המגדיר זרמים דתיים בישראל

בעבר היו בישראל שלוש הגדרות למידת דתיותו של האדם: חילוני, דתי וחרדי. עם השנים נתווסף גם ה"מסורתי" ככינוי לאלה שעושים קידוש בשבת ואחר כך הולכים לראות את בית"ר ירושלים. ניסיונות חוזרים של הזרמים הרפורמים והקונסרבטיביים, בגיבוי כסף גדול מארצות הברית, לתקוע כאן יתד, נחלו מעט מאוד הצלחה.

בשנים האחרונות המצב הזה השתנה. הנה מגדיר קצר לכמה מהזרמים הדתיים שפעילים בארץ בשנים האחרונות.

אלוליסטים

ע"ש בית המדרש אלול בירושלים. חילונים גמורים שמקבלים הרגשה שהם חוזרים למקורות בכך שפעם בשבוע הם לומדים כמה טקסטים מארון הספרים היהודי. אלוליסטים הוא גם כינוי גנאי בפי אלה שחושבים שלימוד תורה צריך להיות משמעותי יותר.

סימן זיהוי: משקפיים עגולים.

ביטוי: "תראו את האלוליסט הזה, לא יודע לפתוח דף גמרא לבדו וחושב שהוא כבר תלמיד חכם".

ברגים

כינוי לישראלים שלומדים קבלה במסגרת "המרכז לקבלה" של ד"ר ברג. אחד המאפיינים של הקבוצה הוא שהלימוד והפעילות במסגרת המרכז לא מובילה לשמירת מצוות. בעיני הציבור הדתי, אנשי המרכז, שעם שורותיהם נמנים כוכבים בהוליווד שאינם נדרשים להתגייר, מדובר בכת שאין לה שום קשר אמיתי ליהדות. חברים רבים בה באים משכבות סוציו-אקונומיות גבוהות.

סימני זיהוי: הזרקות בוטוקס (גם לגברים).

ביטוי: "הברגים האלה תפסו גובה מאז שמדונה מגיעה לתפילות".

ברסלברים

חסידות ברסלב קיימת כבר מאתיים שנה, ובעשורים האחרונים, התווספו לגרעין הוותיק של החסידות קבוצות שונות של חוזרים בתשובה, שלא התקבלו בברכה אצל הוותיקים. מבחינתם, רק מי שאבות אבותיו השתייכו לחסידות יכולים לכנות את עצמם ברסלברים, וכל המצטרפים החדשים, במיוחד אלה מבני עדות המזרח, הם מתחזים. ובכל זאת, חסידי ברסלב החדשים הם הפלג התוסס ביותר בעולם החסידי היום, ובניגוד לחסידי ברסלב הוותיקים, שלא שונים בהרבה מחרדים אחרים, יש להם אופי ייחודי. הם שומרים על קשר חם ואוהב עם חבריהם ועם בני משפחותיהם מהחיים הקודמים, וחיים בקומונות של חסידי ברסלב גם במקומות כמו תל אביב וערי גוש דן.

סימן היכר: כיפה לבנה גדולה, פאות ארוכות וחיוך שלרגע לא מש מהפנים.

ביטוי: "עזוב אותך, כולנו ברסלברים, אתה רק עוד לא יודע את זה".

גבעונים

כינוי לסוג מסוים של תושבי המאחזים הלא מוסדרים בגדה, במיוחד אלה המתגוררים באזור גב ההר שבשומרון. משלבים תפיסה דתית הדומה לזאת של החרדים, עם לאומנות קיצונית, גישות של חזרה לטבע וניתוק כמעט מוחלט מהמערכת הממלכתית של המדינה. מבחינתם, הדתיות-לאומיות של דור ההורים לא טובה בהרבה מחילוניות.

סימני זיהוי: כיפה מצמר אלפקות, פאות פרועות ומכנסי שרוואל (גם לנשים).

ביטוי: "ההפגנה הייתה דווקא רגועה, עד שבאו הגבעונים והתחילו לקרוא לשוטרים נאצים".

דתי אוטונומי

בדרך כלל אדם בשנות השלושים שלו, שגדל בציבור הדתי לאומי ומרד בסמכות הרבנים והפרשנות שלהם לתורה ולמצוות, אבל לא רוצה לעזוב את המשפחה והחברים. במקום זאת הוא חי בקונפליקט מסוים כשהוא מנסה לחנך את ילדיו, בו בזמן ללכת בתלם אך גם להסתכל לצדדים.

סימני זיהוי: כיפה סרוגה חדגונית, שמסתתרת בין קיפולי הקרקפת.

