נמל יפו איננו של המינהל

המינהל והעירייה רוצים כסף. בגלל תאוותו של רון חולדאי להחיות את הנמל, נכנעה העירייה לכל אורך הקו, והיא מפקירה את נכסי העיר תמורת שני האנגרים חלודים שהוערכו ב-14 מיליון דולר

נמל יפו הוא הנמל העתיק ביותר בים התיכון. יש רק דבר אחד (כנראה) עתיק ממנו - הטיפשות ויצר התככנות של הפקידים. בדרך כלל אין התנגשות בין שני המוסדות העתיקים האלו, אלא שמה שפורסם במוסף זה בשבוע שעבר מוכיח, שהפקידים לעיתים מאבדים את חוש המידה שלהם ומחליטים, כי 5,000 שנה של היסטוריה הן סוג של משחק.

לא שיש משהו אמיתי נגד משחק של פקידים שעסוקים בנכסים ונדל"ן רוב ימות השנה, ומגלגלים את עיניהם לשמים כדרך צדיקים מרופדים היטב, אלא שבמקרה של נמל יפו, המלחמה נגד הנמל היא נגד האינטרס הציבורי, זה שאינו נמדד בכסף. זה שעושים את החיים למשהו שווה, אותו משהו חמקמק שלא שווה כלום ואי אפשר בלעדיו, ולכן הוא נסתר מעיני הפקידים.

שנים אני נאבק על נמל יפו. ככותב, כחבר בוועד הפעולה של הנמל, סתם כאוהב. ב-1993 החל מינהל מקרקעי ישראל לנהל את נמל יפו, ובמטה קסם מייד החלה שקיעתו המואצת של הנמל: עסקים נעלמו, נרדפו וגורשו, המנוף והמימשה נסגרו, שירטון סתם את פתח הנמל וגרם לנזקים ותאונות שכמעט עלו בחיי אדם, הדייגים, ליבו ונשמתו של הנמל, נרדפו מאוימים שינשלו אותם מהנמל.

המינהל, בעזרת חשב מפוקפק של משרד האוצר וממונה מטעמו, עשו ככל אשר לאל ידם להרוס את הנמל. נאבקנו נגד העניין הפעוט הזה. הצלחנו במידת מה. הצלחנו לשבת עם עריית תל-אביב ומהנדס העיר שלה בישיבות שולחן עגול, ולהציל את חלקו הצפוני של הנמל, זה שחובק את המעגנה, ולהביא אותו לתוכנית שימור.

העירייה, מצידה, בלי לשאול את התושבים, כדרך הפקידים, הגיעה להסכמים עם המינהל. הסכמים שאנחנו, מסיבותינו, חושבים שהם מטומטמים. תמורת שני האנגרים חלודים שבנו הבריטים (ואנחנו אוהבים אותם מאוד וטוענים שיש לשמור עליהם מכל משמר), נותנת עיריית תל-אביב את מגרש מכבי יפו, עוד שטחים מסביבו, גוש שאפשר לבנות עליו 90 דירות בצפון תל-אביב, ופעלה ככלבלב שפוט של המינהל, כדי לאשר בוועדה הארצית למימי חופים מלון בחלק הדרומי של הנמל. התנגדנו למלון. אנחנו למשל חושבים, שמלון אפשר לשים בכל מקום. נמל אפשר לשים רק בנמל.

אבל המינהל והעירייה רוצים כסף. נדל"ן. ובמקרה של נמל יפו, בגלל תאוותו של רון חולדאי להחיות את הנמל, נכנעה העירייה לכל אורך הקו, והיא מפקירה את נכסי העיר תמורת שני האנגרים חלודים.

14 מיליון דולר עבור המחסנים האלו? פחות או יותר חצי יפו הועברה למינהל תמורת שליטה בשני מחסנים, שבאחד מהם, מה שמכונה מחסן מס' 2, נמצאים משרדי הנמל העשויים בטון. על החלק הזה המינהל לא מוותר. זאת אומרת, גם בתוך המעט שהעירייה קנתה תמורת שטחים לאין קץ - לא תהיה שליטה מלאה של הציבור.

אני לא מעורב במלחמות המינהל. אני לא ממש מכיר את מירון חומש, ואין בי תשוקה גדולה להכיר. אבל הרעיון של להקפיא בציניות לעוד שנים ארוכות את תוכנית ההחייאה של נמל יפו - אחד הנמלים השווים והעתיקים בים התיכון, רק בגלל שעיריית תל-אביב מטומטמת ומוכנה למכור למינהל את נכסיה באפס כסף, וחומש מתנגד לזה בגלל מלחמות מינהל צדדיות ומנסה להוכיח שהעירייה (אנחנו) צריכים לשלם עוד כדי לקבל את הנמל שלנו, שנגזל בפעילות ההרסנית של המינהל - מוציא אותי מדעתי.

נמל יפו איננו של המינהל. הוא שלנו. של אזרחי מדינת ישראל. ויפה יעשה המינהל אם יצא משם. ויפה שעה אחת קודם.