הרגשתי כאדם שעבר אונס אונס

שמואל הספרי, המחזאי בעל מגע הזהב, מצא החודש את עצמו בלי תיאטרון. אחרי שהקאמרי התעקש להציג מחזה שלו בהיכל התרבות באריאל, הוא הודיע למנכ"ל על ניתוק היחסים. "לקחו חלק מנשמתי שנתתי באהבה, ועשו זאת בכוחניות ובגסות". למרות שהוא גאה בסדרת הקאלט "פולישוק" ובמניפסט השמאל הלאומי, הוא מתרחק מפוליטיקה, ומוכן לספור קולות רק מבחוץ

טל שניידר 05.07.2011
לקראת סוף הראיון עם המחזאי שמואל הספרי, הוא מספר שכאשר ראה את הסרט החדש של יוסף סידר, "הערת שוליים", הרגיש כאילו סידר יצר את הסרט בשבילו. "בתור מי שלמד מחשבת ישראל, והיה מבקר קבוע במסדרונות הפקולטה בגבעת רם בירושלים, הרגשתי שהסרט של סידר נכתב ממש עבורי. הלוקיישנים, ההתרחשויות בסרט, אני מכיר את זה מקרוב. וגם אם לא הייתי מכיר, זה סרט כל כך הומני, אנושי ושופע, עם הבנה עמוקה של האדם, עד כדי כך שאני לא זוכר סרט כזה הרבה זמן. אחרי הסרט כתבתי לסידר אימייל, שהסרט ממש ריגש אותי ושהרגשתי שהוא נעשה לכבודי, למעני ולהנאתי. סרט שהוא מתנה בשבילי".

ומה סידר ענה לך? "שמוליק, אתה בתוך הראש שלי כשאני כותב"?

(מחייך). "לא ייאמן שאת שואלת דווקא את זה. חכי רגע". הוא מרים את הטלפון הנייד מהשולחן, ומתחיל לתקתק עליו. כשהוא מאתר את שחיפש, הוא מקריא: "שמוליק, מאז פגישתנו הראשונה לפני עשר שנים, אני מוצא את עצמי בצמתים שונים בחיים שואל את עצמי איך אתה היית מגיב לרעיון כזה או אחר ולסרט הזה במיוחד".

הספרי שוב מחייך חיוך רחב. הקשר הטוב הזה עם יוצר אחר חובש כיפה, חשוב לו מאוד. כמי שהוריד את הכיפה מראשו בגיל 32, ובתור נער דתי שמרד נגד המוסכמות, הוא מקבל סיפוק ענק מיוצרים דתיים שפורצים את הגבולות. במידה מסוימת, הוא מרגיש שסלל להם את הדרך.

"הכול אחיזת עיניים"

הספרי, מהמחזאים המובילים בישראל, כתב בין היתר את המחזות "הבדלה", "אישה בעל בית", "קידוש", "חמץ" ו"שבעה", שהוצגו בתיאטרון הקאמרי ונצפו על ידי מיליוני ישראלים. למרות שיתוף הפעולה המוצלח, בשנה האחרונה הוא מנהל מלחמה עקרונית עם התיאטרון על אי העלאת מחזותיו בהיכל התרבות החדש של אריאל. השיא הגיע בסוף חודש מאי, כאשר "הבדלה" הועלתה פעמיים באריאל, בניגוד להסכמתו של הספרי.

"הרגשתי כאדם שעבר אונס", הוא אומר, "הרגשתי חילול גופני. החיים שלי ארוגים בתוך הדברים שאני כותב. לקחו ממני משהו שנתתי באהבה, משהו שאני אמור לעשות ברצון, ועשו זאת בכוחניות ובגסות. הרי כל החוזה שלי עם הקאמרי מבוסס על רצון טוב. זה דומה למצב שבו הייתי איש דתי, והיו מכריחים אותי לאכול לא כשר. לקחו חלק מנשמתי, ומציגים את זה במקום שלדעתי הוא האסון של עם ישראל ומדינת ישראל, ההתנחלויות".

מתנחלים לא זכאים לצפות בהצגות שלך?

