אל תזלזלו בהודעות עיקול

בעת האחרונה מוגשות יותר ויותר תביעות של נושים שהטילו עיקולים על כספי חייבים, נגד הצד השלישי ("המחזיק"), בגין הפרת צווי העיקול ואי העברת הכספים המעוקלים לידי ההוצאה לפועל או לידי הנושים. לעיתים מחוייב הצד השלישי מכוח מעשיו המכוונים, כעולה מפסק הדין שייסקר להלן; לעיתים הוא מחוייב בגין רשלנותו ואי הכרת החובות המוטלות עליו מכוח החוק במקרים דומים.

ראשית לעיקרי הוראות החוק. תקנה 73(א) לתקנות ההוצל"פ קובעת, כי "הודעת עיקול בידי צד שלישי על כלל נכסי החייב תהא ערוכה לפי טופס 14 שבתוספת, היא תפרט את חובותיו של הצד השלישי לפי סעיפים 44 ו-46 עד 48 לחוק, ותיכלל בה הוראה מפורשת שנכסי החייב הנמצאים בידי מקבל ההודעה, ביום קבלתה או לאחר מכן, כפי שנקבע בה, מעוקלים כדין".

כיצד מחוייב המחזיק לנהוג, משמגיעה לידיו הודעה על הטלת עיקול? לכך ניתנת תשובה בטופס 14 של התוספת - "תוך עשרה ימים מיום קבלת צו זה עליך להגיש למוציא לפועל רשימה המפרטת את נכסי החייב הנמצאים בידיך, או שלפי ידיעתך עשויים להגיע לידיך תוך שלושה חודשים מקבלת צו זה, ובכלל זה מקרקעין, מיטלטלין, כספים, חובות, זכויות, ניירות ערך וכל רכוש אחר.... אם יגיע אליך נכסים של החייב תוך שלושה חודשים כאמור, עליך להודיע למוציא לפועל על כך תוך עשרה ימים מיום שהגיעו לידיך".

בטופס 15 נעשה שימוש לעיקול משכורת של חייב, שכידוע ניתן לעקל רק מעל הסכום המוגן על פי החוק (ולשונו - "יש לעקל בכל חודש את הסכום המותר לעיקול בהתאם להוראות החוק המפורטות בגב הטופס, עד לכיסוי החוב".

כעת, לסיפור המעשה שנדון בפני שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, כאמל סעב. קובי שמעון מועסק בחברת פרומנט ניהול פרוייקטים בע"מ. הוא חייב לבנק לאומי סכום כסף, ובגין חוב זה הטיל הבנק עיקול על כספי משכורתו. הודעה על העיקול הועברה לחברה (המחזיקה), היא מעסיקתו של שמעון.

למרות האמור, המשיכה החברה-המערערת להעביר לשמעון את משכורותיו, ומשבא הבנק למשוך את הכספים שהצטברו אצלה, היא הודיעה לו כי היא לא החזיקה בידיה את משכורותיו המעוקלות של שמעון. היא טענה, שכיוון שמדובר בעיקול משכורות, היה על הבנק לשלוח אליה הודעה לפי טופס 15, ולא לפי טופס 14 (שנשלח בפועל). את הטענה הפורמלית-משפטית הנ"ל דחה השופט כעב. "עם הטלת העיקול, היה על המערערת להודיע לראש ההוצל"פ, כי הכספים שהגיעו לחייב, הם כספי שכר בלבד, וכי היא טוענת כי צו העיקול שהוטל, אינו חל עליה או לחילופין לבקש הבהרות ביחס להחלטת ראש ההוצל"פ", פסק השופט.

"גישתה ופרשנותה של המערערת שטופס 15 חל על העיקול של המשכרת וכי טופס 14 שהגיע לידיה אינו מחייבה לפעול על פי צו העיקול ולעקל חלקית את המשכורת; אינה מקובלת עלי". גם העובדה שהמדובר במשכורות מעוקלות לא סייעה לחברה.

"ייתכן והיה מקום לבקש קיום דיון בבקשה זו; אך המערערת לא ביקשה זאת ועל פי הטענות שהועלו; ניתן להסיק כי העובדות היו ברורות ומוסכמות", נקבע בפסק הדין. במילים אחרות, חוסר תגובה של מחזיק מתפרשת כהסכמה. רוצה המחזיק לחלוק על הודעת העיקול, להעלות שאלות לגביה, עליו לפנות לראש ההוצל"פ בבקשה מתאימה. לא לעשות דין עצמי פרשני משלו, מבלי ליידע מראש את המעקל ואת ראש ההוצל"פ.

אלא שבמקרה הנדון, עובדה נוספת עמדה לרועץ לחברה. מתברר, שמנהלת החברה הינה בת זוגו לחיים של שמעון, החייב. "הקשר האישי הנטען; שבין מנהלת המערערת לבין החייב מטיל צל כבד על התנהגות המערערת; וזאת בלשון המעטה", הוסיף וקבע השופט סעב, בציינו לסיכום, ש"הואיל והמערערת ישבה בחיבוק ידיים ופעלה על דעת עצמה תוך התעלמות מצו ראש ההוצל"פ, אין לה אלא להלין על עצמה".

משהפרה החברה את צו העיקול, היא חוייבה (תחת שמעון) לשלם לבנק את מלוא סכום העיקול, בשיעור המשכורות החודשיות המשולמות לשמעון, בניכוי הסכומים המוגנים לפי החוק. בד בבד, פתוחה הדרך בפניה להעלות טענות שבפיה, בדרך של הגשת בקשות מתאימות לראש ההוצל"פ.

(ע"א מחוזי חיפה 1127/05 פרומנט ניהול פרוייקטים בע"מ נ. שמעון ואח', פס"ד מיום 16.6.05. השופט כמאל סעב).