הקרב על ניהול המשפט

אחד המאבקים בשולי משפט דרעי נגע לתדירות ניהול התיק. הדיון התעורר, לאחרמ שהשופטים ביקשו לקיים את המשפט בתדירות של חמישה ימים בשבוע. לאור זאת, ביקשו הסניגורים להשתחרר מייצוג הנאשמים במשפט, ודרעי ביקש לצמצם את מספר ימי הדיונים במשפטו לשלושה בשבוע, כדי לאפשר לסניגוריו להמשיך ולייצגו. התובע יהושע רזניק טען מצדו, כי קביעת משפט באופן רצוף חמישה ימים בשבוע, אינה עילה לשחרר סניגורים מייצוג נאשמים.

בית המשפט המחוזי בירושלים קבע, כי ניהול המשפט יתנהל ארבעה ימים ברציפות במקום חמישה, אך סירב, בדעת רוב, לשחרר את הסניגורים מייצוג. בעקבות כך, ערערו שלושה מהסניגורים - דן אבי-יצחק, גלעד בלוי וחיים לי-רן - לבית המשפט העליון. הסניגורים טענו, כי בית המשפט המחוזי טעה בקובעו שבמשפט פלילי אין ייפוי כוח מוגבל, אלא ברשות בית המשפט, ולכן הם אינם יכולים להשתחרר מהגנת הנאשמים. לטענתם, בבסיס החלטתם שלא להמשיך ולייצג את הנאשמים, עמדו היקפו יוצא הדופן של החומר, שיקולים אישיים, שכר טרחה והשיקול הנוגע לסדרי השמעת ראיות. עוד אמרו, כי גם בקצב של ארבעה ימים בשבוע, עשוי המשפט להימשך כשנתיים.

בהליך אחר עתר לבג"ץ אמנון זכרוני, בבקשה לשחררו מייצוג. שופטי בית המשפט העליון דחו את הערעור ברוב דעות. בעקבות כך, הוחלפו אבי-יצחק וזכרוני בנבות תל-צור, וחיים לי-רן - בפנינה דבורין ודן קואל. בלוי נשאר.