, בריתות צבאיות של הפלשתינים; הירדן יהווה את גבולה הבטחוני המזרחי של ישראל, אף צבא ערבי לא יחצה אותו".

הרעיון שמאחורי המצע המדיני, הוא לתת תנופה מקבילה בשלושה ערוצים: רב-צדדי, השרוי בעילפון מוחלט בשנתיים האחרונות, הישראלי-סורי (לבנוני), והישראלי-פלשתיני. השלישיה המתוזמרת הזו נועדה לשנות את אווירת הנכאים השורה על התהליך המדיני. אלא שהיא עלולה להתגלוות כמלכודת, אם הצד הערבי ינסה ליצור לינקג' בין הערוצים וכך, עיכוב באחד יטרפד התקדמות באחר.

את הערוץ הרב-צדדי מתכוונת המפלגה להחיות בגימיק של ועידה בינלאומית בעמאן. רעיון מקורי, אולם מה יהיו תוצאותיו חוץ משינוי אווירה? ערוץ זה כולל שיחות לשיתוף פעולה כלכלי חובק מזרח תיכון, להסדרי מים איזוריים, ליישוב פליטים (המצע מדגיש שההסדר לא יהיה בישראל) ולבקרת נשק.

עוד תזכורת: גם בימים הטובים ביותר של ממשלות רבין ופרס, לא הצליחו דיונים אלה לחרוג משלב המלל והתוכניות לשלב הביצוע. כדי להימנע משידור חוזר, רצוי להבטיח מנגנון יישום ומסגרות מימון. אחרת שוב יהפוך החלום של המזרח התיכון החדש לחזיון תעתועים.

המצע מפורט, אולם לא בנקודות המהותיות. כמו למשל, אין בו הסבר להנחה, שהסורים יסכימו להשקיט את הגיזרה הלבנונית עם תחילת המו"מ איתם. בשיחות עם הפלשתינים שולט העיקרון של גודל העצמאות הפלשתינית כגודל הוויתורים. הנחת עבודה נכונה למו"מ, אולם היא מתעלמת מנתון חשוב: האמריקנים עומדים להבטיח לפלשתינים תאריך יעד להשלמת הסכם הקבע, בתמורה לדחיית ההצהרה החד-צדדית על עצמאות ב-4 במאי 99'.

מרדכי יודע שתאריך יעד הוא אסון למו"מ, לכן השמיט אותו מהמצע מול סוריה. אם עוד לא התריע בוושינגטון לגבי משמעות תאריך היעד, כדאי שיעשה מייד לטירפוד הרעיון האמריקני. מה שמדאיג הוא, שכשמרדכי נשאל על כך, הוא יצא בזעם להגנת התבונה האמריקנית בניהול מו"מ. מרדכי מכיר, בעיקר מנסיונו כשר ביטחון, את החשיבות שיש לייחס לברית האסטרטגית עם האמריקנים, אולם הוא צריך גם לזכור, שהאמריקנים עושים מה שטוב לאינטרס האמריקני

צרו איתנו קשר *5988