ערוץ 7 לא כשר

אין מדינה דמוקרטית מערבית המתירה שידורים פיראטיים בגבולותיה. שידורים פיראטיים מתרחשים או במצב של 'איש הישר בעיניו יעשה', או כמחאה מחתרתית נגד השלטון בניסיון לערער על הלגיטימיות שלו, או בשל צורך אמיתי של הציבור או חלק ממנו, שהמדינה איננה מספקת אותו. יכול להיות שבמקרה שלפנינו, ערוץ 7, יש משהו מכל אחד מן הגורמים הללו.

אין מדינה שלא מתקיים בה פיקוח כלשהו על השידורים. בארה"ב החל הפיקוח על שידורי הרדיו עם חוק הרדיו הראשון, ב-1927. הסיבה הישירה לחקיקה היתה השימוש הבלתי מבוקר בתדרים. כל יזם תפש לעצמו תדר שידור, ונוצר מצב שתחנה אחת הפריעה לשכנתה, ודווקא היזמים היו מעוניינים בפיקוח. כך נוצר הצורך לקבל רשיון לשידור אפילו בארצות הברית, שהשידור שם היה מלכתחילה מסחרי מובהק.

היות והתדרים באוויר הם משאב במחסור, והדבר החמיר במיוחד עם התחלת שידורי הטלוויזיה, הביאו פעולות אלה לפיקוח. תדרי השידור נתפשו, ועדיין נתפשים, כמשאב לאומי השייך לציבור. כאשר המדינה מעניקה למישהו את הזכות להשתמש במשאב כזה, מטבע הדברים היא מטילה עליו חוקים וכללים.

במערב אירופה, שם החלו השידורים כשידורים ציבוריים ממלכתיים, ההבנה הייתה שספקטרום השידור שייך לציבור והשידורים ממומנים על ידו, ועל כן הוא מחוייב (לציבור) במסירת אינפורמציה מאוזנת, אמינה וללא משוא פנים, כי בשידור כזה אסור שתהיה עמדת מערכת. גם בחוקי השידור המסחרי ישנם כללים, האוסרים כי דעותיהם של הבעלים או המנהלים יושמעו בשידור. היות והשידורים הם רבי תפוצה, כאלה שהפוליטיקאים משייכים להם השפעה גדולה על הציבור, הגבירה המדינה את מעורבותה במתן רשיונות, קביעת כללים וקביעת סנקציות, כאשר החמורה ביותר היא הפקעת הזיכיון.

בהסכם הקואליציוני של הממשלה הנוכחית עם המפד"ל, נקבע שיש להסדיר את פעולתו של ערוץ שבע בחוק. דו"ח ועדת פלד לארגון מערך השידורים בישראל קובע באחת מהמלצותיו:

"הוועדה ממליצה לנקוט לאלתר בצעדים הנדרשים על פי חוק, כדי לאפשר מתן רשיון לשידורי רדיו כל-ארציים לבעל רשיון המבקש לאפיין את שידוריו בשידור דת ומסורת".

הוועדה ממליצה לעשות זאת עוד לפני שייקבעו שינויים אחרים הנוגעים ליישומו של עקרון חופש השידור. הדו"ח ממליץ עוד כי: "הקצאת הרשיון תיעשה בדרך של מכרז פומבי, באופן שיאפשר גם לערוץ 7, המשדר כיום במתכונת שנויה במחלוקת, להתמודד במכרז, ובלבד שיענה על כל דרישות הסף שייקבעו במכרז, על פי העקרונות שהובאו בהמלצות הוועדה". את הדחיפות הגדולה שראתה הוועדה דווקא בעניין ערוץ 7, אפשר להסביר רק על רקע ההסכם הקואליציוני.

מאחר ומלכתחילה נכתב דו"ח ועדת פלד על פי השקפותיה של שרת התקשורת ושל הרוב בממשלה, המלצותיו התקבלו ואושרו במהירות בממשלה, וזו היתה יכולה להתחיל במלאכת החקיקה כבר לפני עשרה חודשים.