"אין לי שום בעיה עם האנשים של אריאל, יש לי בעיה עם המקום. הצליחו ליצור לעיר הזו דימוי של מרכז הארץ, משהו באזור פתח תקוה. אפילו בדיווחים על מזג האוויר, אריאל מצוינת כאילו זה מרכז הארץ. ואני אומר, זה לא בישראל. הפוליטיקאים לא סיפחו את אריאל ולא סיפחו את מעלה אדומים, והחוק הישראלי לא נוהג שם. לראש העיר אין סמכות, הם תחת מושל צבאי. זה הכול אחיזת עיניים של רון נחמן, הוא גאון שהצליח להשחיל את אריאל למרכז הקונצנזוס. אם הם יהיו חלק מישראל במסגרת הסדר שלום, אז אין בעיה. כרגע זה שטח כבוש".

זמן קצר לאחר העלאת ההצגות באריאל כינסו ראשי הקאמרי, נעם סמל ועמרי ניצן, מסיבת עיתונאים שבה בישרו על ההפקות לעונת התיאטרון הבאה. בין היתר סיפרו שההצגה הוותיקה של הספרי, "קידוש", שנכתבה והומחזה לראשונה ב-1985, תזכה השנה לעיבוד מחודש של הספרי, אצלם בתיאטרון. הספרי, מצדו, הודיע שהוא מנתק את יחסיו עם הקאמרי. הוא החזיר את המקדמה שקיבל לקראת עונת ההצגות הבאה, הפסיק לכתוב מחזות חדשים, ועל עקרונותיו האידיאולוגיים הוא משלם כיום מחיר כלכלי כבד. למרות זאת, הוא מכריז בנחרצות: "אני לא עובד איתם יותר. מי יבטיח לי שלא ייקחו את 'קידוש' ויעלו אותה בקרית ארבע?".

אתה עם הקאמרי גמרת?

"כל זוגיות מתמשכת צריכה פסק זמן להערכה מחדש. אני במערכת יחסים עם הקאמרי, און אנד אוף, משנת 1985. היה סעיף בחוזה שלי מולם, שבו לא הרשיתי שהצגות שלי יצאו לגרמניה מבלי שאתן את רשותי. אני לא נוסע לגרמניה, והגרמנים מנגד מאוד אוהבים הצגות על ישראל ועל השואה. לי הייתה בעיה עם זה, ולכן מעולם לא הרשיתי שהצגה שלי תופיע בגרמניה. לאחרונה, על פי בקשתו של נעם סמל, סעיף 'גרמניה' הפך לסעיף חו"ל כללי, כלומר בכל פעם שמציגים מחוץ לגבולות ישראל צריך הסכמה מפורשת ממני. מבחינתי אריאל זה שטח כבוש שאינו ישראל, ואני לא מעוניין שההצגה שלי תועלה שם".

והקאמרי לא מוכנים להתחייבות כזו.

"הם מוכנים להתחייב שמחלקת המכירות של התיאטרון לא תמכור את הצגותיי לאריאל, אבל לא מוכנים לתת את ההתחייבות הזו בכתב. אני התעקשתי, ואז נעם סמל אמר לי, 'אם אני אתן לך את זה בכתב, אתה תפרסם את זה', ואני השבתי לו, 'למה שאאמין לך?'".

אתה מאמין שהם היו פועלים מאחורי גבך?

"גם אם לא, זה לא שווה בעיניי. ההצהרה היא החשובה - הצהרה שהתיאטרון מכבד את רצונו ואת מצפונו של יוצר, ושהם מכירים בכך שאני לא מופיע באריאל. אני רציתי שהם יגידו שהם מכבדים את היוצר, כי אני יודע שאם שחקן היה בא ומצהיר שהוא לא מוכן להופיע שם, הם לא היו מחייבים אותו. אבל כשיוצר אומר זאת, שמים עליו פס. הרי איתי טיראן, שזה שחקן שאני קראתי לו משתמט ומאז הוא פתאום נהיה סרבן מצפון, למרות שסתם השתמט מהצבא, עליו עמרי ניצן מגונן. אם טיראן מסרב להופיע, הם מוצאים לו דרך דיפלומטית לצאת מזה".

