השופטת בדימוס דליה דורנר: עדיף לעבריינים להישפט בתל אביב ולא בירושלים

דורנר התייחסה בדבריה בעיקר לעבירות כמו גניבות רכב ושהייה בלתי חוקית, בהן העונשים הניתנים בבתי המשפט בירושלים הם כמה שנות מאסר, ולעומת זאת בת"א העונשים יכולים להגיע לחודשים בלבד. "מה האזרח יכול לחשוב על ההבדלים הללו?", תהתה דורנר. "זה יוצר ערעור באמון של האזרח במערכת המשפטית".

לדבריה, "שיקול הדעת של השופט היום הוא בלתי מוגבל", ויכולות להיווצר סתירות בין המטרות השונות של הענישה הפלילית - גמול, הרתעה, מניעה ושיקום. מנגד, הוסיפה, הגבלה רבה מדי של שיקול הדעת השיפוטי, תמנע את האפשרות להתאים את מידת העונש לנסיבות המיוחדות של כל מקרה ולמידותיו של הנאשם. "סטיה מרמת ענישה סבירה, תוכל לבוא על תיקונה באמצעות בית המשפט לערעורים", אמרה השופטת בדימוס.

דורנר סבורה, כי אם אין לשופט שיקול דעת הוא בבעיה, משום שהוא יחפש דרך שלא להטיל עונש, שעל-פי מצפונו הוא אינו חושב שמגיע לנאשם. במשפט שלנו, אמרה, ניתן לשופט שיקול דעת רחב. יש עונשי מינימום ועונשי חובה בהתאם לחקיקה מיוחדת, כמו ברצח, בעבירות תעבורה מסויימות ובעבירות מין, אך אין שיטתיות בחקיקה בעניין זה. "היום המצב הוא שיש שיקול דעת", אומרת דורנר. אם יטיל המחוקק עונשי חובה או עונשי מינימום, יחפש השופט דרכים שלא להיות כבול, כגון על-ידי הרשעה בעבירה קלה יותר שאינה נושאת בחובה עונשי מינימום.

בתשובה לשאלת אחד המשתתפים בכנס, אמרה השופטת בדימוס כי ישנם שופטים חדשים, במיוחד בבתי משפט השלום, שהתקשורת בהחלט יכולה להשפיע עליהם בקבלת החלטות הנוגעות למידת העונש, מכיוון שהם חושבים על הקידום שלהם.

גם מי שהיתה המשנה לפרקליטת המדינה, עו"ד נאוה בן-אור, מסכימה שעדיף לעבריינים להישפט בת"א ולא בירושלים. "ישנם פערים בענישה בין מחוז ירושלים ות"א בגלל תפיסות שונות של פרקליט המחוז", אמרה. לדבריה, יש להבנות את שיקול הדעת השיפוטי, כך שיהיה קל לחשב כמה מגיע לכל עבריין בהתאם לעבירה ולנסיבות. "זו בעיה שדורשת תיקון", אמרה. "אנחנו, כחברה, לא נתנו דין וחשבון לעצמנו מהי מטרת הענישה, ומהן הנורמות שאנחנו רוצים להכתיב כציבור כלפי האזרחים, תוך התייחסות לנסיבות מקילות ומטרות הענישה המתייחסות לאישיות המיוחדת של העבריין ולרקע החברתי שלו".

כשבאים לבחון אם יש מקום להגביל את שיקול הדעת השיפוטי בגזירת הדין, אמרה בן-אור, יש להביא בחשבון את המסורת המשפטית המיוחדת שלנו. אחת הבעיות היא, שאין הערכה לאפקטיביות של הענישה ותרומתה לצמצום העבריינות. "טווח ענישה רחב יוצר פערים בענישה".

השופט (בדימ') אורי שטרוזמן אמר, כי אינו בטוח שהשופטים כשירים לגזור את הדין. לדבריו, אולי עדיף שתשפוט ועדת מומחים, שתכלול פסיכולוגים, עובדים סוציאלים, קציני מבחן וסוציולוגים. "אין כיום בישראל אחידות בענישה", אמר וציין, כי כל עוד היה עונש מוות בישראל, לא הורשע אדם ברצח. אולם, ברגע שעונש המוות בוטל, החלו בתי המשפט להרשיע ברצח. עם זאת, הדגיש, "צריך לתת שיקול דעת לשופטים".

יוזם יום העיון, השופט (בדימ') פרופ' דן ביין, אמר כי אינו תומך בהגבלה גדולה מדי על שיקול הדעת השיפוטי. "ברגע שמגבילים את שיקול הדעת השיפוטי, פועל עיקרון אותו אני מכנה עיקרון שימור שיקול הדעת". בהתאם לעיקרון זה, הסביר, ברגע שישללו את "שיקול הדעת" מביהמ"ש, הוא יעבור לגופים אחרים, כמו הפרקליטות, ויבוא לידי ביטוי ע"י גידול במספר הסדרי הטיעון.