נמלי יפאן וי.ב.מ.

מבין הגורמים ששימשו תירוצים לירידות בוול סטריט בימי ה'-ו', אולי המעניין ביותר היה זה של האיום במלחמת סחר חדשה בין ארה"ב ליפאן. איום זה נבע מדרישה אמריקנית, שהיפאנים יפתחו את נמליהם בפני אוניות זרות בתנאים זהים לאלו החלים על אוניות יפאניות בנמלי ארה"ב.

מחלוקת זו סביב הדרגולציה הדרושה בנמלי הים מהווה חזית אחת - משנית, דווקא - מתוך מערך כולל של לחץ אמריקני על יפאן לשים קץ לסגירות ולפיקוח המחניק המאפיינים חלקים נרחבים של המשק היפאני. בסוף היום, ביום ו', הסתמנה פריצת דרך בשיחות, במסגרתה נכנעו היפאנים במידה משמעותית, והאיום כנראה שהוסר. זה לבד יכול לעזור לשוקי המניות היום (ב'), אבל אנחת הרווחה בניו-יורק עשויה להידחות עד לסוף היום, כאשר יפרסמו י.ב.מ. ומייקרוסופט את תוצאותיהן לרבעון השלישי ובתנאי שאלו יהיו טובות, לפחות בעיני המנתחים.

שני הגורמים האלו יכולים לשפוך אור רב, דווקא בגלל השוני ביניהם, על המניע את הגאות העצומה בשוק האמריקני ומדוע היא צפויה להמשיך, ומאידך, מדוע השוק היפאני חלש, וצפוי להישאר כך.

החשש לגבי שתי חברות הענק הוא שהן "יאכזבו" - בכך שתוצאותיהן יצביעו על שיעור גידול, שגם אם יהיה מרשים כשלעצמו, לא יעמוד בהערכות המוקדמות. מבחינת תימחור המניות, "אכזבה" כזו עשויה להיות לגיטימית, אבל אסור שתסתיר את העובדה המהותית יותר, שהיא הפרפורמנס המזהיר של חברות אמריקניות בכלל, ושל ענקים מובילים כגון י.ב.מ. ומייקרוסופט במיוחד. לעומת זאת, המשק היפאני, למרות קיומם של איי מצויינות, כגון טויוטה וחברות ייצוא אחרות שניתן לכוללן בכל 'ליגה עולמית', מתאפיין בכשל שהולך ומעמיק.

"(למרות חבילת הצעדים החדשה, שתפורסם ביום שני) כנראה שיש מרחב קטן למדי להתאוששות כלכלית בטווח הקצר, ואף בטווח הבינוני", כתבו כלכלני בנק אוף אמריקה בסקירתם השבועית האחרונה - ולמעשה, זהו המסר שלהם, ושל כמעט כל עמיתיהם, מדי שבוע, מדי חודש ומדי רבעון. המשק היפאני כבול בידי ביורוקרטים, אבל מה שחמור פי כמה, עכשיו ברור שמי שמחזיק במפתח להרבה מהשלשלאות העיסקיות שהיפאנים שמו על עצמם אינו אלא הפשע המאורגן.

אין זו הגזמה פרועה לטעון, שיפאן היא מדינה שבה השחיתות לא רק נפוצה אלא גם ממוסדת. זו הסיבה שמפעילי הנמלים עומדים בפני לחץ לרפורמה מקיפה - שלא כמו נמלים בארה"ב ובאירופה, שגם בהם לא כל הגורמים החזקים בהכרח נמנו עם ל"ו הצדיקים הנסתרים. דוגמה הפוכה היא של איטליה, מדינה אחרת שנשלטה על ידי מאפיונרים, אבל שבכל זאת מצליחה לשנות את פניה ולהנהיג רפורמות מעוררות קנאה.

הסיבה שכלכלני העולם צופים עדיין חזות קשה לכלכלה היפאנית ושמשקיעי העולם מתנזרים מבורסת טוקיו, נעוצה בחוסר יכולתם של היפאנים לבצע רפורמות מבניות בביתם. אפילו בתוכנית "המפץ הגדול" בתחום השירותים הפיננסיים, שנתלו בה תקוות גדולות, מסתמנת לאחרונה נסיגה מצד ראש הממשלה - קרוב לוודאי, תחת לחצם של האינטרסנטים. האירוניה הגדולה היא, שהלובי החזק והאפקטיבי ביותר לרפורמות הוא של גורמים זרים, כאשר הנהנים העיקריים מהן הן לא חברות היצוא האמריקניות, שבשמן פועל המימשל האמריקני, אלא דווקא אזרחי יפאן, העשוקים על ידי המנגנון הכלכלי שפעם סיפק להם נס, אבל עכשיו מגיש בעיקר בוץ סמיך. «פנחס לנדאו« נמלי יפאן וי.ב.מ. «