בית המשפט לתעבורה בירושלים: "נהג איננו רובוט"

בכתב האישום שהוגש נגד איגור סוסיצקי נטען, כי חוסר הזהירות בנהיגה התבטא בכך, שלטענת השוטר עקף הנאשם בשדה ראייה מוגבל, ולא זו בלבד, אלא שתוך כדי העקיפה הגיעו רכבים ממול. בדיון בבית המשפט, הסכימו השוטר והנהג כי העקיפה החלה והסתיימה בקו מקווקו, כך שלא היתה חציית קו לבן. השוטר אף הודה, שכאשר יצא הנהג לעקיפה, הוא לא יכול היה לראות אם הגיע רכב ממול או לא, כך שייתכן שרכב יגיע ממול במהלך העקיפה.

ואולם, טען השוטר, עצם העקיפה במקום זה מסוכנת משום ששדה הראיה מוגבל עקב העיקול שבמקום. השוטר אמר, כי הוא ער לכך שהסימון בשטח איננו מתאים לרמת הסיכון, אך לדבריו אין זה בתחום אחריותו ויכולתו לשנות סימון זה. הוא הוסיף, כי הנהג אמור היה להיות ער לסיכון שבעקיפה.

השופט ד"ר אברהם טננבוים כתב בהחלטתו, כי המקרה מעלה שאלה עקרונית: מה הדין במקרה ובו התמרור בשטח מאפשר פעולות נהיגה מסויימות, אולם אלה מסוכנות והתמרור איננו מתאים. "ייתכן ובכביש מסויים יוצב שלט המתיר נהיגה במהירות של עד מאה קמ"ש, אולם כל נהג מתחיל יבין מיידית כי בכביש זה מהירות מעין זו היא מהירות 'קטלנית' ששומר נפשו ונפש אחרים ירחק ממנה. זאת, אפילו בתנאי תאורה/רטיבות/כביש נוחים וטובים. עד כמה יכול הנהג להסתמך על שלט זה?".

"הכלל", קבע טננבוים, "צריך להיות ברור וחד-משמעי. בדרך כלל, קיימת חזקת תקינות ונהג איננו צריך לחקור ולדרוש במופלא ממנו. אם רואה נהג כי יש בכביש קו מקווקו, הסברה היא כי ישבו המוסמכים לכך והחליטו שמותר באזור זה לעקוף (כמובן, אם מתקיימים התנאים לעקיפה בטוחה בדרך כלל). נהג איננו צריך להעמיד תחת שבט ביקורתו את שיקול דעתה של הרשות. אם קבעה הרשות שמותר באזור מסויים לעקוף, לחנות, לעצור, חזקה עליה שעשתה את מלאכתה נאמנה".

בית המשפט ציין, כי בדרך כלל משתמשת התביעה בנימוק זה לרעת הנאשם. "נאשם שעוקף בקו לבן וטענתו היא כי יש שדה ראייה במקום, ואין בו צורך בקו לבן, טענתו לא תישמע - ובצדק. התביעה תטען בקול ברור, כי אין הנאשם מהנדס תעבורה ו/או מומחה לעניינים כאלו, ולכן ייכבד ויציית לתמרור. ממילא, כאשר מציית הנאשם לתמרור, לא ניתן לבוא אליו בטענות".

עם זאת, הכלל אינו מוחלט. "נהג הוא צייתן לחוק, אך איננו רובוט", כתב טננבוים בהחלטתו לזכות את הנהג. "אם מסתבר כי לכל הדעות טעתה הרשות טעות בוטה בשלט כלשהו, לא תמיד תהיה זו הגנה לנהג לטעון 'התמרור לצידי'. זאת, משום שכל נהג חב חובת זהירות אפילו התמרור הוא קלוקל. אך בדרך כלל, אם אין מדובר בליקוי ברור וקשה בשיקול הדעת של הרשות, תהיה זו טענה טובה" (ת' 10150/05). *