כבר בתור ילד חלם על השירות החשאי. פוטין בפוזה אופיינית עם חבר מהעבודה בסוכן החשאי אנו בוטחים

צמיחתו של ולדימיר פוטין מתוך הק.ג.ב והרצון לקדם שלטון יחיד חזק גורמת לפריחה אדירה ברוסיה של סרטים, ספרים, ואפילו מסעדה אופנתית, שכולם עוסקים בפולחן השירות החשאי > אלי אשד

ולדימיר פוטין, שביקר באזורנו בשבוע שעבר, הוא אמנם אינו איש הק.ג.ב הראשון שהופך לשליט ברית המועצות. קדם לו יורי אנדרופוב שהיה מפקד הק.ג.ב לפני שהתמנה ליורשו של ליאוניד ברז'נייב כמנהיג ברית המועצות. וגם ג'ורג' בוש האב היה בעברו ראש הסי.אי.אי לפני שהפך לנשיא ארה"ב. אולם פוטין, בניגוד לבוש האב ולאנדרופוב ש"הוצנחו" לשירותים החשאיים לאחר קריירה פוליטית, צמח בתוכם כסוכן חשאי מן המניין ומעולם גם לא הגיע לדרגה בכירה באמת.

לאמיתו של דבר פוטין הוקסם כל חייו בידי השירותים החשאיים. בספר הראיונות עימו שפורסם גם בעברית "בגוף ראשון - שיחות עם ולאדימיר פוטין" הוא מספר שעוד מצעירותו רצה להיות סוכן חשאי, בעקבות רומן ריגול סובייטי מפורסם בשם "החרב והמגן" שתיאר את עלילותיו של סוכן חשאי סובייטי הפועל מאחורי הקווים הנאציים בזמן מלחמת העולם השנייה. פוטין מספר שהוא הוקסם מהסיפור שבו מתאר כיצד עורמתו ויכולתו של סוכן סובייטי אחד השיגה הישגים גדולים יותר מאלו של צבאות שלמים.

כתוצאה מקריאת הספר הלך הנער פוטין למשרד הק.ג.ב בשכנותו בלנינגרד והציע את עצמו כסוכן. הוא מספר שאנשי הק.ג. ב קיבלו אותו באדיבות אך הסבירו לו שהוא צעיר מדי למשימות הקשות וכי עליו להתבגר וללמוד באוניברסיטה לפני שיוכלו לשקול את מועמדותו וכי בכל מקרה הם יפנו אליו. ואכן, בזמן לימודיו האקדמאיים פוטין קיבל פנייה והפך לסוכן ק.ג.ב. מן המניין וניהל קריירה של סוכן ק.ג.ב במזרח גרמניה ובמקומות אחרים אם כי מעולם לא הגיע לדרגות בכירות באמת.

ששש, תעביר לי את המלח

כתוצאה מנשיאותו הדומיננטית מאוד של פוטין הסוכנים החשאיים של הק.ג.ב נחשבים היום ברוסיה לגיבורי תרבות ממש, הרבה יותר מאנשי הצבא שעד כה רק נכשלו באפגניסטאן וצ'צניה. הסוכן החשאי המציל את רוסיה מסכנות ומאיומים שונים הפך לאיקון של תרבות הפופ הרוסית העכשווית, יותר מימי שנות השישים והשבעים כאשר רומן ריגול לכד את דמיונו של פוטין הצעיר.

כיום מופיעים ברוסיה על נושא הסוכנים סרטים, סדרות טלוויזיה עם שמות כמו "חבלן ", "ק.ג.ב" ו"סוכן הביטחון הלאומי", המתארים את עלילותיהם ההרואיות של השירותים החשאיים בזמן המלחמה נגד הנאצים ובזמן המלחמה הקרה וגם בזמננו ניתנות כל מיני תשובות רוסיות ל-"24" האמריקני.

רומנים רבי מכר המזכירים יותר מכל דבר אחר את סיפורי ג'יימס בונד מערביים עם ההבדל שהגיבור הוא רוסי פטריוט הנלחם בכוחות הרשע והטרור. על מדפי הספרים ברוסיה ניתן למצוא מחדש סדרת סיפורי ריגול מהתקופה הסובייטית על עלילותיו של מיג'ור פרונין, סדרה שבמקור נכתבה כתשובה הסובייטית לג'ימס בונד, והם זוכים להצלחה גדולה.

אפילו אותו ספר שבמקור עורר את עניינו של פוטין בריגול, "המגן והחרב", שימש כמקור השראה למסעדה מוסקוואית עם שם זה. ניתן למצוא שם תמונות ומזכרות של מנהיגי הק.ג.ב לאורך השנים ואף פסלים של מייסד השירות החשאי הסובייטי דרז'דינסקי ושל אנדרופוב .על פי הדיווחים רוב הסועדים שם הם אנשי השירותי הביטחון הרוסיים, שנהנים מאוד מהאווירה.

