מגמה: חברות ביטוח קובעות פיצוי מופחת, בהנחה שרוב המבוטחים יעדיפו להימנע ממאבק משפטי

כך קרה למשל לג', עורך דין שהופתע לגלות הצעה בסגנון "הכול או כלום": קבל 85% או סע לשלום. האחוזים הנעלמים נוכו בטענת "אשם תורם": הנחה אוטומטית לפיה גם הנהג הנפגע תרם בהתנהגותו לתאונה. "ניסיתי להסביר שנהגתי כחוק, על פי כל הכללים - אבל לא היה עם מי לדבר. שלא לציטוט הודתה בפניי נציגת החברה שמדובר בנוהל אוטומטי: בכל מקרה של תאונה בצומת מנכים אוטומטית 15% בהנחה שהאדם הפשוט יעדיף את זה מאשר כלום, ובטח מאשר סחבת של חודשים בבתי משפט. מכיוון שאני לא מפחד מבתי משפט, החלטתי לא לוותר".

רוב התביעות מסתיימות בפשרה

אוטומטי או לא - בחברות הביטוח אין מי שיודה שמדובר בתופעה רחבת היקף. "זו אכן שיטה", אומר עו"ד חיים קליר, מומחה לביטוח ונזיקין. "החברות בונות על זה שהמבוטחים יעדיפו להתפשר איתן ולא לפנות לבית המשפט. זה נעשה בניגוד לחוק חוזי הביטוח וקיים בקנה מידה מפלצתי. למעשה, את רוב התביעות היום גומרות החברות בפשרה - למרות שאת החישובים האקטואריים שלהן הן עושות בהנחה שישלמו את מלוא הנזק".

קליר מבחין בין שני סוגים של שימוש במונח "אשם תורם": הראשון, הנפוץ יותר, קיים בביטוח מפני צד ג' ומתאפשר על פי פקודת הנזיקין - אולם הוא דורש בדיקה ואין כל צידוק להשתמש בו ללא חקירת המקרה. "אשם תורם", קובעת פקודת הנזיקין, הוא מצב בו "סבל אדם נזק, מקצתו עקב אשמו שלו ומקצתו עקב אשמו של אחר" - ושבו "לא תיכשל תביעת פיצויים בעד הנזק מחמת אשמו של הניזוק, אלא שהפיצויים יופחתו בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק תוך התחשבות במידת-אחריותו של התובע לנזק; אולם האמור בזה אין כוחו יפה להכשיל הגנה הנובעת מחוזה".

"הבעיה היא שהמושג חלחל למקרים שבהן המבוטח פונה מיוזמתו לחברה", מציג קליר את הסוג השני: "כשמבוטח מגיש תביעה רגילה במסגרת הפוליסה שלו, המושג כלל אינו רלבנטי, הפיצוי מעוגן בחוזה. לאדם יש פוליסה שמכסה כל מה שהוא הגדיר, ושנועדה לבטח אותו גם במקרי רשלנות שלו למעט הגבלות מסוימות. הרי לא ייתכן שאדם שנפגע בתאונה בטיול, תבוא החברה ותטען לאשם תורם בגלל שבחר במדריך לא מוסמך; או שפיצוייו של אדם שחלה בסרטן יופחתו באותה תואנה בגלל שנהג לעשן. אין בכלל אפשרות כזו כשאדם מבטח את עצמו.

הבעיה, אומר קליר, היא ששופטים שונים החלו להחיל את המושג גם על פוליסות ביטוח כאלה, וזה, הוא אומר, מסוכן - ועלול להיות בור בלי תחתית.

