המאבק על ניהול העיזבון

ההחלטה על מינויים כמנהלי העיזבון של שאול איזנברג, נפלה על המנהלים - עורכי הדין יוסף גרוס ופנחס רובין - בהפתעה. גרוס ורובין לא צריכים את התיק הזה, תרתי משמע. שניהם עורכי דין עסוקים ומשגשגים, מהמובילים בארץ והמינוי הזה אולי מוסיף קצת יוקרה, אבל גם השלב הזה כבר מאחוריהם.

מיום שנכנסו לתפקידם היה ברור להם שהם רשאים לפעול בכל הדירקטוריונים של חברות אייזנברג האב, כמו כי"ל, צים ובז"ן, להחזיר דירקטורים שפוטרו, או לחילופין, להוציא דירקטורים קיימים.

אלא שמבנה אחזקת המניות בחברות איפשר לארווין אייזנברג למצוא פירצה שתגביל את סמכות מנהלי העיזבון: מניות החברות מוחזקות באמצעות החברה לישראל, שחלק ניכר ממניותיה מוחזק בידי שתי החברות הפנמיות: בלרסייד ופלקונטה, שמניותיהן - מניות למוכ"ז (למוסר כתב זה), לטענת ארווין אייזנברג, מוחזקות בידיו.

לטענת ארווין אייזנברג מצויה החברה לישראל מחוץ לעיזבון, משום שאביו נתן לו את מניותיה במתנה בעודו בחיים. היורשים האחרים, לעומת זאת, אלמנתו ובנותיו של אייזנברג, טוענים כי העיזבון כולל את החברה לישראל, וכי ארווין דאג להעברת מניותיה לידיו, לאחר מות אביו. בית המשפט הסמיך את מנהלי העיזבון להכריע בסוגיה הזו.

מנהלי העיזבון, עורכי הדין גרוס ורובין, מרכזים כעת את מאמציהם בשני מוקדים: האחד - שמירת המצב כמו שהוא, קרי מניעת דיספוזיציות בנכסים; השני - לקבוע מה כולל העיזבון. לשם כך, הם מבקשים לקבל לידיהם מסמכים שונים, אלא שהבקשות נתקלות בחוסר שיתוף פעולה מצד ארווין, בטענה שאיבד אמון במנהלי העיזבון.

בצר להם, פנו גרוס ורובין לבית המשפט. בפנייתם הראשונה, ביקשו מבית המשפט הוראות והנחיות, כדי לסייע להם לכנס אסיפות כלליות של תאגידי אייזנברג; לפנות לתאגידים, נושאי מישרה ודירקטורים בהם, כדי שישתפו פעולה עם המנהלים; לפנות לבנקים בארץ ובעולם, בהם היו לאייזנברג או לתאגידים, חשבונות או זכויות חתימה, ולא לאפשר משיכה מאותם חשבונות, ללא הסכמתם.

לטענתם, הם נפגשים מדי יום עם אנשים רבים, במטרה לקבל אינפורמציה. בכל מקום כמעט הושבו פניהם ריקם, בטענה כי יש צורך באישורו של ארווין אייזנברג או הדירקטוריון.

בבקשתם השנייה, דרשו מנהלי העיזבון לייחס את הבקשה לגורמים ספיציפיים: בית אסיה, אייזנברג חברה ליצוא, UDI, ארווין אייזנברג, יגאל דימנט, עו"ד שי ברנס, רו"ח יוסף גיא, משה עובדיה, יוסף מעיין, יצחק אסא, וחיים קמחי. כן ביקשו להורות לארווין לשוב לארץ.

הבקשה השלישית של המנהלים, הוגשה לאחר שנתפסה משאית עמוסת מסמכים, שעשתה את דרכה מבית אסיה לשדה התעופה, ונתפסה ביבנה. לטענתם, בארגזים שנתפסו היה חומר רב על נכסיו וחשבונותיו האישיים הישירים של אייזנברג.

בבקשה זו, דורשים גרוס ורובין להימנע מלהעביר חומרים, נכסים או זכויות, לרבות ציוד וכספים השייכים לעיזבון או לתאגידי אייזנברג; לשלול מארווין אייזנברג או יגאל דימנט, זכות חתימה בתאגידי שאול אייזנברג; לחייבם למסור את מניות למוכ"ז; לחייבם להימנע מגזל של עסקי העיזבון או עסקיו השונים של המנוח.

משמועות שהגיעו אליהם, טענו, יש להם יסוד להניח כי האינפורמציה והתיעוד שיעמידו לרשותם הבנקים, עלולה גם להצביע על כך שזכויות פוטנציאליות של עיזבון אייזנברג, מוסטות אולי אל "עברי פי פחת".

ארווין אייזנברג, בתגובה שהגיש לטענות המנהלים, טוען כי הם מנהלים נגדו מלחמה אישית, וכי חרגו מסמכותם. « הדס מגן « המאבק על ניהול העיזבון «