המשנים נותרו בצל

בית המשפט העליון ייפרד היום מהמשנה לנשיא, השופט אליהו מצא. זו הפעם השלישית בשנתיים האחרונות שבית המשפט העליון נפרד מהמשנה לנשיא: לפני שנה ועשרה חודשים פרש לפנסיה המשנה לנשיא השופט שלמה לוין. אחריו מונה לתפקיד השופט תאודור אור שכיהן משך כשנה עד שהגיעה שעתו לפרוש לפנסיה. בעקבותיו מונה השופט מצא, שכיהן עשרה חודשים, ויפנה מחר את התפקיד לשופט מישאל חשין. גם חשין יכהן כשנה עד שיעביר את התואר הלאה.

הכהונות הקצרצרות הללו והחילופים התכופים של המשנים לנשיא אהרן ברק נובעים מהעובדה שמדובר בהליך מינוי טכני במהותו: המשנה לנשיא בית המשפט העליון הוא השופט הוותיק ביותר בבית המשפט אחרי הנשיא. לפיכך עם פרישת משנה אחד ממנה הוועדה לבחירת שופטים את הבא אחריו מבחינת הוותק, בלי שום התחשבות באורך יתרת הכהונה שנותרה לו עד גיל הפנסיה. אין מקום לשיקול דעת, אין מקום להתלבטות.

בפועל, צריך לומר, אין גם משמעות גדולה למינוי הזה. ביום יום השיפוטי - המשנה לנשיא בית המשפט העליון הוא בעיקר עניין של כבוד, תפקיד ייצוגי. למשל: המשנה לנשיא הוא מי שנשלח לייצג את בית המשפט העליון בטקסים ממלכתיים ואחרים שבהם נבצר מנשיא בית המשפט העליון להשתתף. כל יתר סמכויותיו הייחודיות השוטפות של המשנה לנשיא תלויות כמובן באישיותו וביכולתו, אבל בעיקר ברצונו של הנשיא המכהן מעליו. החוק מקנה לנשיא בית המשפט העליון סמכות להאציל מסמכויותיו הייחודיות למשנהו. לכן אם ירצה הנשיא - יעניק למשנהו סמכויות ויעביר תחומים לאחריותו. לא ירצה - יטפל בכל אלו לבדו וישאיר את משנהו נטול סמכויות ייחודיות.

בפועל - בוודאי בעידן הנשיאים הדומיננטיים של העשורים האחרונים - נותרו המשנים לנשיא בצילם של ראשי הערכאה. הן הנשיא הקודם, השופט מאיר שמגר, והן הנשיא הנוכחי, השופט אהרן ברק - ריכזו בידיהם את ניהול בית המשפט. מה שנחשב כיום כטריטוריה טבעית של המשנה לנשיא הוא בעיקר עמידתו בראש הוועדה לבחירת רשמים.

אצל ברק, צריך לומר, נראה בתחילה כאילו הדברים יהיו אחרים. כשברק מונה לנשיא, עם פרישתו של הנשיא מאיר שמגר ואחרי שהוא עצמו כיהן כמשנהו של שמגר, ההערכות היו כי הוא יעדיף להתרחק מהמישור המינהלי ולהעביר סמכויות רבות למי שמונה כמשנהו: השופט שלמה לוין. לוין, חברו הקרוב של ברק, היה אמור לקבל נתחים נרחבים מניהול בית המשפט. בפועל, ברק התאהב בתפקיד המנהל ומה שהעביר הלאה לא הועבר תמיד דווקא לידי לוין. לוין אמנם הפך אחראי על המחלקה המשפטית בבית המשפט, אבל אפילו אז קשה לומר שהוא נתפש, הן בקהילה המשפטית והן בציבור, כשותף להנהגת בית המשפט העליון יחד עם אהרן ברק.

כל זאת, כאמור, נכון לימים של שיגרה שיפוטית. פני הדברים משתנים כשהנשיא נעדר מהארץ או מנוע מסיבה אחרת מלמלא את תפקידו. במקרה כזה הופך המשנה לנשיא לממלא מקומו של הנשיא הנעדר ויורש את כל סמכויותיו הייחודיות, לרבות קביעת הרכבים. כל זאת, עד שובו של הנשיא לתפקיד.

האם כך יהיו הדברים גם במישור שבין המשנה החדש, השופט מישאל חשין לנשיא ברק? קשה להעריך. לחשין ולברק יש מערכת יחסים קרובה וארוכת ימים. אבל גם בין שלמה לוין ותאודור אור ובין הנשיא ברק התקיימה חברות קרובה. זה לא הפך אותם למשנים דומיננטיים. אולי דמותו הייחודית של חשין תעשה את ההבדל.