סרט הפעלה

המפיק ג'רי ברוקהיימר ("שודדי הקאריביים") יודע מה הקהל רוצה ואיך הוא רוצה את זה, וב"אוצר לאומי" הוא מספק את הסחורה. ניקולס קייג' מגלם רודף אוצרות בחיפוש אחר האוצר הגדול בעולם - אוצר שהוטמן על ידי האבות המייסדים של ארה"ב. מולו, קבוצה של בריטים רשעים מנסים להגיע אל המטמון לפניו ולהשתמש בו למטרות אגואיסטיות. "אוצר לאומי" הופך את משחק הילדים "חפש את המטמון" לסרט אקשן מלא מרדפים. במשך שעתיים של כיף הגיבורים יפרצו למוזיאונים, יברחו מהרעים, יחמקו מיריות, ייכנסו למבנים נסתרים ויפצחו את כל הרמזים בדרך אל היעד הסופי.

הדי.וי.די. בנוי אף הוא כמו משחק של חיפוש מטמון, לאחר צפייה בתוספת מתגלה קוד סודי שמאפשר גישה לתוספות נסתרות נוספות. התוספות הראשונות הן פשוטות ומשעממות, אך אחרי הכנסת הקודים תמצאו סרטון קצר ומעניין על תולדות הקודים הסודיים ושפת ההירוגליפים, סרטון דוקומנטרי על רודפי אוצרות אמיתיים, ואופציה לצפות בסרט כשפרטי טריוויה בעברית רצים במקום כתוביות התרגום. מכיוון שהסרט הופק על ידי אולפני דיסני, התוספות מאוד ידידותיות ומכוונות לילדים. אם ברצונכם לקפוץ ישר לתוספות המעניינות, תלחצו על לוגו הספר הקטן שמופיע בפינה הימנית העליונה של התפריט הראשי ותכניסו את הקודים הנדרשים: "SECRET KEY - 397", "MASTER CODE - 405".

להתקרב לנטלי פורטמן

"קרוב יותר", מייק ניקולס, ארה"ב, 2004.

מי שיקרא את תקציר הסרט שכתוב על עטיפת הדי.וי.די של "קרוב יותר", יגלה טעות כתיב קטנה שאולי אומרת יותר אמת מכל ביקורת שתוכלו למצוא. במקום לכתוב שפטריק מרבר עיבד את הצגתו לתסריט, כתוב שם "פטריק מרבר איבד את הצגתו זוכת הפרסים, לקולנוע". זה, בעצם, מה שקורה כשמתעסקים עם הוליווד.

"קרוב יותר" הוא סרט טוב בזכות הופעותיהם העוצמתיות של נטלי פורטמן וקלייב אוון. בסרט מופיעים גם ג'וליה רוברטס וג'אד לאו, אבל חבל על כל סצנה שהם מופיעים בה. הסרט מורכב ממפגשים בין ארבעה אנשים. הם מתאהבים אחד בשני, בוגדים אחד בשני, נפרדים, מחליפים זוגות, וכך הלאה. כל סצנה היא דו-קרב במשחק, ויש בסרט מספיק דיאלוגים חכמים ורגש כדי לסחוב אותו קדימה. אך ישנה סצנה אחת בלתי נשכחת, בעלת כוח דרמטי ואווירתי יוצא דופן, והיא שיחה קשה בין אוון ופורטמן, תוך כדי שזו עושה לו מופע חשפנות. העוצמות האדירות של הסצנה גורמות לצופה לרצות עוד ועוד מאוון ועוד ועוד מפורטמן. וכשמדובר בשני שחקנים ברמה שלהם, אף פעם לא מספיק. הדי.וי.די. מגיע עם תוספת אחת: וידיאו קליפ של דמיין רייס, מבצע שיר הנושא של הסרט.

תסריט חזק בגוף של ילד

"לידה", ג'ונתן גלייזר, ארה"ב, 2004.

"לצאת נקי" (Sexy Beast), סרטו הראשון של ג'ונתן גלייזר, היה סרט פשע בריטי מגניב עם הופעה מטורפת של בן קינגסלי. הסרט שימש לגלייזר כרטיס כניסה להוליווד. סרטו השני, "לידה" (BIRTH), הנו דרמת מתח פסיכולוגית עם ניקול קידמן. 10 שנים לאחר מות בעלה, אנה הולכת להינשא שוב, אך לפתע מופיע ילד בן 10 הטוען שהוא בעלה. האם נשמתו של בעלה באמת כלואה בילד בן 10 או שמדובר במתיחה? ואם כן, האם יש לה זכות לממש את אהבתה עם ילד בן 10?

אחד התסריטאים של הסרט הוא ז'אן קלוד קרייר, מי שכתב חלק גדול מיצירות המופת האירופיות שעסקו במערכות יחסים מורכבות סביב סקס, ביניהן "תשוקה אפלה" ו"יפהפיית היום", לואי בונואל. הצרה הגדולה עם "לידה" היא שלמרות שיש בו פה ושם רגעים טובים, בסך הכל הסרט לא עובד, וקשה שלא לתהות איך היה נראה הסרט הזה אילו בונואל היה מביים אותו. בונואל ידע להוסיף לתסריטים המורכבים של קרייר את קריצות העין והאירוניה העצמית, וכך גרם להם לעבוד. גלייזר מביים בכבדות, מעמיס על הצופה, וכתוצאה, אינו מצליח לרגש באמת. "לידה" הנו תרגיל מעניין בו נשמה של סרט צרפתי התגלגלה אל תוך גוף של סרט אמריקאי, אבל התוצאה נראית כמו יציריו המיניים של בקבוק קוקה קולה.