אזורי התעסוקה הם מקור הכנסה הכרחי להתיישבות

מתן האישור לחברי המושבים להפעיל אזור תעסוקה בהיקף של 500 מ"ר הוא תנאי הכרחי למי שחפץ בהמשך קיומה של ההתיישבות הכפרית בישראל במתכונתה הנוכחית. בשני העשורים האחרונים סבלו חברי המושבים מירידה חדה של עשרות אחוזים ברווחיות בחקלאות. התוצאה היא שכ-30 אלף איש חדלו לעסוק בחקלאות ואלו שנותרו נאלצים להסתפק בהכנסה המגיעה ל-60% בלבד מהשכר הממוצע במשק. ירידת מספר המועסקים בחקלאות אינה תהליך רצוי, וייתכן שהיא אף מחויבת המציאות במדינה מתקדמת. הבעיה היא שכמו דברים רבים אחרים בארצנו, תהליך זה של שינוי עמוק במבנה התעסוקה במושבים לא נעשה עם תכנון מוקדם וחשיבה מסודרת על עתידם של אלו החדלים לעסוק בחקלאות. את התוצאה כולנו רואים בשטח ומשה ליכטמן אף מתייחס אליה במאמרו. חברי מושבים פיתחו לעצמם הכנסות חלופיות לחקלאות: חלקם יצאו לעבוד מחוץ למושב וחלקם פיתחו לעצמם עסקים בתחום המושב. מאחר שעד כה לא ניתנה מסגרת חוקית לעניין, אלפי עסקים במושבים פועלים באורח בלתי חוקי.

אני שותף לדעה שהמצב הנוכחי רע מאוד. העסקים מוקמים בלי תכנון מראש ויד מכוונת, המדינה והמועצה האזורית סובל מאובדן הכנסה, על העסקים אין פיקוח מסודר של כיבוי אש וגורמים אחרים וחברי המושבים נאלצים להיגרר לבתי משפט במקום לעסוק בהבאת פרנסה למשפחותיהם.

הפתרון של הסדרת הנושא באמצעות מתן זכות לכל חבר מושב להפעיל 500 מ"ר של פרנסה חלופית הוא פתרון, סביר נכון והגיוני. אינני מבין מהו רצונם של ליכטמן ואחרים המתנגדים להסדר זה. האם הם מעוניינים שהמושבים יהפכו לפרברי שינה שחבריהם מגיעים אליהם רק כדי ללון בלילה וביום הם יהפכו לישובי רפאים? האם הם מעוניינים שחברי מושבים שלא ימצאו עבודה מחוץ לאזור מגוריהם יהפכו לנתמכי סעד?

מי שחפץ להמשיך לראות את ההתיישבות פרוסה בכל חלקי הארץ חייב לדעת שלא ניתן יהיה לקיים אותה כשהיא מתבססת על הכנסות מחקלאות בלבד. התוספת של אזורי התעסוקה הכרחית כדי להעניק למושבים את הבסיס הכלכלי המינימלי. חשוב להדגיש שהמדינה לא תצא נפסדת מכך והכנסות שיכולות להסתכם במאות מיליוני שקלים בשנה יזרמו לקופת האוצר.