המדינה: למחוק את עתירת איגוד לשכות המסחר לביטול אגרות ייבוא המזון

היקף האגרות האלה מגיע לעשרות מיליוני שקלים בשנה. המדינה מבקשת למחוק את העתירה בטענה, כי מאז הגשתה בשנת 2001 חלו שינויים במצב המתייחס לנושא, ולכן העתירה מיותרת.

יצויין כי מאז הגשת העתירה הגישה המדינה מספר פעמים בקשות לדחיית הדיון אשר בסופו של דבר אפשרו את דחייתו של הדיון בעניין בארבע שנים. עתה לאחר שכארבע שנים חלפו טוענת המדינה כי השינויים שארעו מאז בבסיס העובדתי והמשפטי של העתירה מייתרת את העתירה.

המדינה אומרת כי במקום העתירה ניתן להמשיך במשא ומתן עם איגוד לשכות המסחר לשם גיבוש נוהלים חדשים ומוסכמים בנושא זה. לחילופין אומרת המדינה במידה והעותרים לא יסכימו למחיקת העתירה היא מצטרפת לבקשת איגוד לשכות המסחר לדחות את הדיון בשנה נוספת במקום בחצי שנה שאותו ביקש האיגוד.

מדובר בעתירה שהוגשה נגד משרד הבריאות באמצעות עו"ד ד"ר רענן הר-זהב ויחיאל שמיר. על פי העתירה יבואן המבקש לייבא מוצר מזון נדרש לקבל משירות המזון הארצי אישור מוקדם לייבוא מזון עבור כל מוצר.

האישור הוא לתקופה של שנה והוא מותנה בתשלום אגרה של 365 שקלים למוצר. האגרה נגבית מכל סוג ותת-סוג של אותו מזון. כך למשל על ייבוא גומי לעיסה בצבעים שונים יש לקבל אישור נפרד לכל צבע.

לאחר שהמזון מגיע ארצה הוא נשלח להסגר ועל מנת לשחררו עליו לשלם "אגרת שיחרור מזון מהסגר". לאחר תשלום האגרה ניתן לשחרר את המשלוח ללא קשר לגודלו.

העותרים טוענים, כי יבואן מזון בינוני משלם כ-100 אלף שקל בשנה אגרות כאלה. האיגוד טוען כי משרד הבריאות הטיל את האגרה בחוסר סמכות שכן החוק איננו מאפשר הטלת אגרה כזו.

במהלך הדיונים בבג"ץ הודיעה המדינה, כי על שולחן שר הבריאות מונחת הצעת תקנות בריאות הציבור (מזון) המסדירים חלק מהנושאים שהועלו בעתירה ולכן הציעה לנהל משא ומתן בנושא.

מאז התקיים משא ומתן בין הצדדים כאשר המדינה ביקשה מספר פעמים דחייה בדיון בבג"ץ. במהלך הדיון הודיעו העותרים כי טיוטת התקנות הוכנה כבר בשנת 1992 ומאז נמצא ההליך בטיפול.

בפברואר 2004 הודיעה המדינה, כי היא זנחה את עניין התקנות האמורות על מנת להסדיר את הנושא וכי היא הכינה טיוטה ראשונה של תקנות שיסדירו מחדש את עניין האגרות.

בתגובה טענו העותרים, כי הרשויות הותירו את המצב כפי שהיה קיים ביום הגשת העתירה וכי בינתיים זנחה המדינה את הכוונה להסדיר את הנושא במסגרת תקנות ייבוא מזון ובמקום זה הכינה המדינה באופן חד צדדי טיוטת נוהל זמני לייבוא מזון.

העותרים יצאו כנגד הסחבת בנושא וטענו כי כל מטרת המדינה הינה להשאיר את המצב הקיים בעינו. עם זאת בין הצדדים מתנהל משא ומתן בקשר לתקנות החדשות. (בג"ץ 1912/01).