אחד מבכירי הבי.בי.סי אמר לפני מספר שנים, כי אם היה נוחת חייזר ביריד התוכניות מיפ (MIP-TV) בקאן שבצרפת, היה חושב שישראל היא מעצמת טלוויזיה ענקית, שרוכשת כמות בלתי נדלית של חומרים, ואחריה מדדות מספר טריטוריות בלתי חשובות אחרות, כמו בריטניה וצרפת.
גם השנה הבדיחה לא איבדה מהרלוונטיות שלה. יותר מ-50 גופי שידור והפקה ישראלים רשומים כמשתתפים בקטלוג עב-הכרס של היריד, רובם קניינים: זכייני ערוץ 2, ראשי ערוץ 1, כל חברות הכבלים, בכירי איי.סי.פי, חברת התוכן של הכבלים (העומדת בפני שינויי בעלות), הטלוויזיה החינוכית, וכמובן, זכייני חברות הלוויין החדשות.
אבל יש גם בתי הפקה, מפיקים ומפיצים, שמקווים למכור לעולם תוצרת ישראלית. בדוכן צנוע-משהו של מכון הייצוא הישראלי, למשל, מוצגות תוכניות כמו "זבנג" ו"החמישייה הקאמרית", שנרכשה זה מכבר על-ידי ערוץ ארטה האירופי. לא בכדי נקרא מתחם הקפה המרכזי בארמון הפסטיבלים בו נערך היריד 'הקפה הישראלי'. שם נפגשים ראשי תעשיית הטלוויזיה הישראלית כאילו לא נפגשו מעולם.
יריד הטלוויזיה בקאן נערך זו השנה ה-36, והוא נחשב לגדול בתחומו בעולם. אם כי יש לו תחרות, בין השאר, מצד יריד NATPE, שנערך בינואר בניו-אורלינס, שהיה בעבר שוק של התעשייה האמריקנית עבור דרום-אמריקה, והפך לשוק עולמי, המתחרה במיפ.
לא-פחות חשובים הוא אירועי הסקרינינג (ההקרנות המוקדמות) של החומרים החדשים שמייצרים 7 האולפנים האמריקניים הגדולים (המייג'ורס). ארועים אלה נערכים בכל שנה בסוף מאי, ומקבצים אליהם גם את מיטב הקניינים הישראלים. בהם למעשה שמים הקניינים אצבע על החומרים שהם רוצים, ומתחילים במו"מ.
אבל גם כך מיפ הוא אירוע מפלצתי בגודלו - מעל ל-11 אלף משתתפים; שטח תצוגה של יותר מ-17 אלף מ"ר; 484 דוכנים מ-50 מדינות של 1,150 חברות מציגות, חלקן באוהלים מסוגננים מחוץ לבניין הפסטיבל; 1,200 חברות נוספות משתתפות ללא תצוגה, ובין כל אלה מסתובבים מעל ל-2,700 קניינים.
בראש רשימת המדינות המציגות שתי המעצמות האנגלוסקסיות - ארה"ב עם 134 מציגים, ובריטניה עם 101 מציגים. אחריהם צרפת עם 61 מציגים, וקנדה עם 21 מציגים.
השנה, טוענים ביריד, לראשונה החלו המייג'ורס האמריקאים 'להסתייג' ממיפ, ומחישובי העלות-תועלת שהם משיגים ממנו. במיפ, כמו בכל יריד, הגודל בהחלט קובע, וההשקעה בהקמת דוכני-ענק על כל ציוד התקשורת המתבקש (מסכים, מחשבים) לא תמיד משתלמת. זו הסיבה, כך טוענים, שדיסני, למשל, מייג'ור חשוב לכל הדעות, אינו מפעיל השנה ביתן משלו.
לעומתם, השקיעה סבן אינטרנשיונל, רשת ההפקה וההפצה העולמית של סבן אנטרטיינמנט ופוקס, במתן חסות מקיפה ליריד, וכל תיקי המשתתפים מעוטרים בלוגו ענק של החברה, וכמותם גם מפיות ומוצרי נייר אחרים בדוכני הקפה ביריד.
בולטים ביריד מפיצים/מפיקים/גופי-שידור ענקיים, שעברו בשנה האחרונה תהליכי מיזוג מואצים, ומיפ הוא היריד הראשון בו הם מופיעים כגוף אחד. ביניהם:
שתי החברות הקנדיות אטלנטיס ואליאנס, החיבור הגרמני בין E.M. TV לקונצרן התקשורת של ליאו קירש, ויאקום וספלינג אינטרטיימנט.
