עיריית פתח תקווה יזמה הקמת גשר רחב בכניסה לעיר. היא פנתה לסיגלית סעאתי-הבר, בעלת מקרקעין במקום, בהצעה לרכוש ממנה את הקרקע. הצדדים הסכימו למנות שמאי מקרקעין, אשר יכריע בדבר שווי הקרקע. השמאי שמונה הוא ירמיהו אלוני.
השמאי קבע ששווי הקרקע הוא 658 אלף דולר בתוספת מע"מ. עיריית פתח תקווה הופתעה. הופתעה, שכן על-פי הערכות קודמות שהיו מצויות בידיה, שווי הקרקע היה נמוך יותר ובשיעור משמעותי. אי לכך, פתחה העירייה בחקירה משלה.
החקירה העלתה שהשמאי שימש, באותה עת, כשמאי מטעם לקוחות אחרים של בא כוחה של הבר, עו"ד י' קמר. כן התברר, שהשמאי עצמו מחזיק בחלקת קרקע דומה (בעלת ייעוד חקלאי) בפתח תקווה. העירייה מיהרה לעתור לביטול מינויו של השמאי ולבקש להורות על העברת ההערכה לשמאי אחר. שופט בית המשפט המחוזי בת"א, נסים ישעיה, נעתר לבקשות העירייה.
ישעיה אומר: מי שהציע את השמאי היה קמר, והעירייה הסכימה להצעה. אין ספק, כי בעת שהציע את אלוני למבקשת, ידע קמר, כי שמאי זה מונה ע"י לקוחותיו האחרים, כשמאי מטעמם, בתביעת פיצויים שהם הגישו נגד המועצה המקומית והוועדה המקומית לתכנון ובניה ברמת השרון.
נשען על תום לב
הבר וקמר לא הודיעו לעירייה, לא על הקשר שבין השמאי לבין קמר, ולא על בעלות השמאי במקרקעין דומים (גם העובדה האחרונה היתה ידועה להם). האם אי גילוי שתי עובדות אלו מצדיק לבטל את שמאותו של אלוני ולמנות שמאי חלופי תחתיו?
ישעיה השיב בחיוב. תשובתו נשענת על עקרונות תום הלב וביצוע חיובים בדרך מקובלת ובתום לב. "בין אם ירמיהו אלוני מונה ישירות ע"י התובעים בתיק רמת השרון, ובין אם היה זה עו"ד קמר שהמליץ עליו גם בפניהם, היה עליו, על עו"ד קמר, לגלות למשיבה עובדה זו, בעת העלאת שמו בפניה", נקבע בפסק הדין.
"הסמכות שנתנו הצדדים לשמאי המכריע שהוסכם עליו לקבוע, ללא עוררין, את מחיר העיסקה מחייבת, לדעתי, גלוי מירבי של העובדות הרלוונטיות. ודאי חייבת היתה המשיבה או בא כוחה, לגלות עובדה הנוגעת לקשרים העסקיים, או להיכרות הקודמת, בין השמאי המכריע לבין הצדדים, או באי כוחם, במיוחד לאור העובדה שאחד מהם, עו"ד קמר, הוא שהעלה את שמו בפני נציגי המשיבה".
ישעיה מוסיף: "אי גילוי עובדות אלה ע"י המשיבה, בטרם נחתם ההסכם בינה לבין המבקשת, מהווה, לדעתי, הפרת החובה מצידה לנהוג בדרך המקובלת ובתום לב, כמתחייב מדיני החוזים.
"אי הגילוי על רקע הנסיבות שבפני, הוא משום הפרת חובת תום הלב הסטטוטורית, ועל כן הוא מקים למבקשת את הזכות לבטל התניה, לפיה הסכימה למנוי ירמיהו אלוני כשמאי מכריע, כאמור בהסכם בין הצדדים, מיד לאחר שנודעו לה העובדות, אשר לא גילו לה ע"י המבקשת".
חובת הגילוי לא מסבה את עצמה רק להבר וקמר; היא חלה גם על אלוני עצמו. מעמדו הוא כשל מעין-בורר. בתור שכזה, חובות תום הלב חלות גם עליו. לא רק חובות לנהוג בתום לב, אלא גם בשמירה על כללי הצדק הטבעי, כמו החובה לנהוג נאמנות כלפי כל הצדדים.
הסכמת השמאי יצרה, הלכה למעשה, קשר חוזי בינו לבין הצדדים שמינו אותו, על כל החובות הנגזרות ככלל מקשר חוזי דומה. חובות אלו חייבו את אלוני גם הוא להביא לידיעת העירייה את העובדות שצויינו. ברור היה לו, שהסכמת העירייה למינויו נבעה מהנחתה, כי הוא יפעל בנאמנות ובאובייקטיביות.
"בנסיבות אלה היתה מוטלת", קבע ישעיה, "לדעתי, על ירמיהו אלוני, מכוח חובת תום הלב והגילוי הנאות, כאמור, החובה ליידע את המשיבה, כי בבעלותו חלקת קרקע בעלת ייעוד חקלאי (דומה לייעוד הקרקע דכאן) הנמצאת בתחום שטח שיפוטה, אף אם היא ממוקמת באזור אחר של העיר". זאת, גם אם נניח לטובתו, ששמאותו את הקרקע הנדונה לא הושפעה מעובדה זו.
בנסיבות האמורות נוצרת מראית עין של חשש לפגיעה באובייקטיביות של אלוני. מתקיימת אפשרות סבירה להטיית ההערכה שלו, ולו מנקודת מבטה הסובייקטיבית של עיריית פתח תקווה.
לפיכך בוטלה שמאותו של אלוני, ומונה שמאי חלופי, תוך חיובה של הבר בהוצאות משפט בסכום גבוה למדי - 50 אלף שקל. *
(ה"פ מחוזי ת"א 944/04 עיריית פתח תקווה נ. סיגלית סעאתי-הבר, ס"ד מיום 4.8.05. השופט נסים ישעיה. בשם המבקשת עו"ד י' ריינהרץ, בשם המשיבה עו"ד י' קמר)
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