כלפי המערב יש יחס אמביולנטי מאוד. בחלק מהיצירות החדשות רוסיה וארה"ב מוצגות כבעלות ברית כנגד הטרור העולמי אבל יש גם יצירות שבהן הסוכן הרוסי הנועז נאבק במזימות אמריקניות שטניות.

המגמה החדשה של האדרת שירותי הביון היגיעה לשיאה בסרט חדש בעל תקציב ענק במושגים רוסיים בשם "מספר אישי", שתקציבו הוא 7 מיליון דולר ושהופק בעזרתם הפעילה של הממשלה ושירותי הביטחון. הסרט, המבוסס על אירועי טרור עכשוויים כמו לכידת בני הערובה בתיאטרון במוסקבה בידי מורדים צ'צ'ניים, מתאר כיצד מיליונר רוסי גולה (רמז ברור ל"אוליגרכים ההיהודים הנרדפים בידי פוטין), ומשתף פעולה עם טרוריסטיים ערביים וצ'צ'ניים כולל דמות המזכירה מאוד את בן לאדן בלכידת קרקס במוסקבה למען ביצוע פיגוע טרור ראוותני ולאחר מכן הטלת פצצה רדיואקטיבית על רומא.

המזימה נכשלת הודות לפעילות ההרואית של סוכנים רוסיים שמזכירים יותר מכל דבר אחר את גיבור "24" ג'ק באואר, שנלחם ביריבים ובמזימות דומות באמצעים דומים. והמטרה של הסרט היא ברורה ביותר: להציג את שירותי הביטחון לפני הציבור באור החיובי ביותר האפשרי.

נראה שאין בכך מקריות. יש מקום לחשוב שמגמה זאת משתלבת היטב במגמה של הקרמלין ושל פוטין להציג לפני הקהל גיבורים רוסיים ללא רבב שיעוררו רגשות פטריוטיים, ואיזה דמויות יכולות להצליח בכך יותר מאנשי הק.ג.ב, המוסד הסובייטי המצליח ביותר שעורר את פחדו של המערב במשך עשרות שנים?

עדיף שיפחדו

מבקרים סובייטיים שונים טוענים כי אנשיו של פוטין שמים דגש על כך שהמוסדות היחידים שנשארו "נקיים" ו"יעילים" מעברה הסובייטי של רוסיה הם השירותים החשאיים. הק.ג.ב לפי פוטין מייצג מיתוס מעברה של רוסיה כמעצמת על עולמית וכי בלעדיו רוסיה תתמוטט לחלוטין. וכך לאחר שנים שבהם התרבות הפופולארית הרוסית נשלטה על ידי יבוא מאסיבי ביותר מהמערב מצד אחד וסיפורי בלשים ופשע מקומיים מצד שני, הגיבור הרוסי החדש הוא איש השירותים החשאיים הבלתי ניתן להשחתה, מישהו שמזכיר בהרבה יותר משמץ את התדמית התקשורתית המטופחת היטב של הנשיא פוטין.

בתקופת שלטונו הראה פוטין את עצמו כשליט חזק וריכוזי בהרבה מילצין, שתחת שלטונו היגיעה רוסיה כמעט לאנרכיה שבה המושלים השונים זילזלו בגלוי במרכז במוסקווה . המחיר של כל זה הוא התחזקות האוטוריטאריות של המשטר. פוטין הלך וצמצם בגלוי את חופש הפעולה של כלי התקשורת ואלה כיום למעשה כפופים לו. הוא רדף את אנשי האוליגרכיה של ברית המועצות וכיום אין לדבר על מוקד כוח שמתחרה באמת בפוטין. בבחירות 2004 לנשיאות ברוסיה פוטין היה למעשה המתמודד היחיד, כשהמתמודדים האחרים היו למעשה בובות של פוטין שהשתמש בהם כדי להציג מראית עין של הליך דמוקרטי. פוטין אף לא הטריח את עצמו לנהל מסע בחירות ונאם רק נאום בחירות אחד. הוא זכה ברוב מוחץ.

הרושם שנוצר הוא שפוטין הוא כעת ה"איש החזק "שלו מייחלים רוב הרוסים שאינם מעונינים במשטר דמוקרטי אמיתי שכמוהו לא הכירו מעולם, והם מעדיפים איש חזק אוטוריטרי כמו פוטין על פני אנרכיה דמוקרטית.

יש חשש שבעתיד כוחו של פוטין ומשטרו רק יגדלו ומראית העין של המשטר הדמוקרטי עוד תלך ותיחלש עד שתיהפך ללא יותר מפיקציה ורוסיה תחזור למה שהייתה מאז ומתמיד: מדינה גדולה נשלטת בידי שלטון חזק שאינו מיחס חשיבות רבה לדמוקרטיה ולרצון העם. סביר שחלק מהמעבר לשלטון אוטוריטארי יותר יתבצע על ידי האדרה ותעמולה בלתי פוסקת, גם באמצעות התרבות הפופולארית של מוסד השלטון הסמכותי והמפחיד ביותר, השירותים החשאיים. *