האגרה מבריחה את התובעים

אם קיים אינטרס חברתי וענייני לפטור מתשלום אגרת תביעה בעלי מניות בחברה המבקשים להגיש תביעה נגזרת, או לדחות את תשלומה עד לשלב סיום ההליכים, או לאחר בירור סוגיית האישור להגשתה? לטענתה של ד"ר אירית חביב סגל, מרצה בכירה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת"א, התשובה היא במפורש חיובית.

לדברי חביב-סגל, ערכה של האגרה הממוצעת, בתביעות מסוג זה, עלול להגיע למאות אלפי שקלים. לטענתה, "מעטים בעלי מניות המיעוט אשר יוכלו לפרוע ערכים מעין אלה כבר בראשית ההליך השיפוטי. לכן, חובת תשלום האגרה מטרפדת את יכולתם המעשית של רוב רובם של בעלי מניות המיעוט להגיש תביעה נגזרת או תובענה ייצוגית".

בחברות מסחריות עלולים להתגלות ניגודי אינטרסים למיניהם, פרי אי ההפרדה בין הון לשלטון. ישנם מנהלים המשמשים כנציגי בעלי השליטה בחברות, ולצידם בעלי מניות מיעוט רבים. האינטרסים של בעלי השליטה עלולים לעמוד בניגוד לאינטרסים של החברה עצמה, או של בעלי מניות המיעוט.

בהקשר זה עולה "בעיית הנציג", שחוק החברות החדש מציע לו פתרונות שונים. בכללם - הטלת חובות אמון נרחבות על הדירקטורים ונושאי המישרה, הטלת חובות הגינות ותום לב על בעלי מניות השליטה ועל בעלי מניות אחרים הנהנים מכוח השפעה על החלטות החברה, והרחבת הרגולציה של הדיווח החשבונאי, בתקווה לטרפד קנוניות (דוגמת פרשת אנרון).

בעל מניות פאסיבי המגלה כי נושאי מישרה, דירקטורים או בעלי שליטה בחברה הפרו את חובות האמון כלפי החברה רשאי לנקוט באיזה מהצעדים הבאים - הגשת תביעה אישית, הגשת תובענה ייצוגית בשם מכלול בעלי המניות שנפגעו, או הגשת תביעה נגזרת נגד החברה. התביעה הנגזרת היא כלי פיקוח חיוני, שכן לא ניתן לצפות כי מנהלי החברה ידאגו שהחברה תגיש תביעה כנגדם הם. ואכן, המחוקק הכיר בחשיבותה של התביעה הנגזרת כאחד מהכלים להפרדה בין הון לשלטון, ובהתאם קבע שורה של "תיגמולים" לבעל מניות המגיש תביעה נגזרת (או ייצוגית).

למרות זאת, בבחינה שערכה ד"ר חביב סגל, מתברר שבמהלך 5 השנים שחלפו למן קבלת החוק החדש מסתמנת אך עלייה חלשה במספר הבקשות שהוגשו לאישורן של תביעות נגזרות.

לדבריה, "סיטואציה זו סותרת בעליל את מטרותיו של החוק החדש, והיא מצביעה על כך שבסופו של דבר, כשל החוק החדש מלספק פתרון אפקטיבי לבעיית ההפרדה שבין ההון לבין השלטון בחברות המסחריות". מהן הסיבות לכך?

ניתן היה לגרוס, שהסיבה לכך טמונה בהסדרים המהותיים שבחוק החברות. "אלא שבחינה מעמיקה יותר של המציאות המשפטית שהתפתחה לאחר החוק החדש מגלה", קובעת ד"ר חביב סגל, "שהתשובה המעשית לשאלה זו נמצאת דווקא בהסדריו הפרוצדורליים של החוק החדש".

"גם לאחר שהסדיר החוק הסדרים שונים לעידוד האכיפה בידי מיעוטים פאסיביים, עדיין קשים חייו של האדם הקטן, הניצב אל מול התאגיד והמבקש לאכוף את הנורמות שנקבעו בדין על קברניטיהן של החברות". בעוד שבעל מניות המיעוט יידרש לממן את האגרה מכיסו הפרטי, הנתבעים יממנו את האגרה מקופתה של החברה.

ד"ר חביב סגל מלינה על אותה אי סימטרייה, כמו על עצם הטלת תשלום האגרה על כתפי בעל מניות המיעוט, עובדה שיכולה להסביר את הימנעותם של רבים בדמותו להגיש תביעה, שעיקרה הגנה על אינטרסים ציבוריים.

"ניתן היה לצפות שהמדינה ומערכת המשפט יעשו יד אחת לחיזוק כוחו של הפרט הקטן בניסיונו לתפקד כ'פרקליטות אזרחית', האוכפת את הנורמות שנקבעו בדין בדרך של תביעה נגזרת או של תובענות ייצוגיות. ניתן היה לצפות להסדרים משפטיים המפחיתים הן את העלויות והן את הסיכונים הכרוכים בניהול הליכים שכאלה בידי בעלי מניות מיעוט, למען יראו קברניטי החברות וייראו, ולמען יקפידו אלה על קיום הוראותיו של החוק".

האינטרסים של המדינה בגביית אגרות חוברים לעויינות שמגלים בתי המשפט כלפי התביעה הנגזרת והתובענה הייצוגית. ד"ר חביב סגל בדקה ומצאה, שבתי המשפט נוטים להדגיש את היעדר הפטור, ורק בשתי החלטות הורו בתי המשפט על דחיית בירור נושא האגרה עד לאחר בירור בקשת האישור להגשת התביעות.