העליון: מותר להגביל כניסת זרים

"מן המפורסמות הוא כי מדינות רבות בעולם החופשי מתמודדות עם תופעות של ריבוי זרים, בעיקר ממדינות עניות, הבאים לחפש עבודה ורווחה כלכלית. הגירה לצורך נישואין נעשתה לאחת הדרכים המרכזיות להגירה למדינות העולם החופשי (30% מן ההגירה בעולם ב-1999); אף כשהמדובר במהגרים חוקיים, נתיבן של מרבית המדינות מוביל להגבלות הגירה עקב נישואין, ולהחמרת התנאים לעניין זה". כך נכתב בפס"ד של שופטי בג"ץ, בעתירתו של אזרח זר שביקש לאכוף על משרד הפנים לציידו באשרת קבע לישיבה בישראל.

בפסק הדין עמדו השופטים על התמורות שחלו לאורך השנים בחוק הכניסה לישראל. התמורות האחרונות מביעות את דאגתו של המחוקק מפני כניסתם של זרים רבים לישראל, בהיקפים ובמימדים שישראל לא נתנסתה בהם בעבר.

"החובה המוטלת על רשויות המדינה, על בתי הדין לביקורת משמורת, על בתי המשפט המינהליים ועל בית משפט זה, עיקרה, מחד גיסא, הגשמת רצונו של המחוקק, ומדיניותן של הממשלות מכוחו, בהרחקה ללא מורא של שוהים בלתי חוקיים שאין עילה בדין לשהייתם, ומאידך גיסא, הליך ראוי של בדיקת כל מקרה, שמיעתו של האדם בו מדובר וכבוד אנושי. משנתקיימו אלה וההחלטה בעינה, אין מנוס מהרחקה".

ומה באשר לנוהג שפירסם משרד הפנים, המחייב זר לצאת את הארץ למשך 30 ימים, במהלכם יגיש בן זוגו הישראלי בקשה לשהייתו בארץ? האם נוהל זה הינו סביר? השופט רובינשטיין משיב בחיוב (השופט עדיאל, ייאמר, ביקש להותיר את השאלה לעת מצוא).

"כשלעצמי איני רואה דופי בנוהל הדורש יציאה מן הארץ לתקופה קצרה יחסית של שלושים יום כדי לאפשר בדיקה, תוך שהבקשה תוגש על-ידי בן הזוג הישראלי; נראה כי יש בכך איזון הולם והוגן, שאינו גורם עוול לנוגעים בדבר, ועם זאת מאפשר פיקוח ואכיפת חוקיה של המדינה (מה גם שבנסיבות חריגות יש נכונות לשקול הקלה)", כתב השופט רובינשטיין.

(עע"ם 1644/05 פרידה נ. משרד הפנים, פס"ד מיום 29.6.05. השופטים פרוקצ'יה, רובינשטיין ועדיאל).