בשביל קליין זה הפסד של כבוד

אתמול בבוקר, בשעה שבע ועשרים, הוא התקשר לבנימין נתניהו והודיע לו על הסכמתו להצעה לכהן כנגיד בנק ישראל. בשלוש אחרי הצהריים התכנס הקווארטט, אריאל שרון, נתניהו, אילן כהן ויוסי בכר במשרד ראש הממשלה. שר האוצר הודיע בשמחה וברננה שסטנלי נשבה בקסמנו.

ראש הממשלה חייך מאוזן לאוזן. בכל זאת, גם יבוא אמריקני בכיר, גם יזכה לצל"ש מהממשל האמריקני, וגם נמצא סוף סוף שם שהועלה על-ידי נתניהו והוא, ראש הממשלה, יכול להסכים לו. כבר לא צריך למתוח יותר מדי את היחסים כשברקע איום הצבעות ההתנתקות.

פרויקט סטנלי הסודי נמשך כשישה שבועות, כששני שבי השיער, שרון ונתניהו, מובילים את כל המועמדים האחרים באף (מה שמראה שכששניהם רוצים הם יכולים). בכל אותו הזמן המשיך הצוות בכר-את-כהן, המצאה פרטית של משרד ראש הממשלה, לקיים שיחות עם המועמדים האחרים. החל משיחות גלויות בבתי קפה בתל-אביב, כמו עם פרופ' אמיר ברנע, דרך הפעלת לחצים על פרופ' יצחק סוארי שיסכים לקבל את התפקיד וכלה בפגישות עם מי שפעלו עבור מועמדותו של ויקטור מדינה. בכל אותו הזמן טענו גם במשרד ראש הממשלה וגם בסביבת נתניהו, שהדיבורים על פישר הם לא רציניים, אפילו מצחיקים.

תחילת הסיפור בשיחת גישוש טלפונית של שגריר ישראל באו"ם, דני גילרמן, למנכ"ל האוצר יוסי בכר. 'אם.. ונגיד.. ובתיאוריה'. בכר פנה לנתניהו שאמר, כצפוי: שם לא רע בכלל. בשיחת הטלפון הראשונה היה פישר קריר: 'נראה, אולי, לא ממש נראה לי'.

בימי חגיגות היובל של בנק ישראל הואצו השיחות. כולם היו כאן, גם פישר וגם יעקב פרנקל, המוציא והמביא כבר שלוש קדנציות של נגידי בנק בישראל. זו שלו, זו של דוד קליין ועכשיו זו של סטנלי פישר. פרנקל נחשב לאחת ההסחות הגדולות של הפרשה. בעיתונים כתבו שבא לדבר על ליבו של שרון לאשר את המשך כהונתו של קליין, ולמעשה בא לקדם את פישר. פרנקל מעריץ את פישר, הוא אחד היחידים שהוא מוכן להתבטל בפניו. כשהיה פרנקל נגיד בנק ישראל כיהן פישר ב-IMF, ולפרנקל היה חשוב מאוד לקבל אישור ממנו לכל צעד משמעותי שעשה כאן.

בדיעבד, נראה שמי שהיה מזוהה עם תמיכה בקליין, פעל למעשה לטובת פישר. זה כולל גם את שר האוצר נתניהו, שאמר גם בראיון ל"גלובס" וגם לתוכנית ברשת ב' רק מילים חמות על קליין, ועל כמה הוא ראוי להיות מועמד בכיר למינוי. אם רצה להסיח את הדעת או שרצה לשמור את קליין על אש חמה, ליתר ביטחון, למקרה שפישר יסרב - לנתניהו הפתרונים.

חוק בנק ישראל אינו מתייחס לאפשרות שבעל דרכון זר יכהן כנגיד הבנק. פרופ' יעקב פרנקל החזיק בדרכון אמריקני, לצד דרכונו הישראלי, וככל הנראה התכוון להמשיך בכך למרות ביקורת בישראל. לאחר חודשים ארוכים בתפקיד הוא נאלץ להיפרד מדרכונו האמריקני בשל החוק האמריקני, המחייב כל מי שמחזיק בו בנאמנות מלאה ומוחלטת לארצות הברית של אמריקה, לחוקיה ולדגלה.

כאשר פרנקל היה צריך לנהל מו"מ עם האמריקנים בסיבוב הראשון של הערבויות, הוא היה צריך להחליט למי נתונה מלוא נאמנותו, לישראל או לארה"ב. זה היה השלב בו וויתר על אזרחותו האמריקנית.

בענינו של פישר, במשך השבועות שבהם מועמדותו היתה על הפרק, נבדק הנושא עם היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז. היה ברור שלא סוגרים עניין בלי סגירה משפטית, בלי ביטחון שאי-אפשר לתקוף או לעכב את המינוי בבג"ץ.

בפברואר 2002 מונה פישר לסגן יו"ר סיטיגרופ, ויו"ר סיטיגרופ אינטרנשיונל. במסגרת זו הוא פגש בפעילות הישראלית של הקבוצה.

פעילות סיטיגרופ בישראל התחילה ב-1998 כמשרד אינטרסים צנוע. כשמונה ננדן מר למנכ"ל בישראל, התרחבה הפעילות והחברה קיבלה רישיון מלא להקמת בנק מסחרי בישראל, שכלל כל פעילות בנקאית מותרת, מבנקאות קמעונאית מלאה ועד בנקאות מסחרית והלוואות לתאגידים ולממשלות.

