נגיעה אחת רכה

*ונפתח בסיפור אישי: לפני שלוש שנים וחצי נולד תינוק חמוד, שאמו, כמצוות הימים האלה, חפצה להיניקו. אלא שהתינוק נהג לסגור את לסתותיו העירומות בכוח כה רב בשעת מעשה, שהאם הטרייה ראתה כוכבים. יועצת הנקה מוסמכת שהובהלה למקום הפנתה את האם ללילך סבט, מטפלת בקרניו סאקרל, ורמזה שגם ההטיה בצוואר, שממנה סובלים חלק מהתינוקות מרגע לידתם, ואחר כך סובלים בפיזיותרפיה - טורטיקוליס בלעז, עשויה להשתפר בעקבות הטיפול. סבט הגיעה לבית התינוק, ונגעה-לא-נגעה בו כשהוא ישן שנת ישרים לא-מופרעת לעיניה המשתאות של האם. לאחר שני טיפולים שב התינוק רך השפתיים והחליף את הפרינאה הנושכנית, הצוואר התיישר, ולאם ולתינוק שלום ושלווה.

כשהתפרקדתי על מיטת הטיפולים תחת ידיה של רות וידבסקי מספא "מגע מרפא" בהרצליה, היה זה, אפוא, בבחינת הגשמת חלום ישן. ואכן, מדובר בחלום; המגע כמעט אינו מורגש, המילה ליטוף מתארת מניפולציה אגרסיבית יחסית לרפרוף המרומז שבקרניו סאקרל. אבל הגוף, ועמו הנפש, מרגיש, ועוד איך, בראש ובראשונה רגיעה עמוקה, גובלת בריחוף.

נשימת החיים

השם קרניו סאקרל מלמד על העיסוק במה שבין הגולגולת (cranium) לבין עצם העצה (sacrum), דהיינו: המוח, חוט השדרה, הנוזלים המקיפים אותם, ולמעשה - הגוף כולו. ראשיתה של השיטה ברופא אוסתיאופט אמריקני בשם ויליאם סאתרלנד, שגילה בשנות ה-20 כי בניגוד למה שסיפרו לו בבית הספר, עצמות הגולגולת אינן מחוברות זו לזו, אלא נפרדות ואף נעות בקצב מסוים.

"מקור התנועה בנוזל השדרתי, אשר עוטף את חוט השדרה ונכנס למוח ויוצא ממנו", מסבירה וידבסקי. "לתנועה של הנוזל הזה ישנה השפעה על כל הגוף: מערכת העצבים, מחזור הדם, מערכת החיסון, וכמובן כל מה שקשור לשלד, לעמוד השדרה ולראש. כולל, למשל, בלוטת ההיפופיזה שנמצאת בגולגולת ומשפיעה על הפוריות".

סתרלנד כינה את התנועתיות הזו "נשימת החיים", וטען כי זהו כוח החיים, שמתחיל כבר בשלב הביצית המופרית, וקודם אף לדופק הלב. "מחקרים אמבריולוגיים מלמדים שניתן לראות תנועה בעוברים עוד לפני הופעת דופק", אומרת לילך סבט, אשר גם מלמדת קרניו סאקרל בארץ וביפן. "המדובר במעין פעימה, שמקורה במערכת העצבים המרכזית, שאמורה להופיע בצורה קבועה ובעוצמה מסוימת, ומלמדת על המצב הבריאותי. אם הפעימה לא מורגשת בצורה סימטרית וטובה, הדבר יכול להעיד על בעיות קיימות, או על בעיות שעתידות להיווצר, משום שהדם לא זורם כמו שצריך והלימפה לא מנוקזת כסדרה".

מגע מקשיב

האבחון נעשה באמצעות אותו מגע עדין. סבט מכנה אותו "מגע מקשיב". "כיוון שהתנועה הזו עוברת דרך כל הרקמות, אני מחפשת אותה לאורך כל הגוף. הרעיון הוא לעזור לגוף לרפא את עצמו, להגיע ליכולת שלו לחדש ולחזק את משאביו, לחזק את כוח הריפוי שמצוי בגוף מראשיתו". וידבסקי משווה את התנועה הזו לצלחת ג'לי שמקבלת דחיפה קלה, ומתחילה לנוע בסיבובים שווים. "אם אני מוצאת מקום שבו התנועה פתאום תקועה או שונה, אני בעדינות מחזירה אותה לתלם". סבט, שעובדת בגישה מעט שונה, מדמה את מושא עבודתה לפקעת של חוטים. "אם אני אמשוך בחוזקה, הפקעת רק תתהדק יותר. אני עוקבת אחר החוטים כדי לעזור להם להשתחרר. אני רק מראה לגוף מה קורה, מכירה לו את עצמו. זה דומה לילד שמגיב לעצבנות של ההורה גם אם היא לא מפורשת, ומצד שני, מספיק לשים עליו יד כדי להרגיע אותו, לגרום לשינוי".

תורתו של סאתרלנד הומשכה על-ידי מספר יורשים ובמספר כיוונים. המוכר שביניהם, ד"ר ג'ון אפלדג'ר, חקר את הנושא החל בשנות ה-70, בסיוע צוות של מדענים ורופאים באוניברסיטת מישיגן, ומנהל כיום מרכז גדול בפלורידה. הקרניו סאקרל זוכה להכרה ממסדית: בשנת 2001 נמנה עם ששת הטיפולים האלטרנטיביים המבטיחים והיעילים ביותר על-פי השבועון האמריקני "טיים", והוא משמש בפרויקטים במימון ממשלתי לטיפול בפגועי הלם קרב ממלחמת וייטנאם ובתלמידי בתי ספר בשכונות אלימות.

בארץ מטפלים בקרניו סאקרל במרכז השיקומי לחולי טרשת נפוצה בבית החולים שיבא בתל השומר. הטיפול מתאים מאוד לתינוקות, לילדים, לנשים בהיריון ולכל מי שאינו סובל מגע או מבכר שלא להתפשט, והוא מציע פתרון למגוון בעיות: תופעות פוסט טראומטיות, פגיעות מתאונות, מיגרנות, כאבי צוואר וגב, בעיות במפרק הלסת, עייפות כרונית, בעיות במערכת העצבים, שיקום לאחר ניתוח, בעיות אורתופדיות, בעיות מפרקים, פיברומיאלגיה, פציאליס (שיתוק חלקי של עצב הפנים), הפרעות קשב, אוטיזם, בעיות נפשיות ורגשיות, ועוד.

סבט: "לא תמיד התלונה המרכזית היא הבעיה הכי דחופה. הגוף מלמד אותנו איפה הבעיה, ואני מראה אותה למטופל, כדי שיוכל לתקן את עצמו בקצב שלו. אני לא מתקנת את הצליעה וזורקת את המקל. אני משקפת למטופל את היציבה שלו, והוא מחליט מתי לוותר על המקל. ככל שהעבודה יותר עדינה, כך ניתן להגיע למהות של הדברים". "