"הפשרה משרתת את התובע"

אולם לא כולם סבורים שמדובר בעוול כלפי המבוטח: יש גם מי שמסנגר על החברות ומוצא היגיון בהתנהלותן. "כאשר באים לבדוק את ההצדקה שבניכוי אוטומטי של 15% בשל הרשלנות התורמת של התובע בתביעות צד ג', יש לראות את התמונה כולה", טוענת יועצת הסיכונים קטיה שורצמן. "כשמדובר למשל בתאונות דרכים, גם אם על פני השטח נראה כי הנתבע הוא האשם, הרי במרבית המקרים גם לנפגע יש אחוז מסוים של אשמה. כולנו נוסעים לפעמים קצת מהר מדי או שומרים מרחק קטן מדי. בדיקה של ממש עלולה להיות מסובכת ויקרה, וגבייה של 15% מהתובע היא בהחלט פשרה סבירה שיכולה במקרים רבים לשרת דווקא את טובתו, היות והוא יכול היה להיות מחויב בהשתתפות גבוהה יותר במקרה של בדיקה מעמיקה - שמטבע הדברים תימשך יותר זמן. מה גם שבאותם מקרים בהם אחריותו של הפוגע למלוא הנזק מוכחת מעל ומעבר לכל ספק סביר, חברות הביטוח אינן מנכות את 15% מהתביעה".

עם זאת, חשוב לציין כי בעבר כבר הבהיר המפקח על הביטוח כי ניכוי אוטומטי ללא בדיקה נוגד בפירוש את החוק. "מדובר בפרקטיקה פסולה", אומרים גורמים באוצר, "זו שחור על גבי לבן עבירה על החוק. אשם תורם הוא סעיף שדורש בחינה מדוקדקת, כמו שצריך, שנעשית בתום לב ועל ידי מומחה. הבעיה שכיום זה נעשה באמת פעמים רבות אוטומטית: רואים תאונה עם צומת, מיד מסמנים את הסעיף".

משרד האוצר: אין קיצורי דרך

לא רבים יודעים שלפנייה ארוכה ומייגעת לבית המשפט קיימת אלטרנטיבה: גם אגף פניות הציבור במשרד האוצר מטפל בפניות מעין אלה, והסמכות שבידיו מחייבת את חברות הביטוח לנהוג על פי הכרעתו. במקרה שבו חש מבוטח כי נעשה לו עוול יש ביכולתו לפנות אל האגף, לשטוח את טענתו ולהמתין לבדיקת המקרה - שאולי לא תהיה מיידית, אבל סביר להניח שתארך זמן קצר יותר מזו העוברת בבית המשפט.

גישתו של הממונה על הביטוח בנושא שוללת קיצורי דרך: במסמך שהנפיק האגף כבר באוגוסט 2000, מצוטטת פסיקת בית משפט שלפיה תורת האשם התורם מנוגדת לגישה המקובלת בדיני הביטוח. הפסיקה באה בעקבות גניבת רכב שהתרחשה בזמן שהנהגת העמיסה עציצים מהמדרכה אל תא המטען של רכבה המותנע: הגנב נכנס בזריזות לרכב ונסע, וחברת הביטוח סירבה לשלם את הפיצוי במלואו בטענה לאשם תורם של הנהגת, שהשאירה את המפתחות במתג ההתנעה בזמן שעמדה לצד רכבה.

"החלתה של תורת האשם החוזי התורם על דיני הביטוח תכניס בדלת האחורית את אשר כניסתו נאסרה בדלת הראשית", קבע אז בית המשפט, "מבוטח שהתרשל עדיין זכאי לפיצוי מעם מבטחו" - קל וחומר, במקרים בהם כלל לא התרשל, כמו אלו בהן מנסות החברות לכפות פשרה מבלי שהוכח דבר לגבי התנהגות התובע.

"גישה זו נראית לנו ראויה במיוחד כאשר עסקינן בפוליסה תקנית בה החליט המחוקק להתערב ולקבוע סף מינימלי של הגנה על המבוטח", קובעת חוות הדעת של המפקח על הביטוח. "זוהי עמדתנו העקרונית בנושא, לפיכך תלונות דומות שיגיעו ליחידתנו יטופלו ויוכרעו בהתאם לאמור לעיל".

חשוב לציין כי במקרים רבים יורדות חברות הביטוח מהעץ עליו טיפסו כבר עם פניית האגף אליהן לצורכי בירור, ומשיבות למבוטח את מלוא הפיצוי הנדרש. במקרים קיצוניים לצד השני הן יכולות לערער על ההכרעה בפני בית משפט מחוזי; זה, מן הסתם, קורה הרבה פחות.