מפלס הדאגה

המשבר הפוקד את מדינות דרום-מזרח אסיה, הוא שעמד בראש סדר היום לאורך הדיונים לפני, תוך כדי ומסביב לוועידת קרן המטבע. רק בודדים, ביניהם שר האוצר הישראלי, התעלמו מקיומו של המשבר בדבריהם למליאה, אולי מתוך תקווה שיינתן להם להתבצר בד' אמות שלהם.

לרובם המכריע של ראשי המדינות, הבנקאים ולכל הנילווים לכינוס השנתי הזה, לא היה ספק, שזה הנושא בה"א הידיעה, ולא הזדהות אנושית עם המסכנים בתאילנד ומלזיה, שיאבדו את פרנסתם בעקבות התמוטטות משקיהם היא שיצרה ענין רחב זה. לכולם ברור, שזהו הנושא המרכזי. אך בכל זאת, מרכזיותו משתנה בהתאם לזווית ראייתו, וכנראה גם ביחס לקירבתו הגיאוגרפית, של כל אחד.

למנהיגי המדינות המתועשות, מה שבאמת חשוב הוא לשמור על השגשוג הכלכלי המפותח כבר שנים בארה"ב, והמסתמן עכשיו באירופה המערבית. ראשם של האירופים נמצא ממילא בענין היורו, והם רואים כל דבר אחר בעולם דרך הפריזמה הזאת. במזרח אירופה, המוקד הוא המשך תהליך השיקום, כאשר רוסיה תופסת כעת מקום מרכזי בזכות תוכנית ייצוב מוצלחת ותוצאותיה החיוביות. דרום אמריקה חוגגת בהצלחותיה ושיקומה המוצלח לאחר משבר מקסיקו, ואפריקה שקועה בצרותיה המקובלות - עוני, חובות וייאוש.

רק כאשר עוברים מזרחה, מתחיל מפלס הדאגה לעלות. הדיבורים סביב הקמת קרן אסיאנית איזורית, מעין קרן מטבע בינלאומית שתוגבל לאסיה, ליוו את הוועידה הרשמית כקולות מאחורי הקלעים ודרך העיתונות, אך טרם התגבשו לידי תוכנית פעולה מעשית. אם זה יקרה או לא, תלוי יותר בנכונות היפאנים לממן קרן כזאת, מאשר בהתנגדות העקרונית של האמריקנים להפעלתה.

אבל עצם הרעיון מבטא בצורה נאמנה שני אספקטים של המשבר: החרדה האמיתית של מדינות האיזור שמדובר במשהו יותר משמעותי מאשר סטיה חולפת בתוואי הצמיחה המהירה שאיפיינה אותן; וההרגשה שלמדינות המערב ולמוסדות הפיננסיים הגדולים, שמרכזם בוושינגטון, הדאגה העיקרית היא להפיק לקחים מהבעיות של האסיאתים, וההתעניינות היא קרה, אינטלקטואלית ומעבדתית - בשונה מאוד מזעקות השבר שהצית המשבר במקסיקו לפני פחות משלוש שנים.

מחוץ לחוגי קרן המטבע, לדוגמה במוסדות הפיננסיים בהונג-קונג עצמה, הראיה היא שונה. אמנם הונג-קונג לא נפגעה בצורה ישירה, והצמיחה של המשק הסיני - שריכזה ענין עצום במהלך הכינוס, בעיקר מטעמים פוליטיים - מבטיחה חיסון מסויים, אם לא מלא. אבל אנליסטים כאן טוענים, שהנפילה בשווקים הפיננסיים האיזוריים מבשרת משבר קשה, שלדעתם עלול לחדור למערב דרך השפעתו על המשק היפאני, הנמצא ממילא בקשיים לא מבוטלים (במיוחד בסקטור הבנקאות).

החלשה נוספת ביפאן, והתגברות התחרות העולמית כתוצאה מהפניית עודפי הייצור של מדינות דרום-מזרח אסיה לשוקי המערב, יוכלו להוות את הצינור שדרכו יתפשט החולי וידביק איזורים אחרים. אם זה נכון, אפילו בנות היענה בישראל יצטרכו לשים לב לבעיותיהן של תאילנד, מלזיה, אינדונזיה וכו'. «פנחד לנדאו« מפלס הדאגה « האם הבעיות בתאילנד וכו' צריכות להדאיג את המערב ואת ישראל?