"הולכים לפיצוץ גדול יותר"

מה עם הצד של מנהלי התיאטראות? יש פה זווית כלכלית.

"הייתה התלהמות מטורפת של שרת התרבות נגד אנשי התיאטרון, שאמרו שהם לא רוצים להופיע שם. התחילו צעקות וקריאות לחקיקה, ואז כל מנהלי התיאטראות כשכשו בזנב ורצו כמו היהודי לפריץ. אני אולי יכול להבין את זה במקרה של תיאטרון הבימה, שחלק מרכזי מהתקציב שלו מגיע מהמדינה. אבל בקאמרי, 80% מההכנסות הם ממקורות עצמיים. מאיפה מגיעות ההכנסות של הקאמרי? מענת גוב, מעדנה מזי"א וממני. אנחנו שלושתנו זה ההכנסות של הקאמרי. אגב, גם עדנה וענת היו חתומות על המכתב שמתנגד להופיע באריאל, אבל שתיהן לא ביטלו את החוזה שלהן עם התיאטרון.

"ואפשר להסתכל על זה גם באופן מספרי. הצגות כמו שלי הן בעצם הכספומט של התיאטרון. קחי את המלט לדוגמה, שיחקו שם 20 שחקנים, והקהל היה קטן, אולי 100 איש. הצגה כזו, עם צוות ענק, מפסידה כסף בכל ערב שבו היא מוצגת. ומי מממן את זה בתוך תיאטרון הקאמרי? ברור שההצגות האחרות שמכניסות כסף טוב. אני זה שמממן את ההצגות האלה ואת איתי טיראן המשתמט. אני לא אוהב את זה שההצגה שלי היא הכספומט של התיאטרון, ואם אני הכספומט של התיאטרון, אז כששרת התרבות מאיימת שהיא תעצור את המימון, כדאי שמנהל התיאטרון יחשוב לא רק על המימון ממנה, אלא גם על הכספומט השני שלו".

אתה כועס על מנהלי הקאמרי באופן אישי?

"ניהול תיאטרון הוא דבר לא פשוט, והחבורה הזאת, של עמרי ניצן, ציפי פינס ואילן רונן, מנווטת בתוך המים הסוערים עוד מלפני התקופה שהומצא מחשב הפי.סי. ועוד מהימים ששמיר היה ראש ממשלה. כל מי שיסכים להיות בתפקיד הזה צריך להודות לו - בזה הוא פוטר אחרים מלהיות שם. זה תפקיד שאני שרדתי בו שנה בקאמרי, וביקשתי להשתחרר. למה? כי זה תפקיד בעייתי וכפוי טובה. אז אני סלחני כלפי המנהלים, אני מבין אותם, אבל זה לא אומר שאני צריך להזדהות איתם בחיי היומיום".

מה יקרה להערכתך עם היכל התרבות של קרית ארבע?

"אני מעריך שהקאמרי ילכו ויסתבכו עוד יותר עם שרת התרבות. זה הולך לפיצוץ גדול יותר, כי הם בוודאי ירצו לצרוך תרבות, אבל מצד שני, הם כבר הודיעו שלא יזמינו אותי כי אני תומך בנרטיב הפלסטיני. אני מיד פניתי בתגובה לשרת התרבות, ואמרתי לה שהיא הייתה זו שאיימה על התיאטראות שמי שיעסוק בחרמות לא יקבל תקציב, אז אני עכשיו מבקש לבטל את התקציב של היכל התרבות בקרית ארבע כי הם מחרימים אותי. אני עומד על זכותי להופיע בקבר של גולדשטיין".

אם אתה מפסיק לעבוד עם התיאטרון, מה יהיה עם "הבדלה"? מה יהיה עם "קידוש" המחודשת?

