רכבו על הסוס

נראה שהשימוש בתכנות סוס טרויאני אינו זר לגופים מודיעיניים ישראליים, שכמה מבוגריהם חשודים במעורבות בפרשת הריגול התעשייתי. לפי דיווחים ועדויות שפורסמו בארה"ב מאז שנות ה-80, השתמשו סוכנויות מודיעין ישראליות בגירסה מוקדמת של תוכנת סוס טרויאני וכנראה בנגזרות משודרגות שלה, כדי לשאוב מידע ממערכות מחשבים של ממשלות זרות.

במרכז הדיווחים האלה, שמעולם לא קיבלו אישור רשמי, נמצאת "פרומיס", תכנה שפותחה בארה"ב. היא הועברה לישראל בתקופת ממשל רייגן, בסיוע משרד המשפטים האמריקני וביוזמת רפי איתן, שעמד אז בראש לק"ם (הלשכה לקשרי מידע), לימים הגוף המודיעיני הישראלי שהפעיל את ג'ונתן פולארד ושפורק בעקבות הפרשה.

המאבק של המילטון

סביב "פרומיס" התפתחה במרוצת השנים חרושת ידיעות ושמועות, שגורמים רבים, בעיקר פקידי רשות ישראליים ואמריקניים, מגדירים אותה בזלזול כתוצר של תיאוריות קונספירטיביות מתלהמות.

אבל מפתחי "פרומיס", בני משפחת המילטון, בעלי השליטה בחברת תוכנה קטנה בשם אינסלו, ניהלו מאבק משפטי ממושך נגד משרד המשפטים האמריקני בשנות ה-80. הם טענו שהמשרד גזל מהחברה את התוכנה, ושבשיתוף פעולה עם ישראל מכר גרסאות פיראטיות שלה לסוכנויות מודיעיניות ברחבי תבל.

בסופו של דבר דחו בתי המשפט את תביעת אינסלו, אך ב-1987 מתח שופט פדרלי, ג'ורג' בייסון, ביקורת קשה על משרד המשפטים בגין גניבת "פרומיס" באמצעי "תחבולה, מירמה וכחש", תוך התעלמות מהחוק ומכל עקרון של הגינות.

ב-1992 מצאה הוועדה המשפטית של בית הנבחרים שיש "הוכחות מוצקות" לכך שמשרד המשפטים קשר קשר לגנוב את "פרומיס". הוועדה חשפה דו"ח פנימי של משרד המשפטים, שלפיו מסר המשרד בחשאי לממשלת ישראל עותק של תוכנת "פרומיס".

חשדות גם בקנדה

באוגוסט 2000 דיווח העיתון הקנדי "טורונטו סטאר", כי משטרת קנדה חוקרת האם מרגלים אמריקנים וישראלים השתמשו בתוכנת מחשב מתוחכמת כדי לחדור לקבצי מידע סודיים ביותר של ממשלת קנדה.

לפי הידיעה, התמקדה החקירה ב"פרומיס". מתברר, שהמשטרה הארצית ושירות הריגול של קנדה השתמשו בתוכנה כדי לתאם חקירות סודיות. אבל, מישהו התקין בתכנה "דלת נסתרת" (trap door), שאיפשרה גישה בלתי מבוקרת מבחוץ למידע רגיש.

"החומר שנחשף היה יכול להיות מודיעין כלכלי על שותפים מסחריים (של מושאי חקירה), מידע מפורט על מקום הימצאם של חשודים בטרור או מידע אסטרטגי על עמדות שממשלת קנדה מתכננת לנקוט ביחסים בינלאומיים", נאמר בידיעה.

הספר "מרגליו של גדעון: ההיסטוריה הסודית של המוסד", מאת המחבר הבריטי גורדון תומאס, שפורסם ב-1989, טוען שישראל עשתה הון מודיעיני מניצול "פרומיס". ביסודה היתה זו תוכנה מתוחכמת לניהול מידע, שיועדה למעקב אחר ההתקדמות בטיפול בתיקים של תובעים פדרליים בארה"ב.

רפי איתן, המצוטט בספר, הבין שב"פרומיס" צפון פוטנציאל ריגול, וצפה פריצת דרך מודיעינית שתהיה ההישג הגדול ביותר בקריירה שלו. לפי תומאס אמר איתן, כי למד על "פרומיס" מפי ארל בריאן, איש עסקים אמריקני שהיה שר הבריאות והרווחה בממשלו של רייגן בקליפורניה בתחילת שנות ה-70.

איתן הזמין את בריאן לת"א ודן עמו על התוכנה. איתן הוקסם מהאפשרויות המודיעיניות שלדעתו היו גלומות ב"פרומיס", והכין תוכנית לסיגולה של התוכנה לצרכי המודיעין הישראלי.

איתן רצה להפוך את "פרומיס" לסוס טרויאני כדי ללקט סודות על מחבלים פלשתיניים ומנהיגים פוליטיים מקבצי מחשב ממשלתיים בירדן ובמדינות אחרות, נאמר בספר. איתן אכן קיבל עותק של התוכנה מארה"ב.

אפילו לק.ג.ב

כדי למכור את התוכנה הממולכדת למדינות רבת ככל האפשר, גייס איתן את איל העיתונות הבריטי רוברט מקסוול. "משמעות העוצמה של עיתוני מקסוול היתה, שנשיאים וראשי ממשלות היו מוכנים לקבל אותו", אמר איש מודיעין ישראלי לתומאס.

לפי "מרגליו של גדעון", שיווק מקסוול את הגירסה המשודרגת של "פרומיס" באמצעות "דגם קומפיוטרס", חברה ישראלית שרכש, למדינות רבות, בכללן ירדן, קנדה, בריטניה, אוסטרליה, דרום קוריאה, עיראק, ברזיל, צ'ילה, קולומביה וניקרגוואה. לפי "מרגליו של גדעון", נמכרה התוכנה אפילו לק.ג.ב. מקסוול הרוויח 500 מיליון דולר בעיסקאות אלה.

כאמור, לכל הטענות האלה לא ניתן מעולם אישור רשמי ויש שחולקים עליהן. יחד עם זאת, אין ספק בקיומה של תוכנת "פרומיס" ודומה שיש הוכחות נסיבתיות למסירתה לישראל.