"קול השלום" של אייבי נתן, שאותו אוהבים להביא כמקרה מאזן, אף הוא היה, כמובן, ערוץ פיראטי שהיה על הממשלה להפסיק את שידוריו. אלא שהיום הדברים חמורים הרבה יותר. הרדיו שוב אינו מונופול בלעדי של רשות השידור, ישנו רדיו פרטי אזורי, הפועל על פי חוק, ויש כוונות לאפשר שידורי רדיו ארציים מסחריים בעתיד.

למרות זאת, על פי אומדנים שונים, פועלים בישראל כשבעים-שמונים ערוצי רדיו פיראטיים, רובם במיגזר החרדי והערבי. הכשרתו של ערוץ 7, בדרך לא דרך, תגרור אחריה איומים מצד גופים אחרים השותפים בקואליציה. כבר שמענו איומים מכיוון ש"ס, ששאלו מה יקרה אם יאושר ערוץ המתנחלים והמפד"ל, והרוסים בדרך.

הפתרון עליו נמסר בעיתונות הוא ששר הבטחון יפרסם, בניגוד לדעתו של היועץ המשפטי לממשלה, מכרז לרדיו ביש"ע. התוצאה המעשית של פתרון כזה הוא קיומה של תחנה בפיקוח מערכת הבטחון בשטח שאיננו שטח של מדינת ישראל, אבל תחנה שאמורה לשדר במתכונת ארצית. אם זה יקרה, ישים הדבר ללעג ולקלס את החוק פעם נוספת. הרשות השניה לא יכולה לפרסם מכרזים על תחנות אזוריות מחוץ לגבול הבינלאומי של ישראל, אבל גם אם זה אפשרי מבחינה משפטית, הרי שהתחנה תצטרך לפעול על פי כללי הרשות השניה, לפיהם בעל זיכיון חייב באי משוא פנים, כלומר: "לא לקדם במישרין או בעקיפין את עניינם האישי, הכלכלי או הציבור שלו או של מנהל בעל עניין בו".

הוא חייב להקפיד על אובייקטיביות בשידור:

"בעל זיכיון יבחין בשידוריו הבחנה ברורה בין דיווח עובדתי לבין הבעת דעה, פרשנות או ניתוח של דעה", ועל איזון בשידור: "בנושא בעל משמעות ציבורית, יתן בעל הזיכיון בשידוריו ביטוי נאות ומאוזן לדעות השונות הרווחות בציבור, ולא יעדיף דעה מסויימת על פני דעה אחרת". ערוץ 7 הקיים אינו עומד ואינו רוצה לעמוד בכל הקריטריונים הללו, מפני שאז ישמיט את כל הבסיס הרעיוני בו מעוניינים תומכיו.

המשתמע מכל אלה הוא כי הפתרונות המוצעים להכשרתו של ערוץ 7 אינם יעילים מן הצד המשפטי, לפחות על פי השקפתו של היועץ המשפטי לממשלה, שלא לדבר על ההשלכות האחרות, ההופכות לצחוק את שלטון החוק ואת אושיות הדמוקרטיה. יש שתי דרכים להתמודד עם הבעיה: האחת, לשמור על שלטון החוק ולסגור את ערוץ 7 לאלתר.

השניה, לחוקק חוק ברוח הפלורליזם, התחרות והוויסות על ידי כוחות השוק, שהממשלה כל כך תומכת בהם, לאפשר הקמת תחנות רדיו ארציות ואזוריות לכל דורש, כאשר כל אחד משדר תכנים ככל העולה על רוחו, והמדינה עוסקת רק בעשיית סדר בתדרים, מעין שוטר תנועה. במצב כזה, אפשר יהיה לקלל אחד את השני מימין ומשמאל, וכולם יהיו מאושרים. ספק רק אם הציבור, שמשתמשים במשאביו הלאומיים, יהיה כל כך שבע רצון