"אין שום סיכוי שהם יעלו את 'קידוש' בלי שאני מביים את זה. אני בחיים לא נותן את זה למישהו אחר. הנהלת הקאמרי כל הזמן פונה אליי, 'בוא נדבר, בוא נחליט', ואני עונה להם שהם אולי לא הבינו, אבל אני לא אעבוד איתם בזמן הקרוב. המחזות שלי עכשיו שבויים במחלקת המכירות שלהם. הכול קפוא. אי אפשר לקחת את זה, והם לא יכולים להעלות את זה".

אתה מחזאי, עם מי תלך לעבוד? עם בית ליסין?

"לא חושב שזה יקרה. הבעיה אינה בבית ליסין, אלא בלימור לבנת ויובל שטייניץ וכל החבורה המגוחכת הזו. הם מתחילים לצרוח ולאיים על התיאטרון שיקצצו בתקציבים, ואני לא יכול ללכת למקום חדש, כי תיאטרון שיחתום איתי על חוזה כמו שאני רוצה, בלי להופיע בשטחים, יסגרו אותו מיד. שטייניץ וביבי ולבנת, הם הרי לא מספחים את אריאל, הם אלה שמשאירים את אריאל תחת שלטון צבאי ולא אזרחי, והם עושים זאת מפחד העולם. הם אלה שפוגעים בתושבי אריאל ומפלים אותם לרעה, אבל נוח להם לקפוץ על האמנים, כי זה מביא להם יותר קולות".

ברמת הגולן היית מתנגד להופיע?

"אין לי בעיה עם רמת הגולן. אני יהודי שומר חוק, ואין לי בעיה עם שטח שסופח בחוק".

הותקפנו מכל הכיוונים

כמי שכותב על פוליטיקאים ועוקב אחר המנהיגים של ישראל, מה חשבת על הנאום של נתניהו בקונגרס האמריקני, ועל ההתנהלות שלו מול האמריקנים?

"חשבתי שלא רק שבישראל אין פרטנר לשלום, אלא יותר גרוע מזה, אין מתווך, כי הקונגרס והאמריקאים לא באמת מנסים לתווך. כל ההופעה של ביבי הייתה כל כך רדודה, הוא נתן תחושה כאילו מריעים על כך שדנה אינטרנשיונל זכתה באירוויזיון. היא הביאה כבוד וביבי הביא כבוד, והם שניהם על אותה סקאלה".

כמחזאי אתה מסוגל להיכנס לראש של כל אחד כדי לכתוב עליו.

"אני יכול להיכנס ולהבין כמעט כל דמות, בין אם זה מתנחלים ובין אם זה מחבלים. האנשים היחידים שאני לא מסוגל להבין זה אלה שמצביעים ביבי. מספיק לי לשמוע שלושה משפטים שלו, ולא פגשתי אותו אישית, בשביל לשמוע שהוא לא ראוי. כמו שיש אנשים שיודעים לפתוח סתימות, העבודה שלי זה להבין דמות, איך הוא מתנהג, הולך, זז, ואני אומר, כשמסתכלים על ביבי, אני לא מבין איך מישהו יכול לסמוך עליו. הוא מעורר רחמים, כמו שחקן לא טוב על הבמה. פשוט מתסכל להסתכל עליו".

דווקא אחת התכונות הבולטות של נתניהו היא היותו בעל יכולת הופעה טובה.

"הכריזמה שלו היא שטחית. אני מסתכל מהצד, ורואה איך האיש מתפקד על במת התקשורת. וזה למרות שיש בו משהו נוגע ללב, בשל הפרנויה האינסופית שהוא מצוי בה וחוסר המושג הטוטאלי שלו בכל הנוגע למה צריך לעשות. הוא סוג של יצחק שמיר, עם פוטוגניות שעוברת מסך. נורא רוצה להיות מורה להיסטוריה כמו אבא שלו, בגלל זה הוא כל הזמן מרצה לכולם. ואיך הוא מתנהל כל היום על פי סקרי דעת הקהל שהוא עושה כל בוקר. אני רואה אותו מעיניים של תסריטאי, את משחקי המילים, את הדקויות. הוא פשוט פתטי. פני הדור כפני הכלב, כמו כלב שרץ עם הבעלים, מגיע לפרשת דרכים ומחכה לראות לאן הבעלים הולך, ימין או שמאל".