ביטוי: "אני דתי אוטונומי, מאמין באלוהים אבל גם דורש ממנו תוצאות".

ציידי הרצאות

חבר'ה בשנות העשרים לחייהם, חלקם דתל"שים ואחרים חילונים, שנדבקו בבאג היהדות שצורת הבילוי המרכזית שלהם היא נסיעה לשיעורים, ימי עיון וכנסים שעוסקים ביהדות. הם צמאי ריגושים, ותמיד רוצים למצוא את המרצה שיגיש את פרשת השבוע בצורה המקורית ביותר. הם מחליפים ביניהם מידע על חוגים סגורים ליודעי סוד, ויהיו מוכנים לנסוע עד הצפון הרחוק או לנקודה הנידחת ביותר בנגב, כדי לשמוע את המילה האחרונה על הרמב"ם. הם לא ממש עקביים בשמירת מצוות, אבל תפילת נעילה של יום כיפור מול השקיעה מעל מצוקי מדבר יהודה עושה להם את זה.

סימני זיהוי: כמעט תמיד נעים בקבוצות תוך כדי ניהול דיונים פילוסופיים.

ביטוי: "מהרגע שהשיעור נהיה קצת מסובך, כל ציידי ההרצאות ברחו ונשארו רק הרציניים".

דתי לייט

לא אמירה אידיאולוגית או רוחנית, אלא בעיקר בחירה של סגנון חיים. צעירים עירוניים שנוח להם להישאר דתיים. אין להם ספקות כבדים באמונה, אבל הם די אמביוולנטים בכל הנוגע לקיום המצוות כשהדבר פוגם בהנאות החיים.

סימני זיהוי: כיפה קטנה וצבעונית שבשעת הצורך נתחבת במהירות לכיס החולצה.

ביטוי: "אין לי בעיה לעשות את זה בדייט הראשון, אני דתייה לייט".

דתל"פ

דתי לפעמים. צעיר דתי שהתפקר והפך לדתל"ש, אבל עם הזמן מוצא את עצמו נמשך יותר ויותר לקיום מצוות, במיוחד אלה שיש בהן חוויה פולחנית משמעותית. עם השנים הוא לומד לחיות וליהנות מכל העולמות: הוא שומר על חלק גדול מהמצוות, אבל גם לא זונח את תענוגות החיים, גם אלה שאסורים.

סימני זיהוי: בדרך כלל הוא בלי כיפה, אבל כשהיא כבר שם, היא מתחברת בטבעיות לראש.

ביטוי: "זה שהחלטת שאתה דתל"פ אומר שאתה כבר לא מזמין פסטה עם פירות ים?"

דתלשל"ש

דתי לשעבר לשעבר. בניגוד לדתל"פ הוא כבר עשה עוד שלב בחזרה אל חיקה החמים של הקהילה הדתית. עם זאת, יש בו עדיין ספקות כבדים ומשיכה חזקה לעולם החילוני. הוא יקיים את רוב המצוות, אבל ידבר בקול על אלה שנראות לו מגוחכות ויחנך את ילדיו במסגרת ליברלית-דתית.

סימני זיהוי: טיקים קלים בכל פעם שמישהו רואה אותו עושה מצווה.

ביטוי: "הדתיים האלה כל-כך מעצבנים אותי, חבל שאי-אפשר לבנות קהילה רק של דתלשל"שים כמונו".

חרדי חדש

לא זרם מוגדר, אבל כינוי שמאחד תחתיו את כל סוגי החרדים שהגיעו למסקנה שהחיים במאה ה-21 דורשים שינוי, אך לא רוצים לעזוב את הקהילה החרדית. המרידה הקטנה הזאת יכולה לבוא באמצעות צריכת תרבות חילונית, גיוס לצה"ל, יציאה לעבודה בסביבה חילונית, כתיבה בפורום האינטרנט "בחדרי חרדים" ומגורים בשכונה חילונית. ההבדל הגדול הוא שהחברה החרדית מקבלת את זה בשקט.

סימני זיהוי: חולצת כפתורים בצבע תכלת או ורוד. פאות מקופלות מאחורי האוזן.

ביטוי: "יש בסרט הזה קטעים לא צנועים, אבל אם אתה חרדי חדש, תסתדר עם זה".

חרד"ל

זרם משמעותי בציבור הדתי שבשנים האחרונות מאמץ קודים הרבה יותר מחמירים של קיום מצוות. בדרך כלל מגיעה ההחמרה יחד עם עמדות פוליטיות ימניות מאוד. החרד"לניק שואף לאדיקות דתית שלא תיפול מזאת של החרדים, ולנאמנות למדינת ישראל ברמה הגבוהה ביותר. הקשר למדינה אצל חלק מהחרד"לים נפגע בעקבות ההתנתקות.