מבין הממוזגים בלטה E.M. TV, שמקדמת באגרסיביות את מותג הג'וניור שלה - קטלוג של סדרות והפקות אנימציה לילדים. היא השקיעה יחד עם חברת סווטש כ-1 מיליון דולר בפרסום וקידום מכירות. החברה כיסתה את כל הסביבה באיזור היריד בפוסטרים צהובים, המכריזים על מותג הג'וניור. היא חילקה שעוני סווטש מעוטרים, וסובבה בעיר מכוניות-חשמליות זעירות, צהובות גם הן, שעצרו לכל עונד שעון והסיעו אותו באיזור.
אין ספק שהתרחבות פלטפורמות השידור בכל העולם - עם התחברותן של מדינות חדשות ונוספות אל מפת התקשורת העולמית - מביאות לזלילה של מאותאלפי שעות שידור, והשמיים בתחום זה אינם הגבול. במיפ אפשר למצוא הכל - מערוצי שידור ממוסדים שמציעים סדרות מיין-סטרים, ועד ערוצים ותוכניות אזוטריים. אלפי שעות של תוכניות היסטוריות לסיכום המאה והמילניום, החל בסדרה חדשה על ז'אן ד'ארק בכיכובה של ז'קלין ביסט הצרפתית, או סיפורי קנטרברי בעיבוד לטלוויזיה, ועד לסדרה חדשה של CBS בשם "סקנדל", על הסקנדלים הגדולים של כוכבי הטלוויזיה והקולנוע (יו גרנט נתפס בלוס-אנג'לס ודומיו). ניכרת נוכחות גבוהה של חברות אנימציה יפאניות, במאות אלפי שעות של אנימציה לילדים ולמבוגרים, מאות ערוצים ותוכניות על סגנון חיים - מאופנה וגינון ועד ערוץ בר-בי-קיו ייעודי. סדרות אימה ומתח, סרטי טבע לאין-ספור, אופרות סבון (כולל אחת בקו-פרודוקציה ספרדית-ונצואליאנית באנימציה), סרטים וסיטקומים.
עבור ישראל, מיפ עמדה השנה בסימן המאבק ללא-פשרות שבין חברות הכבלים לחברות הלוויין. "מלחמה קשה", הגדירו זאת הכבלים. חברת DBS שידורי לוויין, טענו ביריד, החליטה להשקיע ברכש סכום דמיוני - עד 80 מיליון דולר - שהקפיץ את כל המחירים עבור ישראל.
עוד טוענים בחברות הכבלים, כי הרגולטור (משרדי התקשורת והמשפטים) פרסמו את טיוטת הכללים לפעילות לוויין-כבלים בארץ - שקבעה חלון טירינג של 18 חודש, בו יותר רק ללוויין להציע חבילות ערוצים, או לחברת כבלים שתאבד %15 ממנוייה - מספר ימים לפני פתיחת היריד, על מנת לאפשר לראשי חברות הלוויין להציג את המסמך למייג'ורס ולהתחיל לרכוש חומרים.
זכייני ערוץ 2, לעומת זאת, נראו רגועים יותר, לכל אחד מהם רק 2 ימי שידור, שעות הפריים-טיים כולן מוקדשות להפקה מקומית, כמות החומרים שהם צורכים קטנה בהרבה, וחלקם הגיעו למיפ רק כדי "להרגיע את המייג'ורס, שאנחנו בתמונה ואצלנו לא השתנה דבר".
ראשי חטיבות המכירות לחו"ל של האולפנים הגדולים, אגב, מכירים היטב את השוק הישראלי, שנחשב נחשק לאחר הנפילות הגדולות במזרח הרחוק וברוסיה.
ישראל, למרות קוטנה, נתפסת כשוק חדש ואטרקטיבי, שוק רוחש פעילות, ובעיקר משלם היטב.
גם העובדה שכ-%70 מראשי תעשיית התקשורת והטלוויזיה האמריקנית הם יהודים, תורמת לחיבה שהם רוחשים לישראל, ולמעורבות הגבוהה שהם מגלים בנעשה כאן.
תופעת הטלטלות הפוקדת את השוק אינה ייחודית לישראל - מיפ הוא תמונת מצב של תעשיית התקשורת בכל העולם, שעוברת רגולציה, דה-רגולציה, מיזוגים והשתלטויות. "זהו שוק שמתקדם תוך כדי תנועה" - נכתב בכותרת הראשית של מגזין היריד. ובסוף הדרך יושב הצופה התמים מול הטלוויזיה, ומקווה ליהנות
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