כשאתה מסתכל על יאיר לפיד, אתה חושב שהוא יהיה מסוגל לשנות את המצב?

"הוא לא פוליטיקאי. רק כשהוא יגיד שהוא מתמודד, אז אפשר יהיה להתייחס אליו. בינתיים אין טעם להתייחס ליכולות שלו ולסיכויים שלו".

כתבת עם אלדד יניב את מניפסט השמאל הלאומי. תצטרף אליו למפלגה?

"אין לי עניין בעשייה פוליטית. המניפסט הלאומי לא נכתב כבסיס לתנועה פוליטית. אנחנו אמרנו אז שאנחנו מרגישים שמאל, אבל מה שנשאר מהשמאל זה תנועת שייח ג'ראח וקבוצות מצומצמות אחרות, והרגשנו צורך לכתוב מורה נבוכים שמטרתו הייתה להגדיר את הנושאים ולומר מה אנחנו חושבים על העניינים הבוערים שעל סדר היום. האם אני בעד גדר ההפרדה? כן, כי היא מונעת טרור. האם אני בעד החזרת השטחים? כן, כי זה נכון לישראל".

יניב כבר היה אז, בעת כתיבת המניפסט, עם הראש בפוליטיקה?

"לא. הוא לא ידע שהוא הולך לפוליטיקה. המניפסט התפרסם והותקפנו מכל הכיוונים, ומצד שני, הרבה אנשים קראו וזה התחיל להשתרש. הזמינו אותו לדבר על זה, והוא מצא את עצמו בלב עשייה, כשליאור אשתו גם דוחפת. ואני שמתי נקודה באותו הרגע. עשייה פוליטית זה לא דבר שאעשה אי פעם בחיי".

מערכת יחסים מתוחה

אם אלדד יניב ירוץ לכנסת, תצביע לו?

הספרי נושם עמוקות וחושב לרגע. "אני חושב שאלדד חייב להיות בכנסת ובפוליטיקה. אני חושב שהוא יעשה דברים טובים מאוד. אני מניח שאני אצביע לו. אם המצע שלו יהיה המניפסט הלאומי - אני אצביע לו".

יניב כתב לאחרונה סדרת מאמרים בוטים נגד עשירי ישראל - משפחת עופר, דנקנר. אתה לא חושב שהוא הלך עם זה רחוק מדי?

"אני לא מבין מדוע קוראים לזה שנאת עשירים. אם אדם צריך היה לשלם את מסיו, ברמה של מיליארדי שקלים, אני לא מוכן שהוא יסתום לי את הפה ואת הביקורת בתרומה של 100 מיליון שקל לבית החולים איכילוב. שילך לשלם את המס שלו. אלדד לא הלך רחוק. מישהו צריך להגיד את מה שהוא אומר, שיפסיקו לבלבל לנו את המוח עם התרומות של החבר'ה האלה ועם המשרת שלהם, רני רהב".

בסוף, כשיניב יגיע למשרה פוליטית, הוא יצטרך לעבוד גם עם האנשים האלה.

"אני לא מלווה את אלדד ביומיום של הפוליטיקה. הוא עושה מה שהוא מוצא לנכון, ואנחנו חברים טובים. הוא מתייעץ עם אנשים כל הזמן, והוא מצא לנכון להיות מאוד מפורש בשמות ומאוד מדויק בסכומים שעליהם הוא כתב. ואחרי שרני רהב יצא להגן עליהם, הוא קיבל מאלדד תשובה חדה כמו אבחת סכין. אלדד כתב שהם חייבים מיליארדים לאוצר המדינה, ושהם מתחמקים מתשלום באמצעות כל מיני קומבינות או תכנוני מס ואז מפזרים תרומות, וממני מצפים לישול נעליי מעל רגליי ולקבל אותם במחיאות כפיים".

הוא באמת ישרת את הציבור אם ייבחר לכנסת, או שישרת את עצמו ואת עולם הספינים?

