הסאגה העגומה מבחינת בנק ה
פועלים 
של מימון ההשתלטות על חברת
ניא מתכת הגיעה לסיומה. עוה"ד יואב לוינסון ודורית לוי-טילר, שמונו ככונסי נכסים מטעם הבנק למניות השליטה בחברה (68.9% מההון) השלימו את מכירתן לקבוצת משקיעים (הכוללת את אריה פרס, אריה וצביה פאשה ודוד ופלה שפירא) תמורת 10.9 מיליון שקל. מחיר המשקף שווי של 15.8 מיליון שקל לניא, נמוך ב-12% ממחיר השוק אך גבוה ב-50% מההון העצמי של החברה.
התמורה תשולם ע"י הרוכשים באופן הבא: 420 אלף שקל, שכבר שולמו במעמד חתימת ההסכם; 3.78 מיליון שקל, שישולמו בתוך 30 יום; והיתרה, בסך של 6.7 מיליון שקל, ישולמו בתשלומים שנתיים, חלקם קבועים וחלקם מותנים בתוצאותיה העתידיות של החברה.
העסקה טורפדה
ביהמ"ש מינה את כונסי הנכסים על מניות השליטה בניא באפריל 2004, לאחר שבעלי המניות - יעקב גוטווין ושרון לאופמן - חדלו מלפרוע הלוואות בהיקף של 41 מיליון שקל (!), שהעמיד להם הבנק שלוש שנים קודם לכן, למימון רכישת מניות ניא מידי ניסים בכר (ללא בטחונות למעט המניות הנרכשות עצמן). זמן קצר קודם למינוי הכונסים, הצליח הבנק לטרפד עסקה להעברת השליטה בניא לידי יו"ר מכון הייצוא, שרגא ברוש, תמורת 6.5 מיליון שקל (נמוך כמעט בחצי מהתמורה בעסקה הנוכחית).
לא רק הבנק, שחותך במכירה הפסד של כ-30 מיליון שקל, ניכווה מידי גוטוין (ששימש כיו"ר ניא) ולאופמן (ששימש כמנכ"ל). נגד השניים הוגשה ביוני 2002 תביעה של בעלי מניות מיעוט בחברה, אייל קורן וגיא חרש, שטענו לקיפוחם בהחלטות שונות שנתקבלו בחברה, לרבות תשלום שכר לצמד בעלי השליטה והקצאת מניות למקורביהם על מנת שיתמכו באישור שכרם של השניים - בסך של כ-65 אלף שקל בחודש כ"א. רכישת השליטה בנ.י.א, טענו בעלי מניות המיעוט, נעשתה מלכתחילה במטרה להשתלט על נכסיה ומשאביה, תוך פגיעה באינטרסים של החברה.
לטענות אלה נוספה בנמשך תביעה של חשבת החברה סילביה לוי, שעתרה כנגד פיטוריה מניא בבית הדין האזורי לעבודה תוך שהיא מצביעה על "פרשה חמורה של אי סדרים כספיים, המגיעים עד כדי שחיתות אישית, אם לא גניבה ממש, מצד המנכ"ל לאופמן". נ.י.א ולאופמן הכחישו את תביעתה של לוי, המפרטת משיכות כספים בהיקף של מאות אלפי שקלים ע"י לאופמן באמצעות כרטיס האשראי וצ'קים של החברה. בית הדין לעבודה קיבל את טענותיה, לפיהן פוטרה שלא כדין והחזיר אותה לעבודה.
בעקבות בדיקה שביצעה רשות לני"ע בניא ערב העברת מניות השליטה לידי כונסי הנכסים, נאלצה החברה לדווח על עסקאות שביצעה בשנים 2001-2003 עם בעל השליטה גוטווין, בסך מצטבר של כ-10 מיליון שקל ובמחיר הנמוך בכ-10% ממחיר השוק. עסקאות שאמורות היו להיות מוגדרות כעסקאות חריגות המצריכות אישורים מיוחדים במוסדות החברה.
ניא נקלעה בשנתיים האחרונות להפסדים, שמחקו מחצית מההון העצמי של החברה ואיימו על יציבותה הפיננסית. את שנת 2003 סיימה החברה בהפסד של 4 מיליון שקל, ואילו בתשעת החודשים הראשונים של 2004 הסתכם ההפסד ב-6 מיליון שקל ממחזור של 27.7 מיליון שקל. המשך פעילותה של החברה, נכתב בדו"חות, מותנה בהסדרי מימון עם הבנקים ובהצלחת יישום תוכנית הבראה (בנק הפועלים הזרים אשתקד 6 מיליון שקל לקופת החברה).
שירותי הניהול הופסקו
מהדו"חות עולה עוד, כי ביוני 2004 הופסקו שירותי הניהול שניתנו לחברה ע"י המנכ"ל לאופמן, וזאת בעקבות נתונים ועובדות המעלים חשדות לביצוע מעשים שאינם מקובלים על הנהלת החברה כתורמים לטובת החברה ושנבדקים ע"י מבקר הפנים שלה.
לאחר פיטורי המנכ"ל דיווחה החברה, כי כספים הועברו בעבר לחברה בשליטתו ללא המצאת אישור על ניכוי מס במקור, ושלהערכת הנהלת ניא, עלולים לגרום לחברה נזקים תזרימיים של כמיליון שקל. לאופמן עצמו, אגב, סירב לקבל את הודעות הפיטורים והגיש בקשה דחופה לבית הדין האזורי לעבודה למתן סעדים זמניים כדי לבטלם וצו המורה לחברה להחזירו לתפקידו.
הנהלת החברה, בהתבסס על חוו"ד של יועציה המשפטיים, ביצעה הפרשה בסכומים שלהערכתה מספיקים לכיסוי החשיפה האפשרית בגין תביעתו של לאופמן.
הסכם ההעסקה של גוטוין ולאופמן, שעלותו לחברה כ-130 אלף שקל בחודש, תקף עד אפריל 2005. באוגוסט נחתמה תוספת להסכם עם גוטוין, לפיו יספק לחברה שירותי שיווק ופיתוח עסקי לתקופה של שנה (במקום הסכם הניהול). חוב של גוטווין לחברה, בסך של 606 אלף שקל, שהופרש לחובות מסופקים ב-2003, יקוזז מהתשלומים המגיעים לו.
חברת ניא מתכת עוסקת בייצור מערכות ריהוט לחנויות ומתקני תצוגה, ריהוט משרדי, מחיצות אופן ספייס ובמתן שירותי עיבוד מתכת לאחרים. במפעל החברה בחולון מועסקים 89 עובדים (לאחר פיטורי 10% מהעובדים אשתקד). לקוחותיה של ניא כוללים רשתות שיווק ואופנה, חברות סלולריות, חברות תעשייתיות שונות וגופים ממשלתיים.
לאור החלפת הדירקטוריון ומינוי צוות ניהולי חדש, בראשות המנכ"ל צבי ריטרבנד, החלה ניא ליישם בחודש יוני אשתקד תוכנית הבראה הכוללת התייעלות וצמצום הוצאות, בין היתר, באמצעות שינוי תמהיל ועלויות כוח האדם בחברה, שיפור תנאי הסחר בתחום חומרי הגלם וכן שינוי ניהולי מקיף המביא לשיפור התמחור והבקרה.
במקביל, החלה החברה בפיתוח של קווי מוצר חדשים כדי להבטיח את המשך פעילותה לטווח ארוך, הן בשוק המקומי והן בשווקים חדשים באירופה. *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
