הניחו לשורטיסטים לעשות מלאכתם

באחרונה נשמעות מכל עבר האשמות מצד בירוקרטים ממשלתיים ויודעי דבר בתקשורת כלפי הספקולנטים ומוכרי-חסר (שורט) כגורמים לתנועות מחירים לא רצויות. אם המחירים "גבוהים מדי", זאת אשמת הספקולנטים רודפי הבצע; אם המחירים "נמוכים מדי", זאת תוצאה של עבודת מוכרי החסר המרושעים.

כשמקשיבים לדברים אלו מצטיירת תמונה כאילו לספקולנטים יש היכולת ליצור מחירים גבוהים מלאכותיים, ושהמוכרים בחסר יכולים בהפקרותם להרוס חברות יציבות. המבקרים ומאזיניהם מתעלמים מהשאלה היכן מסתתרים מוכרי החסר בשוק שהוא "גבוה מדי" ולאן נעלמים הספקולנטים בשוק שהוא "נמוך מדי".

המבקרים טוענים כי היות וגם הספקולנטים וגם מוכרי-החסר אינם מבצעים פעילות כלכלית, הוצאתם מהחוק הוא מהלך שהיה אמור להיעשות מזמן, בכדי לרפא את השוק מחולייו. כך בדיוק פעלה ארה"ב כאשר אסרה לאחרונה על חלק מפעולות המכירה בחסר.

לעזאזל העובדות

לפי מבקרי השורטיסטים "מחיר נכון" של נכס, אינו זה שמתקבל כתוצאה ממציאות שבה כל המשתתפים בשוק חופשיים להתקשר במסחר על בסיס שיפוטם האישי. מחיר המתקבל במציאות כזה זה הוא בדיוק מחיר-השוק-החופשי, שאותו מגנים המבקרים בצעקנות.

מחיר "נמוך מדי" ו-"גבוה מדי", לפי המבקרים, הוא לעולם מחיר הנקבע בשוק חופשי. מה הוא לפיכך, המדד הקובע שמחיר הוא "נכון". נראה שמחיר "נכון" הוא כזה ההולם את רצונם שלהם.

למשל, הם רוצים שמחיר הנפט יהיה 20 דולר לחבית ושמניית ליהמן-ברדרס תיסחר ב-80 דולר למניה. אז מה אם מדיניות הגנת הסביבה מונעת קידוחי נפט ופיתוח כורים גרעיניים כבר במשך עשורים, אז מה אם צריכת הנפט בסין ובהודו גדלה בעוצמה מתגברת, אז מה אם ליהמן, מינפו את עצמם ביחס 35:1 ונקטו במסחר מסוכן שנה על גבי שנה?

מבקרים השורטיסטים רוצים מחיר מסוים, ולדעתם, זה צריך להיות המחיר - לעזאזל העובדות!

הספקולנטים הם כמו רופא מומחה

הניסיון לקבוע מחירים לפי הרצון של מישהו או מישהם, לא מצליח ולא יכול להצליח. נכשלו בכך לנין, סטאלין וברזנייב, וגם לפולסון, ברננקי ובוש יחכה גורל דומה. אם המחירים צריכים לשקף את המציאות, הם צריכים להיות תוצאת תהליך גילוי ושיפוט אוביקטיביים של השחקנים המשתתפים במסחר.

כמו רופא המתמחה בזיהוי והערכה של העובדות המשפיעות על הבריאות והמחלות, ספקולנטים ומוכרים-בחסר מתמחים בזיהוי והערכת עובדות המתייחסות למחירי השוק.

עיסוקם הוא תחזיות של עובדות כלכליות כמו היצע וביקוש, והם מסכנים את הונם על פי שיפוטם, מרוויחים כראוי אם צדקו, ומפסידים אם טעו.

אם ספקולנטים מאמינים שאספקת הנפט העתידית לא תעמוד בהיקף הדרישה, הם רוכשים נפט ומעלים את המחיר. אם צדקו, ומחירי הנפט ימשיכו לעלות, הם ימכרו את הפוזיציות שלהם וירוויחו, אך גם ימנעו עליית מחיר כאשר האספקה שרכשו תוזרם לשוק. ההשפעה הראשונית שלהם על המחירים מסמנת שאספקת נפט גדולה יותר נדרשת והפחתה של צריכת נפט היא מהלך ראוי. בכך הם מאפשרים לשחקנים האחרים בשוק, להתאים את פעולותיהם לעובדות.

כך הדבר גם לגבי מוכרי-חסר. אם הם מעריכים שאנרון מזייפת את ספרי החשבונות, או שליהמן חדל-פירעון, הם שואפים להרוויח מאבחנותיהם על ידי מכירות-חסר. דבר זה מוריד את מחירי המניות האלו בהווה ומשדר לשוק שיש לחברות אלה בעיות פוטנציאליות ובכך מסייעים לאחרים להימנע מהפסדים במניות אלו.

אם מוכרי-החסר צדקו, הם ממתנים את מפולת המחירים - הם ממתנים את הירידות כשהם רוכשים את הפוזיציות שלהם חזרה. מוכרי-חסר, כמו ספקולנטים, מרוויחים רק כשתחזיותיהם מתממשות. אם הם מוכרים בחסר חברה שהתברר שתומחרה בחסר, הם יפסידו כשתחזיתם תתברר כשגויה.

התפקיד היצרני של השורטיסטים

הבה נבחן את נפילת ליהמן ברדרס. המבקרים טענו שמוכרי-חסר גרמו לירידות בשל טשטוש וסילוף ערכה האמיתי של החברה. העובדות מספרות סיפור שונה. כאשר פנתה הממשלה לרוכשים פוטנציאלים ופתחה את הספרים בפניהם, אף לא קונה אחד הציע לרכוש, בשום מחיר שהוא.

כל מי שבחן את החברה הגיע למסקנה כי היא חסרת ערך. זאת עובדה שמוכרי חסר הבינו לפני האחרים, זאת לא היתה עובדה אותה שהם ייצרו.

ספקולנטים ומוכרי-חסר אינם יוצרים עובדות, הם שואפים לזהות אותן מראש ולהגיב להן; ובתהליך זה הם מסייעים להתאמת מחירי נכסים לתנאים הכלכליים ולקיים שווקים יציבים ונזילים.

במקום להפוך אותם לשעיר לעזאזל, יש לקדמם בברכה בעבור התפקיד היצרני אותו הם ממלאים בשווקים.

עמית גתה הוא חוקר אורח במכון איין ראנד, עוסק במשרה מלאה במסחר במניות ולעיתים קרובות עוסק בספקולציות ובמכירות חסר. המאמר מופיע ברשות אתר "אנכי" ומרכז איין ראנד לזכויות אדם בארה"ב