"אלדד הוא אדם פיקח שמבין את המערכת מאוד טוב. אני חושב שחל אצלו שינוי ענק לאחרונה, מאז שעזב את עריכת הדין. והוא גם מסוגל לבוא לאנשים ולבקש מהם להצטרף, משהו שאני ממש לא מסוגל לעשות. בדיוק כמו בעונה האחרונה של פולישוק, שיש לו בעיה ללכת לאנשים ולבקש מהם שיתמכו בו. לכן אין סיכוי שאצטרף אליו לשטח, לדרכים".

"אידיוט במספרים"

אל פגישתנו הראשונה מגיע הספרי על אופניו, בסיום יום עבודה ארוך בחדר העריכה. בלי תיק, בלי משקפי שמש ובלי מניירות הוא מדווש לבית קפה ברחוב יפת ביפו, בין שכונת עג'מי לשכונת גבעת עלייה. לא הרחק מהים, לא הרחק מביתו. אחרי שישב במשך יום שלם על כל פרט ופרט בפרק של "פולישוק", הספרי נראה מבסוט מחילוץ העצמות של שעות הערביים.

אתה נהנה מהעבודה על "פולישוק"?

"מבחינתי הכתיבה של הפרקים היא תקופה סיוטית, וגם הצילומים זה סיוט אחד גדול. אני מעביד את הצוות כמו משוגע, מישהו מהם אמר לי שזה כמו ספינת עבדים אצלי, הימים האלה של הצילומים. אני בא בבוקר, מניף את השוט והיידה. בקיצור, אני לא איש שנעים להיות לידו בימים של צילומים. הדבר הנחמד היחיד זו העריכה. אלה ימים שאליהם אני מגיע כשאני איש עשיר, עם מלאי גדול של חומרים מצולמים, כדי שאוכל לבחור את הקטעים טוב".

עד ל"פולישוק" כתב הספרי גם לטלוויזיה וגם לקולנוע. בין היתר, הוא נמנה עם הכותבים של "החמישייה הקאמרית", וביים את הסרטים "שחור" ו"שושלת שוורץ". עם "פולישוק" הגיע לשיעור החשיפה הגבוה ביותר. "אני לא מנסה לגרום לתכנים להתכתב עם המציאות. אם הם יתנו ביטוי למציאות העכשווית, אז בעוד חודש זה ייראה כמו עיתון ישן. בשביל זה יש 'ארץ נהדרת'. אני מתייחס לדמויות ולסדרה, כמו שאני מתייחס למחזות. מבחינתי זה כתוב כך שיהיה אפשר להעלות את זה גם עוד עשר שנים. הדברים שמשודרים עכשיו נכתבו לפני שנה וחצי".

עד כמה אתה מתעסק ברייטינג, במספרים שהסדרה עושה?

"מצדי שיראו את זה 20 איש. באמת לא משנה לי כמה אנשים רואים את זה. מהבחינה הזו, האגו שלי כבר מלוטף. הרי הצגה כמו 'הבדלה' רצה מאז אוגוסט 2009, זה בערך 400 הצגות. ההצגה הזו אולי תגיע ל-300 אלף איש. את פולישוק כבר ראו 500 אלף איש בערב אחד, זו הצלחה גדולה וזה עושה לי סיפוק גדול. אז מבחינת המספרים אני מרגיש שאני בסדר".

כשאתה כותב, חשוב לך שזה יגיע לקהל רחב?

"אני לא חושב על הקהל, כי אני לא מכיר קהל מלבדי. אני עושה את 'פולישוק' בשביל עצמי. אין לי מושג מה תרצה לראות איזה גברת בת 90 או נערה שצופה בטלוויזיה. לכן אני גם לא מכיר את החישובים, ולא ידעתי בכלל מה זה רייטינג ואיך מחשבים את זה. הייתי אידיוט גמור בכל מה שקשור למספרים, אבל לדעתי אף אחד לא מבין את המספרים האלה. ולראיה, אף אחד בגוף המשדר (קשת) לא צפה שיהיה רייטינג כזה. הם היו בטוחים שזו הפקה שמתאימת לערוץ 1.

