ארבע הערות

השופט אדמונד לוי ראה לסיים את פסק דינו הביקורתי במילים אישיות של פיוס ואיחוד. "אכן, הרביתי בחוות דעתי במילות ביקורת ובדברי תוכחה, אולם לא עשיתי זאת כדי להוסיף ריב ומחלוקות, אלא רק כדי להביע את אשר אני מאמין בו בכל נימי נפשי", כתב. הוא מזכיר בזהירות מבורכת, כי "זאת נזכור, אחים אנו וערבים זה לזה, כך בימים הקשים העומדים לפתחנו, וכך יהיה גם בשוך הסערה". ועדיין, הקורא את פסק דינו בכללותו מתקשה להשתחרר מן הרושם כי הניתוח של השופט גלש לא אחת מניתוח משפטי צרוף למניפסט בעל אופי מדיני-פוליטי.

אי שמיעת המתיישבים

כאמור, שופטי הרוב סברו שלמתיישבים לא מוקנית זכות להישמע בטרם חקיקת צווי ההתנתקות. "היענות לבקשת העותרים", קבעו הם, "פירושה הוא, כי עד שראש הממשלה ושר הביטחון יורשו לצוות צווי יישום התנתקות, נטל יוטל עליהם לשמוע - בכל דרך שהיא - אלפי מתיישבים ובעלי בתי עסק העלולים להיפגע מתוכנית ההתנתקות ומצווי הפינוי. אין ספק קל בדעתנו, כי שמיעתם של העותרים ושל אחרים במעמדם - ולו באמצעות נציגים - תביא בהכרח לשיבוש התוכנית כולה עד כדי ביטולה".

הממשלה יצרה ציפיות ברחבי העולם

העותרים הלינו, שתקופת הפינוי שנקבעה, תוך 5 חודשים מיום פרסום הצווים, היא בלתי סבירה ובלתי מידתית. השופטים הסכימו, שהתקופה היא קצרה, אך הנסיבות מחייבות לכבדה. מדוע? שכן, "הממשלה החליטה, מטעמי מדינה וביטחון מובהקים, לסיים את הפינוי עד לסופה של שנת 2005; הממשלה יצרה מצג כלפי העולם וכלפי פנים כי בכוונתה לבצע החלטה זו, ועל דרך זו אף יצרה ציפיות כי אכן תעמוד בדיבורה".

בג"ץ והמומחים הצבאיים

שופטי הרוב נמנעו מלהיכנס לחילוקי הדעות הצבאיים-מדיניים-ביטחוניים באשר לתבונת ההתנתקות. לגישתם, ממשלת וכנסת ישראל התבססו על גורמים מקצועיים, ואין לעמתם עם חוות דעת חולקות שהמציאו העותרים. לא כמותם השופט לוי. בפסק דינו מובאות שורה ארוכה של התבטאויות של גורמים ביטחוניים ומדיניים, שהצביעו על סכנות וליקויים כתוצאה מיישום תוכנית ההתנתקות.