סימני זיהוי: ציציות בחוץ עם חוט תכלת לגברים. שמלות צבעוניות משתפכות לנשים.

ביטוי: "הבן החרד"לי שלי חזר מהישיבה והכריח אותי להוציא את הטלוויזיה מהבית".

ישראלי-יהודי

מי שמנסים לחזק את הזהות היהודית שלהם במסגרת תפיסה הרואה בתרבות הישראלית המודרנית המשך ישיר לתנ"ך ולתלמוד. חשוב להם מאוד ללמוד את הרמב"ם, אבל גם כתבי ברנר הם טקסט מכונן. לא יפריע להם אם לא תקיים מצוות, אבל לפחות תדע מהן המצוות ואם אתה כן מקיים אותן, אז שתדע למה.

סימני זיהוי: תמיד מסתובב לפחות עם שני ספרי יהדות - אחד ישן ושמרני, השני חדש ומודרני.

ביטוי: "איך אתה קורא לעצמך יהודי-ישראלי אם לא קראת את א' ד' גורדון על מצוות השבת?"

דתל"ש

דתי לשעבר. דתי שהפך לחילוני, לא מקיים מצוות כלל ולא מאמין באלוהים, אך הוא עדיין גאה ביחס למקום שממנו בא. מאמין שהוא אדם יותר תרבותי ומוסרי בזכות הידע שלו ביהדות, ומרגיש יותר בנוח עם דתל"שים כמוהו, ואפילו עם דתיים פתוחים מאשר עם חילונים מלידה. ממשיך ללמוד תורה כתחביב.

סימני זיהוי: ישתמש בציניות בשיחה בביטויים כמו "בעזרת ה'", ויחפש לראות מה התגובה שלך.

ביטוי: "אני רואה שגם אתה דתל"ש. איפה היית בבני עקיבא?"

ליברל-דתי

דומה לדתי האוטונומי בכך שהתנתק מכבלי הממסד הדתי ולא מחזיק כלל מהרבנים, אבל בשונה ממנו, שחי את חייו בשקט, הוא מנסה לחולל מאבק ולהקים מוסדות דתיים אלטרנטיביים. הוא מתפלל בשבת במניין "שוויוני", שבו נשים ממלאות תפקידים שבבית כנסת דתי רגיל שמורים לגברים בלבד, מחפש לילדיו מסגרות חינוך שבהן ניתנת פרשנות ליברלית לתורה ולמצוות, ורץ להשתתף בכל הפגנה נגד הממסד הדתי המסורתי.

סימני זיהוי: בשבת יקפידו לא ללבוש חולצה לבנה כמו הדתיים "האחרים", אלא משהו עם סגנון אישי יותר.

ביטוי: "אם תבואי אלינו לשבת, תוכלי גם לקרוא בתורה, אנחנו בקהילה דתית-לאומית, כבר לא חשוכים".

שומרים

חילונים שבעקבות ביקור בכמה הרצאות על יהדות החליטו שהם לוקחים מצווה אחת בלבד ומתחילים לקיים אותה. בדרך כלל זה תהיה מצווה כמו שמירת שבת או כשרות. למצווה הזאת הם נצמדים באדיקות, ומשתדלים להדביק בה את כל בני המשפחה, אבל בדברים אחרים הם נשארים חילונים לגמרי.

סימני זיהוי: הפמוטים בבית מוצגים במקום בולט, מעל מסך הפלזמה.

ביטוי: "אנחנו כבר לא יכולים לבוא איתכם לטיולים בשבת, אנחנו שומרים. אבל למרתון הסרטים ביום כיפור בוודאי שנגיע".

סעדו סטייל

צעירים מהפריפריה שאימצו לעצמם, בהשראת זוכה "כוכב נולד", כמה מהסימונים החיצוניים של הברסלברים, כמו הכיפות להבנות הגדולות, והם נהנים לשמוע את "התיקון הכללי", דיסק של תפילה שחיבר רבי נחמן המבוצע על-ידי מיטב זמרי ישראל.

אצל רובם מדובר בלא הרבה יותר מהצהרת אופנה שלא משפיעה על החיים הרגילים, אבל חלק מהם בעקבות זאת גם התקרבו לדת.

סימני זיהוי: כבר אמרנו, יהודה סעדו.

ביטוי: "סחתיין על הצבעים בכיפה החדשה שלך, הולך יפה עם הג'ינס".

צרו איתנו קשר *5988