"כשהתקשרו אליי ואמרו לי שבפרק הראשון הרייטינג היה 26%, הייתי קצת מאוכזב, כי באמת לא הבנתי ברייטינג. לא הבנתי אם מתלוננים שזה רק 26% או שזה המון. היום אני מבין שלא היה כזה דבר, סדרה ששודרה אחרי 23:00 עם רייטינג כמו של 'פולישוק'".

מפריע לך שבתרבות העכשווית מודדים אנשים לפי ערך כמותי?

"אני לא חושב שיש סתירה בין המדידה המספרית לבין המדידה האיכותית. מצד אחד בימינו הכול נמדד, סופרים כל דבר. מצד שני, אם היו יודעים למדוד כך כבר לפני מאות שנים, אז היו עושים זאת. אם היו מצליחים לפענח את הפרמטרים, או את כמות הכניסות לאתר, או את הלייקים בפייסבוק, אז היו עושים את זה".

"אני נעלב, היא נעלבת,

יש כסאח"

העבודה המשותפת עם אשתו, השחקנית חנה אזולאי, לא משמחת את הספרי

ב"פולישוק" הספרי משתף פעולה עם אשתו, השחקנית חנה אזולאי-הספרי, שמגלמת את סולי ברזל, ראש לשכת השר. את העבודה המשותפת הוא מגדיר במילה אחת: סיוט. "יש עוד שחקנים שזה סיוט לעבוד איתם, אבל גם איתה זה סיוט. כי כשאתה עובד עם בן משפחה, הוא מגיע לסט כנציג ההנהלה, ומתנהל כמי שיש לו ידיעה עמוקה יותר. גם השחקנים האחרים מסתכלים עליו כעל נציג ההנהלה. והרי ממילא יש קונפליקט נצחי בין במאי לשחקנים, וכל הזמן צריך לנהל בין הצדדים משא ומתן. עם חנה, הפתרון הוא שתמיד בתחילת תקופת צילומים אנחנו רבים, ואז משלימים".

אם זה סיוט אז למה דווקא היא נבחרה לתפקיד של סולי ברזל, ראש הלשכה?

"כי היא נורא מתאימה לתפקיד. תראי, יש לנו ותק של עבודה משותפת, אבל תמיד העבודה היא עם חיכוכים ברקע. והעבודה אף פעם לא נגמרת, כי כשיש צוות שחקנים נודניקים, אז לפחות בסוף היום אני הולך הביתה ויש לי שקט. כאן אני הולך הביתה עם השחקנית הנודניקית, וזה נמשך. החלום שלי לגבי חנה זה שהיא תהיה פקידה בבנק, ולא שחקנית".

כנראה שהחלום לא יתגשם בקרוב: בימים אלה היא מעלה את המחזה "מימונה" בבית ליסין. היית מעורב בכתיבה, ביצירה?

"באופן מוחלט לא הייתה לי שום מעורבות. קיבלנו החלטה לעשות הפרדה עד כמה שאפשר, כי זה לא עשה לנו טוב. מצד אחד, העבודה המשותפת שלנו הביאה תוצאות טובות כמו בהצגה 'סליחות' או בסרט 'שחור'. אבל הערבוב בין העבודה לחיים לא עשה לנו טוב".

אז אתם מגיעים הביתה ויש חומה? לא מדברים על העבודה?

"כן מדברים. היא מספרת לי מה קורה אצלה ואני מספר מה קורה אצלי, אבל לא מעבר לזה. זה לא דומה בכלל למה שהיה קודם לכן, כשהיינו קוראים חומרים ביחד, מתייעצים וזה הביא להתכסחויות בבית. כל אחד מתלונן למה השני מעיר כך או לא כך. אני נותן עצות בפסקנות, היא מעדיפה דיאלוג מאשר החלטיות. לפעמים זה מוביל לכסאח. אני נעלב, והיא נעלבת. הפסקנו עם זה. קשה מאוד להיות שני יוצרים באותו תחום בבית".

לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל קוד האתי המופיע בדו"ח האמון לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה אוטומטית ולא יפורסמו באתר.