אחת שלא דומה לאף אחת

כבר הרבה זמן לא התרגשתי ככה מתקליט בכורה ישראלי. האלבום הראשון של אפרת גוש הוא הפתעה נהדרת שלא יוצאת לי מהדיסקמן והראש כבר המון שבועות ועוד ועוד השמעות. היא נפלאה, ואחרי שראיתי אותה בהופעה אני לגמרי מת עליה. נכון, היא נורא דרמטית ויש בהופעה הקברטית-ג'אזית-בלוזית-רוקית האפלולית שלה מרכיב חזק של שואו-אוף, אבל זו הצגה אמיתית ואני מאמין לכל מילה שלה, לכל מבט צדדי, לכל תנועה, לכל כאב שיוצא מהפה שלה.

אני מאמין לה ומתחבר אליה. למרות שאני יודע שהיא בעצם הדוברת של קבוצה שלמה שהתחילה את כל העניין הזה באלבום הבכורה של יוני בלוך "אולי זה אני" שיצא רק לפני שנה. מה זאת אומרת "דוברת"? אפרת גוש לא כותבת את המילים לשירים שהיא שרה (אם כי באתר שלה כתוב שהיא היתה שותפה לכתיבתם ביחד עם ברק פלדמן, שמקבל קרדיט בלעדי בדיסק) והלחנים הם כולם של יוני בלוך (פרט לחידוש ל"פעם בחיים" שכתב הלחין ושר במקור עמיר לב) וברור לכל מאזין שההצלחה האמנותית של "פרוייקט אפרת גוש" חייבת הרבה לעיבודים המוסיקליים וההפקה (יוני בלוך עם מאיה בלזיצמן ודניאל קורן) שמצליחים ליצור צליל מזוהה וייחודי שמשלב עיבוד מיתרים "קלאסיים" ("תמיד כשאתה בא") סולו חצוצרה ג'אזי ("דיאטה") או סולו גיטרה רוקי במקומות אחרים.

אני והחבר'ה

המגוון הזה מתבסס כמובן על צוות נגנים מעולה (ביניהם יוני בלוך בגיטרה, דניאל קורן בפסנתר, טל קירשבוים בגיטרה, ארז פרנק בבס, אריאל ערמוני בתופים, מאיה בלזיצמן בצ'לו, גליה חי בויולה, שרון כהן בכינור ואיתמר בורוכוב בחצוצרה). וכל זה, בסופו של דבר, לא ממש משנה. כל זה לא היה עובד אם אפשרת גוש לא הייתה נשמעת כמו שהיא נשמעת.

הקול שלה, השירה שלה, ההתייסות שלה. הם עושים את זה. היא שרה את שירי הנשמה שלה במין שילוב ייחודי של נערה בגיל ההתבגרות עם אישה למודת נסיון (למרות שהיא רק בת 21) והיא שרה על עצמה גם אם אחרים כתבו והלחינו לה. באנגליה קוראים לזה Torch Song. זוכרים את נורית גלרון בתחילת דרכה? בעברית זה אולי, שיר כאב. תחילה נבהלתי כששמעתי את אפרת גוש בהופעה שרה את "אל תעזבי אותי" של ז'ק ברל אבל אז הבנתי שהכל אמיתי. גם ההצגה. גם המשחק בין בוסר לבשלות. גם השירים שכתבו לה יוצרים שהם ממש צעירים בתחילת דרכם. מאיפה פלדמן ובלוך הביאו את זה? "תמיד כשאתה בא", "דיאטה", "מה שקרה", "בוא אליי", "טוב לבד", "שעתיים אחרי". איזה יופי. הכל אמת.

קראתי באיזה ביקורת (קצת מרושעת) באינטרנט על ההופעה של גוש טענה שכל השירים שלה נשמעים אותו דבר. זה נכון בערך כמו לומר ש"כל השקיעות בים נראות אותו דבר". יש בזה קצת אמת, אבל זה לגמרי לא נכון. זה תמיד אחר וזה תמיד יפה ומרגש. אמנם אפשר להכניס את רוב שיריה של גוש תחת הכותרת "שירי אהבה נכזבת. פרידה ובדידות", אבל בתוך הנושא הזה מוצאת גוש לא מעט זוויות שונות בטקסטים ובעיקר במוסיקה (והשיר היחיד שבו היא יוצאת מהקו המוסיקלי המינורי "מועדון ריקודים" הוא הפחות מוצלח באלבום). אצלי היא דווקא זוכה בעוד כמה נקודות זכות על כך שלא יצרה "מגוון סגנונות שיתאים לכל מיני טעמים", כמו שמקובל בימינו.

הייחודיות והאינדיבידואליות של גוש בולטת במיוחד בימינו, עם הפריחה העצומה של המון זמרות חדשות, חלקן מצוינות, שנשמעות איכשהו נורא דומות אחת לשנייה. הנה אחד שלא דומה לאף אחת.

לא עוצרת בבלוך

אז מאיפה היא הגיעה אלינו פתאם? ההיסטוריה הקצרה שלה כוללת לימוד במגמת הג'אז בתיכון "אלון" ברמת השרון (בין השאר עם המורה מיקה קרני), חלומות על ג'אז בבי"ס "רימון" (זמן קצר בלבד), והתחלת החשיפה כחברה בלהקתו של יוני בלוך מאז 2002 (בעיקר כזמרת קולות רקע ובהופעות גם בדואטים איתו). בלהקה הזו גילה אותה חיים שמש מחברת התקליטים "אן.אם.סי" שמיהר להחתים אותה לחברה. ב-2003 יצא לרדיו (ולהורדות באתר האינטרנט "במה חדשה") תקליטון בכורה שלה, עם השירים "ג'ורג'יה" ו"שיחזור". השירים לא זכו להשמעות רבות ברדיו אך באתר דיווחו על כמות שיא של יותר מ-50,000 הורדות.

"ג'ורג'יה" הגיע בסופו של דבר לאלבום הבכורה, אך דווקא השיר השני, "שיחזור" (שלא נכלל באלבום) מבליט את הדרך המעניינת שעברה גוש כזמרת בזמן הקצר הזה. השירה שלה הרבה פחות בומבסטית והיא הרבה יותר ממוקדת ושולטת באפשרויות הקוליות שלה. בהופעות עם בלוך ובעבודה על האלבום היא מצאה את הצליל האישי שלה.

2005 זו השנה שלה. עם השיר "פעם בחיים" שהיה שיר הנושא של הסדרה "לתפוס את השמיים", עם אלבום הבכורה המושלם, עם הקליפים המדהימים שנטחנים בערוץ המוסיקה, עם מופע מרגש שכדאי מאוד לחוות ועם מיני הופעות אורח בפרוייקטים אחרים שמוכיחים שהיא לא נשארת רק במשבצת שלה: במופע לזכרו של נתן יונתן היא שרה את שירו "צריך לחזור" (לחן של יוני בלוך), היא שרה באלבום של "מטרופולין", בהקלטת הבכורה של אסף לוי (לשעבר סולן להקת "קרפ") ועוד. כבר עכשיו העתיד נראה מבטיח. וזוהי רק ההתחלה.