פלוני חותם כערב על כתב ערבות, ביודעו כי הוא עתיד להיות ערב יחד עם ערבים נוספים. בפועל, חלק מהערבים לא חותמים על כתב הערבות, מסיבה כזו או אחרת. האם פלוני, שכן חתם, יהיה פטור מערבותו? אולי יחוייב כדי חלקו היחסי מתוך כלל הערבים שהיו אמורים לחתום יחד עימו?
שאלה זו מערבת כללים הן מדיני החיובים והן מדיני הערבויות. במישור דיני החיובים קשורה השאלה לנושא חבותם יחד ולחוד של כמה חייבים, לנושא גמירת הדעת (של הערב שכן חתם), לנושא כריתתו של חוזה (הערבות) בדרך מקובלת ובתום לב, ולנושא "תנאי מתלה" בחוזים.
בפרשת הראסטל הידועה, שנפסקה לפני 37 שנים (ע"א 610/68), קבע בית המשפט העליון את קיומה של חזקה, לפיה מקום בו חתמו רק חלק מאותם שנועדו לחוב יחד ולחוד, פטורים לחלוטין אותם אלו שחתמו (וליתר דיוק, הם מוחזקים כמי שמלכתחילה חבותם לא נכנסה לתוקף).
הלכה זו אומצה לאורך השנים ע"י בתי המשפט, גם כאשר הנושה שמר לעצמו את הזכות לפטור חלק מהחבים מלחתום על חבותם (ע"א 72/74; ת"א מחוזי ת"א 8846/71, פס"מ ע"ו, 89; ת"א מחוזי ת"א 476/67, פס"מ ס"א, 393; ת"א מחוזי חיפה 472/70, פס"מ ע"ה, 377; אך ראו, ת"א מחוזי ת"א 2543/74, פס"מ תשל"ו(2), 294).
במישור דיני הערבויות, אומצה ההלכה שנפסקה בפרשת הראסטל. נקבע, שערב החותם על ערבות כאחד מיני כמה ערבים מיועדים, אין תוקף לערבותו אם יתר הערבים לא חתמו. במקרה שכזה, קמה חזקה הניתנת לסתירה לפיה הערב לא היה חותם, לו ידע שיתר הערבים (או מי מהם) לא יחתמו על הערבות (ע"א מחוזי י"ם 100/84, פס"מ תשמ"ה(ב), 143; ת"א שלום כ"ס 2724/01, לא פורסם).
היו מי שמתחו ביקורות על הלכה זו. נטען, שבמקרים דומים יש לחייב את מי שכן חתם על החלק היחסי של החיוב, חלק יחסי במובן החלק שלו מתוך כלל מי שנועדו מלכתחילה לחוב עימו ביחד ולחוד.
בפני שופט בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין, נדונה בקשת רשות ערעור, שהגיש שחר יוסף נגד הבנק הבינלאומי הראשון וגופים נוספים. הבנק תבע (בסדר דין מקוצר) חוב עיסקי שחבה לו חברה, ובכלל זאת את שחר, שערב לחוב. שחר ביקש רשות להתגונן, בין היתר, בטענה כי הסכים לערוב בתנאי לפיו יחתמו 6 על כתב הערבות, ואילו בפועל חתמו רק 4 ערבים.
בהסתמך על ההלכות שצויינו למעלה, ביקש שחר לפטור אותו לחלוטין מערבותו. בתי המשפט השלום והמחוזי היו בדעה, לפיה גם אם תתקבל טענתו העובדתית, יחוב שחר כפי חלקו היחסי, וכי לכל היותר יש לפוטרו מהחלק היחסי שהיו נוטלים על עצמם אותם שני ערבים נפקדים.
לפיכך, חוייב שחר להפקיד ערובה כספית כתנאי לקבלת הרשות להגן, ועל כך נסבה בקשת הרשות לערער, שנדחתה ע"י השופט רובינשטיין. השופט רובינשטיין לא שולל את האפשרות שיש לסטות מהלכת הראסטל, בשל "היותה קשה מדי כשהמדובר בערבות", מחמת כללי המידתיות והשכל הישר.
אמנם אין המדובר בהלכה מחייבת, אלא שדומה שיש בקביעה זו רמיזה לאפשרות לפיה יראה בית המשפט לסטות מהלכת הראסטל. השופט רובינשטיין מביא דעות לכאן ולכאן מהמשפט העברי, אך דומה שדעתו שלו נוטה לסטות מהכלל ההלכתי הוותיק.
(רע"א 2075/05 שחר יוסף נ. הבנק הבינלאומי הראשון ואח', החלטה מיום 5.6.05. השופט אליקים רובינשטיין).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