בהשקת האירוע הכריז הבנק על כוונתו לפתוח בפעילות קמעונאית בישראל, כלומר סניפים, כרטיסי אשראי, צ'קים הכל בכל. ככל הידוע, ההנהלה הבינלאומית לא אהבה את הדיבורים הראוותניים הללו. ננדן הוחלף ופתיחת הסניפים לא יצאה לפועל.

ההחלטה הרשמית נכון להיום היא, שהקמת הסניפים נדחתה עד למועד המתאים. הקבוצה עדיין מאמינה שיש מקום לפעילות בנקאית קמעונאית בישראל, וממתינה לשינויים שיחולו כאן בעקבות יישום דו"ח בכר.

את החברה בישראל מנהל מזה שלוש שנים האמריקני גאס פליקס. מועסקים בה כ-120 עובדים שעוסקים בשני תחומים עיקריים: בנקאות תאגידית, כלומר אשראי ומימון לגופים ממשלתיים עסקיים, ביניהם פרויקטים של תשתית עבור ממשלת ישראל. למשל מימון של 250 מיליון דולר לצינור הגז הטבעי, מימון לחברת חשמל לרכישת הטורבינות מחברת סימנס, רכישת מטוסים לאל-על, קו אשראי גדול מאוד לקבוצת אי.די.בי ועוד.

במקביל, מקיימת הקבוצה בישראל בנקאות השקעות, גיוס כספים והנפקת חברות ישראליות בבורסות אמריקניות, בעיקר בנאסד"ק, ביניהן בשנה האחרונה, סינרון, ריטליקס, פאוור-דיזיין, אמ-סיסטמס, והפקת אג"ח ממשלת ישראל בכמיליארד דולר.

סטנלי פישר ביקר בסניף הישראלי פעמים רבות בשנים האחרונות. בכל מקרה, כנגיד בנק ישראל הוא צריך יהיה להישמר מפני ניגוד עניינים בפרשה הזו. את המניות שלו בסיטי הוא יצטרך למכור, אם יש לו עסקים אחרים ואינטרסים אחרים גם מהם הוא יצטרך להיפטר, על-פי חוק בנק ישראל. סביר להניח שיקבל זמן למכור.

עבור דוד קליין זהו הפסד של כבוד. להפסיד לפרופ' סטנלי פישר זה מאוד מכובד. שום דבר משפיל. זה נכון גם לגבי כל המועמדים האחרים. אגב, אם סוארי, המועמד המועדף באופן ברור וחד-משמעי על-ידי הצמד כהן ובכר (שקיבלו את הסכמתם השקטה של שרון ונתניהו), היה אומר "נכון אני" לפני שהתחילו לדבר עם פישר, הוא היה מקבל את התפקיד.

כל השמות האחרים לא הצליחו לקבל הסכמות, שרון לא רצה את זה, נתניהו לא רצה את ההוא, וגם לבכר וכהן היו העדפות משלהם. בכל מקרה, הרבה תמיכה לא היתה לאף מועמד משום צד. לכן גם לא היו מאבקים או אמוציות בין השניים. אף אחד לא נלחם על אף אחד. אם לא היה פישר, היתה בחירת הנגיד נעה בין זה ששרון פחות אוהב לזה שנתניהו פחות אוהב, ודוד קליין היה ממשיך לקדנציה נוספת.

הישיבה אתמול במשרד ראש הממשלה ארכה זמן קצר, יחסית. בסיומה חילקו ביניהם שרון ונתניהו את המשימות. שרון הודיע לנשיא משה קצב, נתניהו לסטנלי פישר ולדוד קליין. בדרך החוצה טילפן נתניהו לקליין וביקש להיפגש איתו, קליין נכנס לחדרו של נתניהו ובאותו רגע יצאה ההודעה לציבור.

מבחינה מקצועית, סטנלי פישר הוא סופר-סטאר. מקרו-כלכלן מהגדולים בעולם. היכרותו עם ישראל החלה כשהיה סטודנט והמשיכה לאורך השנים. הוא בילה שבתונים בישראל, והיה שותף עם פרופ' מיכאל ברונו המנוח ופרופ' ניסן לויתן בגיבוש תוכנית הייצוב של 1985 שהצילה את המשק מקריסה.

אין מה לומר, מקצועית זו הבחירה הכי טובה שאפשר היה לעשות. הבעיה היא, שסטנלי פישר הוא לא ישראלי. אין מה לעשות, זאת אכן בעיה. הריחוק המנטלי הזה מה"ילידים", ייזרק בפניו כשיעשה צעדים שיפריעו למי שיפריעו. עם זאת, ההילה האמריקנית המנצחת, המקצועיות המוכחת, העובדה שיכול היה להיות נגיד הבנק האמריקני, צפויים למתן משמעותית את ההתבטאויות ביחס לאלו שקליין זכה להם או שכל ישראלי זוכה להם.

שרון ונתניהו יקבלו נגיד בינלאומי, עם מהלכים בממשל האמריקני, עם הבטחה מובנית לשיפור הדירוג של ישראל, דריסת רגל קלה יותר להצטרפות ל-O.E.C.D, נגישות בינלאומית ועוד כהנה וכהנה. מצד שני הם מקבלים קליין בריבוע. קליין, אחרי טראומת מסיבת העיתונאים הטלוויזיונית ההיא כשהוריד את הריבית ב-2% במכה, סגר בפניהם את הדלת. פישר, בלי היבשושיות של קליין ועם נחמדות וריחוק מערבי מנומס, אולי יפתח את הדלת אבל יסגור את האוזן. לא תהיה להם שום דריסת רגל. *