פירקו למפרק את הקובלנה

בית המשפט לא שבע נחת מהטרדתו בענייני עורכי דין, וזיכה את בכר בנימוק של "זוטי דברים". "ידוע לכל, כי מערכת המשפט מתקשה לשאת בעומס, ומשפטים פליליים, אשר לפי החוק אמורים להישמע מיום ליום, נמשכים על-פני תקופות ארוכות. המשאב הציבורי של זמן שיפוטי, הדרוש לשמיעת משפטים פליליים, נמצא במחסור", כתב השופט דניאל פיש ושלח את שתי הקולגות למצות הליכים תחילה בתחום המשמעתי.

הגנת "זוטי דברים", הקבועה בחוק העונשין, באה להעניק גם לבית המשפט, בצד הסמכויות הנתונות בתחום זה לרשות התובעת וליועץ המשפטי לממשלה, סמכות לפטור אדם באותם מקרים קלי-ערך, המהווים עבירה פלילית מהבחינה הטכנית-פורמלית, אך יש הצדקה לפטור את עושיהם בשל קלות המעשה.

בקובלנה שהגיש עו"ד יואל גולדברג נאמר, כי במהלך דיון שהתקיים בבית המשפט, בתביעה אזרחית שניהל גולדברג בגין אי-תשלום שכר טרחה, נגד לקוחותיו לשעבר, שהיו מיוצגים בדיון ע"י עו"ד בכר. "במהלך הדיון", נטען, "איים בכר על גולדברג במהלך החקירה הנגדית, שעה שנצמד אליו, נופף באצבעו מול פניו, ואמר לו 'אתה עוד תשלם על זה', כל זאת מאחר וגרסתו של גולדברג לא נשאה חן בעיניו ובמטרה להוציאו משלוותו במהלך החקירה הנגדית ולאיים עליו לשנות את גרסתו".

בדיון הראשון בקובלנה, תהה השופט פיש האם אין בדברים משום "זוטי דברים". עו"ד בכר טען, כי באותו דיון משפטי השתמש נגדו גולדברג בביטויים כמו "תשתוק", "נוכל" ו"דביל". בכר טען, כי אחרי הדיון הוא הגיש תלונה משמעתית ללשכת עוה"ד וחודשיים אחריה הוגשה הקובלנה הפלילית נגדו. לטענתו, הדברים שאמר אינם מהווים כלל "איום" ולפיכך אינם עבירה. גולדברג טען, כי הדברים אינם בגדר "זוטי דברים" וכי על עו"ד בכר "ללכת לבית סוהר".

"לאור אופיו של האישום ותפקידם של הקובל והנאשם", כתב השופט פיש בהחלטתו, "יש מקום לשקול אם מיצוי הדיון מוצדק בנסיבות. התיק מציב אינטרסים מנוגדים: מחד, מדובר באישום פלילי וזכות הגישה לערכאות משפט, ומאידך תשתית עובדתית המעלה יותר מחשש שמדובר בזוטי דברים ושאלה של שימוש נאות במערכת המשפט". לדבריו, העובדה שמדובר בהליך בו מעורבים שני עורכי דין, "מחייבת התייחסות מיוחדת, לאור החובות השונים החלים על קהילה זו והזכויות המיוחדות הניתנות בידה".

פיש ציין, כי הליך הקובלנה הפלילית, המוגבל למספר עבירות קטן, הוא חריג לעקרון שהמדינה היא התובעת במשפט פלילי. "לאור החשש כי המדינה לבדה לא תמצא לנכון להקפיד על אכיפתן, נותרה האפשרות של אכיפה פרטית בידי נפגע ע"י הגשת קובלנה. מוסד הקובלנה מהווה חריג בנוף המשפט הפלילי והמשך קיומו מלווה באי נוחות מסוימת במערכת המשפט". הוא הוסיף, כי מאחר שמדובר בהפרה לכאורה של כללי האתיקה, הרי ש"כלפי עו"ד, לעומת הציבור הרחב, פתוחה זירה ייחודית לבירור מעשים כגון המעשה המיוחס לחבר-הנאשם כאן. דיון בפני מוסדות הלשכה יחסוך זמן ומשאבים למערכת המשפט".

בדרך כלל, קבע השופט פיש, בית המשפט מחליט בהגנת זוטי דברים רק לאחר שלב שמיעת הראיות, משום שהיא הגנה מהותית ולא טענה מקדמית. עם זאת, "במקרים נדירים ניתן להפעיל את הסמכות בשלב מוקדם של הדיון, למשל כאשר עובדות כתב האישום אינן במחלוקת". במקרה זה, הוסיף, "מדובר באירוע בעל עצימות נמוכה במיוחד".

חובת עורכי הדין, כ"קציני בית המשפט", היא להקל במלאכת עשיית המשפט ולא להכביד עליה. "חובה זו", קבע פיש, "מביאה לכך כי אם זמינה להם זירה חלופית, עליהם לנצלה" (ק"פ 1013/04).