פישר יעלה את הריבית. אין לו ברירה

ההעלאה, הצפויה כבר בסוף החודש, תהיה בשיעור של 0.25%, ותיועד לאותת למשק שהוא מוכן להתמודד עם אינפלציה שהרימה ראש. במילים אחרות, אם יהיה צורך בכך, בנק ישראל יוכל להעלות מדרגה נוספת של 0.25%. לגבי שנת 2007 זה כבר לא כל כך יעזור, והמשק הישראלי עומד לחרוג מיעד האינפלציה של 1% עד 3%, הפעם מלמעלה.

זו השורה התחתונה של מה שיקרה בעוד שבועיים בישראל. למעשה, פישר עשה הכל כדי להימנע מהעלאת ריבית, אף שהיה חייב ללכת בדרך זו כבר לפני שלושה חודשים. ההודעות על החלטות הריבית שפרסם בנק ישראל עצמו מאז חודש אוגוסט כללו תיאור מפורט של לחצי ביקוש מתגברים, עלייה בכמות הכסף ועלייה בלחצי האינפלציה.

למרות זאת פישר גילה רגישות יתר לשער החליפין והחליט להמתין עם צעד מתבקש של ריסון מוניטרי. ההמתנה תמה, ועתה ברור כי הגיע העת שהבנק המרכזי יבלום את זחילת האינפלציה כלפי מעלה, ויפסיק לחשוש מהתחזקות של השקל לעומת הדולר. אולי המדיניות המוניטרית היתה "נטולת שגיאות" כפי שטועני כלכלני קרן המטבע הבינלאומית, אבל את הטעות של החודשים האחרונים צריך יהיה לתקן.

עם זאת, הנגיד פישר יכול להתנחם שהוא אינו בודד במערכה נגד האינפלציה. בחודשים האחרונים היא עולה במשקים המתועשים כולם: מחירי מזון ומחירי האנרגיה מובילים את המדדים כלפי מעלה. נכון שבמהלך השנים האחרונות, מוצרים זולים, מיובאים לסין ואסיה, קיזזו את התוצאות של מחירי האנרגיה. אך זה כמה חודשים זה כבר לא מספיק, ובעולם כולו ישנה דאגה גוברת מפני תופעה של אינפלציה.

בחודשיים האחרונים יש כבר מי שמדבר על מציאות אינפלציונית, בעולם שיהיה נתון להאטה כלכלית של ממש. את המילה סטגפלציה (סטגנציה אינפלציה) מתחילים להוציא מה"בוידעם", שבו שכנה יותר מ-25 שנה.

השאלה היא כיצד בדיוק מתכוונים באירופה ובארה"ב לצאת מהפלונטר. בחודשים הקרובים ייאלצו הבנקים המרכזיים להזרים נזילות לשווקים, כדי למנוע קריסת מערכות פיננסיות. משבר האשראי לא עומד להיעלם בחודשים הקרובים, והדבר ימנע, בפועל, כל ניסיון של ריסון מוניטרי. כל זמן שמערכת העדיפויות של הנגידים תהיה למנוע נפילה של בנקים והבטחת נזילות, האינפלציה תהיה בדרגה נמוכה יותר של דאגות. דברים דומים ניתן לציין לגבי הצמיחה הכלכלית. אם האינדיקטורים הכלכליים המרכזיים ימשיכו לאותת על ירידה בהיקפי הפעילות, הסיכוי של תפנית במדיניות הפדרל רזרב והבנק המרכזי האירופי, הוא נמוך.

אך מה יקרה בעוד כמה שבועות, כאשר יתברר שהאינפלציה ממשיכה לטפס? יש בפדרל ריזרב, ובוודאי גם בבנק המרכזי האירופי, מספיק בכירים שבעיניהם אי העלאת ריבית בתנאי אינפלציה עולה היא כפירה בעיקר. עתה צריך רק לדמיין מה יקרה בחודש הבא, אם גם אז תהיה חולשה בבורסות ויתחילו להתעורר ציפיות לעוד הורדת ריבית. האם גם אז ברננקי ייענה, או שמא הפעם יחליט שאם הוא לא יכול להעלות את הריבית, לפחות הוא לא יוריד אותה? הדילמה הזו תחזור כל חודש או חודשיים, כל זמן שהמשקים המתועשים יאופיינו בהאטה כלכלית ומשבר בשוק האשראי, מצד אחד, ולחצים אינפלציוניים גוברים מצד שני.

בנקודה זו יכול פישר להיזכר ביתרון הגדול שלו לעומת נגידים אחרים, בפרט אם מדובר בעמיתו, בן ברננקי, יו"ר הפד. לפישר אין משבר של נזילות שאיתו הוא צריך להתמודד, ןהביקושים עדיין חזקים במשק הישראלי, גם אם הצמיחה תרד מ-5% ויותר. משמעות הדבר היא שדרגות החופש של בנק ישראל רבות. הדבר רק מעצים את התחושה שבנק ישראל היה יכול, כבר לפני כמה חודשים, להגיע להעלאת ריבית, ובכך לחסוך צעדים דרסטיים יותר, בתחילת 2008.