פסק הדין של 9 שופטי העליון ניתן במסגרת 2 תיקים נפרדים, שאוחדו: האחד, נפתח בקובלנה פלילית פרטית, אשר הוגשה על-ידי הגננת ז'קלין מימון, לבית משפט השלום בקרית גת, נגד מנחם גלילי, עורך המקומון "השבוע באשדוד", ויעקב אשכנזי, כתב המקומון. בשנת 1994 פרסמו אלה כתבה במקומון, שכותרתה "הדברת כינים נוסח ז'קלין". בכתבה תוארה התובעת כגננת, אשר טיפלה בכינים, שנמצאו בראשיהן של ילדות הגן באופן אכזרי, חפפה את שערן בנפט, הכאיבה להן, גזרה תלתלים משערן ולא שעתה לצעקות הכאב והצער של הילדות. הכתבה לוותה בביטויי גנאי, ובמילים "סיוט בגן הילדים". הכתבה לוותה בתמונות הגננת-התובעת.
השופטת רביד זיכתה את הנאשמים מפאת זאת שלא השתכנעה שהוכחה כוונתם לפגוע בגננת. ערעור הגננת לבית המשפט המחוזי בבאר שבע התקבל (השופטים לרון, פלפל והנדל), ונקבע כי הכוונה לפגוע הוכחה מתוך סגנונו של הפרסום עצמו. התיק הוחזר לבית משפט השלום, שם הורשעו הנאשמים, לאור הקביעה שלא הוכיחו, שעומדות להם ההגנות, שמעניק החוק. ערעורם של הנאשמים לבית המשפט המחוזי נדחה (באותו הרכב), ועל כך הוגשה לבית המשפט העליון בקשת הרשות לערער. הרשות לערער ניתנה (על-ידי השופטים לוין, דורנר ולוי) רק בסוגיית פרשנות הדרישה להוכחת כוונה לפגוע לצורך הרשעה בלשון הרע (ובסוגיה נוספת הנוגעת לפגיעה בפרטיות). מעניינת היא העובדה, שלצורך התוצאה המעשית של פסק הדין בעליון, חברו השופטים בייניש ולוי (שגרסו שגם ללא החלת כלל הצפיות הוכחה הכוונה לפגוע) אל 3 שופטי המיעוט, וההרשעה נותרה על כנה.
התיק השני נפתח בקובלנה פלילית פרטית, שהגיש שמעון ביטון, עורך המקומון "עיתון אחר" בבית שמש, לבית משפט השלום בירושלים, נגד ציון סולטן, עורך המקומון "קרן אור" בבית שמש. עילת הקובלנה היו ארבע כתבות, שהתפרסמו ב"קרן אור", ואשר בהן תקף סולטן את ביטון, בדבקות, באריכות ובבוטות רבה, בגין מעורבותו בפעילות הפוליטית המקומית. השופט ברקלי זיכה את סולטן מכל האישומים. לגבי שלוש מן הכתבות נקבע, שהן לא היוו לשון הרע כלל, לגבי אחת מהן נקבע, כי על אף שהיא מהווה לשון הרע, הרי בית המשפט לא שוכנע, כי נתקיימה הכוונה לפגוע בביטון. ביטון ערער על כך לבית המשפט המחוזי בירושלים, וערעורו נתקבל (השופטים אור, בן-זמרה ומזרחי), מאחר שנקבע שגם שלוש הכתבות כללו דברי לשון הרע אודותיו. התיק הוחזר לבית משפט השלום. שם זוכה סולטן בשנית מחמת שמשלא ניתן להחיל על העבירה את הלכת הצפיות, הרי לא הוכחה כוונתו של סולטן לפגוע בביטון. שוב ערער ביטון לבית המשפט המחוזי, וזו הפעם נדחה ערעורו (השופטים סגל, שידלובסקי-אור וגל), מאותו הטעם, שבגינו זוכה סולטן בבית משפט השלום. על כך הוגשה לבית המשפט העליון בקשת רשות לערער, וזו ניתנה רק בנוגע לסוגית פרשנות הדרישה להוכחת
כוונה לפגוע לצורך הרשעה בלשון הרע. זיכויו של סולטן אושר בפסק הדין. *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
