מהפכה חשבונאית: מהרבעון הראשון של 2008 יוחלו בארץ כל התקנים הבינלאומיים

המוסד לתקינה יעשה מאמץ להשלים בשנתיים הקרובות את תרגום התקנים הבינלאומיים והתאמתם למציאות העסקית בישראל, תוך שימת דגש על תרגום אחיד, ברור ומחייב. תקנים שלא יתורגמו במועד, יחייבו בנוסח האנגלי שלהם.

עד כה פירסם המוסד עשרה תקני חשבונאות בינלאומיים מתורגמים. שניים נוספים הושלמו, אך טרם פורסמו בשל מחלוקות במוסד. עוד תשעה נמצאים בשלבי עבודה, על חמישה נוספים תחל העבודה השנה, וייוותרו שמונה לשנתיים הבאות.

את התקינה הבינלאומית מפרסם IASB - גוף מקצועי וולונטרי, בו חברים נציגים ממוסדות לתקינה חשבונאית. את המימון הוא מקבל מרשתות ראיית החשבון הבינלאומיות ומגופים ממשלתיים-למחצה.

בשנים האחרונות נעשים מאמצים להגיע לתיאום בין IASB לבין גופי התקינה האמריקניים. ספיר אומר, כי ההחלטה לבחור בתקינה הבינלאומית נעשתה מתוך הנחה, שבסופו של דבר תקנים אלו יהיו הבסיס המוסכם. "אם IASB יעשה ויתורים לאמריקנים, נתאים את התקנים שלנו בהתאם", הוסיף.

ספיר מנה שלושה תחומים מרכזיים, בהם תביא התקינה הבינלאומית לשינויים משמעותיים לעומת התקינה הישראלית הקיימת.

* שווי הוגן של נכסים קבועים. תקן חשבונאות 15 מחייב הפרשה לירידת ערך נכסים, אך אינו מאפשר הוספה בשל עליית ערכם. הוא גם אינו מחייב לרשום את הנכסים בערכם הריאלי, כך שנכסים הרשומים בערכים היסטוריים אינם מחויבים בירידת ערך (משום שגם לאחר הירידה הריאלית, ערכם גבוה מאשר בספרים).

התקינה הבינלאומית תחייב לרשום את הנכסים לפי השווי ההוגן שלהם. בתאריך שייקבע, יהיה על החברות לשערך בצורה ריאלית את נכסיהן, וההפרש ייכנס להונן. כל שינוי, כלפי מעלה או מטה, ייכנס לאחר מכן לנתוני הרווח וההפסד. ההשפעה תהיה בעיקר על חברות נדל"ן, תשתית, אנרגיה ומים.

* הצגת נכסים כספיים בשווי הוגן. ספיר מכנה שינוי זה במילים "המפץ הגדול", אך מציין, כי לא נראה שהוא יחול כבר ב-2008. התקינה הבינלאומית הקיימת (תקן 39) מאפשרת לבחור באחת מבין ארבע דרכים לרשום את השווי הריאלי של נכסים כספיים.

הדרך הבולטת ביותר מחייבת להתאים את ערכם של הנכסים בהתאם למצב בהווה. למשל: אם חברה הנפיקה אג"ח והריבית בשוק ירדה, תהיה החברה חייבת לרשום ירידת ערך, משום שיכלה כעת לגייס את אותו סכום בעלות נמוכה יותר.

* מאזנים מאוחדים. חברה המוכרת כיום חלק מאחזקותיה בחברת-בת, אך נותרת בעלת השליטה בה, צריכה לרשום רווח הון או הפסד הון ממכירה זו. התקינה הבינלאומית קובעת, לעומת זאת, כי כל עוד נותרה השליטה בידי המוכרת - אין היא רשאית לרשום רווח או הפסד בצורה כזו.

הנימוק הוא, כלשונו של ספיר, ש"הכל משחקים בהון העצמי. החברה נשארה חברת-האם, והיא יכולה להרוויח בעסקאות עם עצמה". רק כאשר תרד חברת-האם מתחת לסף השליטה, יהיה עליה לרשום במרוכז את רווחי ההון או הפסדי ההון מכל העסקאות.

משמעותה של תקנה זו היא, שעסקאות אלו ידווחו בשתי צורות שונות. לצרכים חשבונאיים, לא יהיה מדובר כאמור ברווח או בהפסד, אך לצורכי מס - יהיה מקום להכרה בהפסד או לתשלום מס בגין הרווח.

ספיר נשאל, האם חברות הנסחרות בארה"ב יצטרכו להכין שני דו"חות שונים. הוא השיב: "הפרלמנט האירופי ביקש מרשות ני"ע האמריקנית להכיר בדו"חות לפי התקינה הבינלאומית. ה-SEC מוכן לכך, אבל רוצה לבחון עד 2007 את יישום התקינה ואכיפתה.

"לכן, רק ב-2009 לכל המוקדם ניתן יהיה להגיש בארה"ב דו"חות לפי התקינה הבינלאומית. עד אז, יהיה צריך לעשות בהם התאמות לתקינה האמריקנית".

לדעת ספיר, לא מדובר בהוצאות כספיות כבדות מבחינת החברות. הוא הזכיר, כי השינויים נעשים בהדרגה לאורך השנים, והוסיף: "בטוח שזה יעלה הרבה פחות מאשר חוק סרבנס-אוקסלי".

נשיא לשכת רואי חשבון, עופר מנירב, ציין, כי ישראל תהיה אחת המדינות הראשונות בעולם המאמצות את התקינה הבינלאומית במלואה. לדבריו, ברוב המדינות מדובר על החלתה רק לאחר שנת 2010.

יו"ר רשות ניירות ערך, משה טרי, אמר, כי ההחלטה מהווה קפיצת דרך בהרמונזציה של המשק הישראלי עם העולם. לדבריו, הנושא תופס מקום גבוה מאוד בסדר העדיפויות של הרשות.

"על שוק ההון הישראלי להתיישר עם הסטנדרטים של שוקי ההון הבינלאומיים, על מנת לאפשר תנועות הון בינלאומיות לתוכו", הוסיף טרי. הוא גם הביע תקווה, שאימוץ התקינה הבינלאומית יגביר את השקיפות בדיווחיהן של החברות הישראליות.