טיפסו על עץ גבוה

אפשר להבחין בהם על כביש החוף סמוך למחלף נתניה, בכניסה לכביש 6, בגעש או ביקום. שורות של עצים גבוהים מאוד עם עלים גדולים ופריחה מרשימה. את המטעים הגדולים תמצאו בקיבוצים ובמושבים. מדובר בעץ פאולוניה, שאולי-אולי יהפוך להיות המאזדה-לאנטיס של תעשיית העצים בישראל. עץ עם קצב צמיחה אדיר, עד שלושה מטרים גובה בשנתו הראשונה, שעלה על הקרקע בישראל רק בתחילת המילניום, ובשנה הבאה, עם הגיעו לגיל כריתה, יגיע רגע-המבחן שלו בשוק.

אנחנו נפגשים במשרדו של אברהם יפלח, הממוקם בשולי חדרה. יפלח הוא יועץ חקלאי מומחה, שותף בחברת פאולוניה אינטרנשיונל, ואחד הבודדים בארץ שמשווקים את העץ. הוא איש סולידי ונוקט שמרנות, אבל לפי כל הערכה עתידית שאליה הוא מגיע דרך תקתוק על המחשבון שלו, הפאולוניה עומד להיות סיפור הצלחה.

"העץ הזה טוב למדפי ספרים", מהנהן יפלח בסיפוק בעת שאני ממשש את הלוחות הארוכים והקלים להפליא המונחים באולם-התצוגה שלו, "ואתה יכול גם להיתלות עליו". חוץ מרהיטים, למה עוד יכול העץ להתאים? באוסטרליה משווקים אותו בעיקר למספנות, משום שיכולת הציפה והחוזק שלו הם יתרונות עצומים. אבל לא רק במים נגלים יתרונותיו של העץ: השמועה מספרת שעוד במלחמת-העולם השנייה מכרו אותו הסינים למטוסי-הקרב של היפנים. וזה עוד לא הסוף, כי מה רע בארונות-קבורה? הפאולוניה - רבע ממשקלו של כל עץ חמור-סבר, ודאי יקל על נושאי הארון. וגדל מהר, כבר אמרנו?

"מטע פאולוניה מוכן לכריתה ראשונה כעבור שש שנים, ולכריתה נוספת כל חמש שנים", מספר יפלח. "כך נוהגים בישראל וגם בארצות-הברית, אבל התוצאות שלנו יותר מבטיחות. למה? כי יש לנו קרינה יותר חזקה. עץ צריך מים, קרקע ואור. בישראל, ממארס ועד נובמבר העננות נמוכה והקרינה הרבה מעבר לממוצע בצפון-קרוליינה, אזור הגידול שלו בארצות-הברית".

ובכל זאת, גם אצלנו לא הכול מושלם: "בישראל לא יורד גשם בקיץ, וגם לא מספיק בחורף, ולכן אנחנו משקים. מדובר בגידול חצי אינטנסיבי, עם השקיה ודישון". האמריקנים והאוסטרלים, הוא מתנחם, אולי לא צריכים דישון והשקיה, אבל "בניו-מקסיקו או בטקסס לא יגדלו אותו, כי המים שם יקרים".

צרת רבים, אפשר לומר. אורי ניצן, חקלאי, מחזיק במושב עין-ורד 17 דונם של צמחי פאולוניה, שאותם הוא משווק בחו"ל כשתילים בגובה 15 ס"מ.

למה משווק ולא מגדל?

ניצן: "תביא לי מים, אני אגדל. אבל השאיבה באזור שלנו ירדה, לא נותנים לנו מי-ביוב, ועל זה בדיוק אנחנו במשא-ומתן עם שר התשתיות".

מגרוזיה ועד רואנדה

מגדלי הפאולוניה הם המקבילה החקלאית אפורת-הברמודה של יזמי הסטרט-אפ של ההיי-טק. הם עלו על רעיון, הם מפתחים לו טכנולוגיות כמעט בחשאי, הם מדברים על הפיתוח שלהם בעיניים בורקות, ובעיקר, הם מתבוננים בגלובוס ורואים שוק אין-סופי למוצר שלהם.

ניצן, למשל, עשה את ההיכרות שלו עם הפאולוניה כשנכח בפרזנטציה שקיים מנכ"ל אגרונובו, יואב קדוש, מי שכנראה היה הראשון בתחום בארץ, ואליו עוד נשוב בהמשך. ניצן התלהב ממה שראה, חקר את הנושא לבדו, יצר קשרים עם ארצות-הברית, ובהמשך חלק את הידע גם עם יפלח. ניצן, שעובד עם שני שותפים, נמצא כעת בעיצומה של עסקה עם גרוזיה, שממשלתה, לדבריו, העניקה לנושא עדיפות של פרויקט לאומי. גם עם רואנדה שבאפריקה הוא מנהל מגעים. שם, עם שתי עונות גשם, הם אינם תלויים בהשקיה, שלא לדבר על העלויות הנמוכות של כוח-העבודה.

כולם בעסק הזה מדברים על חו"ל. בארצות-הברית ובאוסטרליה גידול הפאולוניה הולך חזק, באיטליה מייצרים, בספרד התחילו, ובכל זאת - קליינטים פוטנציאליים לא חסרים. קדוש מספר שממשלת פרו הזמינה אותם לפתח את הפאולוניה. הם יצרו קשרים גם עם גאנה, וכבר ייצאו תרביות ל-40 אלף שתילים לאתיופיה. יפלח מוסר שהחברה שלו נמצאת במשא-ומתן עם מצרים לגבי פרויקט ראשוני שנעשה שם, בכסף כווייתי. הוא מנהל משא-ומתן גם עם אוגנדה, מכר לגואטמלה אלף שתילים, ונמצא במגעים גם עם גרמניה, במטרה למכור להם עתודות עץ לחומר-גלם. "אנחנו הראשונים שעשינו את כל התהליך הזה בארבע וחצי שנים", מתגאה יפלח. "הבאנו את העץ מחו"ל כדי לתת לנגרים פה ללמוד אותו, וגם ייצרנו כמה רהיטים מעצים שגידלנו".

למה החלטתם, עסקית, ללכת עליו?

יפלח: "אני מסוגל היום לייצר עץ ב-45 דולר למטר מעוקב, לפני כריתה. זאת העלות שלי, כולל מחירי שתילים, מים, טיפול. בכריתה שנייה תוריד מזה 20%. האוסטרלים, שגילו את הפאולוניה עוד בשנות ה-80, הגיעו לחישוב שזה מכניס להם 200-450 דולר נטו לדונם לשנה, שזה כפליים ויותר ממה שגידולי-שדה כמו חומוס, תירס וכותנה נותנים היום. כותנה ובוטנים בקושי נותנים לך 70-80 דולר לדונם".

אבל אין לך עוד שש שנים לכריתה.

"עשינו רהיטים מעצים בני שנתיים. הגרמנים לקחו איתם את אחד הרהיטים. יש לנו עוד שלוש שנים לבחון את השוק ולמצוא גורמים מעבר לים הקרוב. אני מאמין שהעץ ייכנס באירופה כמו שנכנס באוסטרליה".

ולמה שהגרמנים ייקנו ממך ולא מהאיטלקים?

"כי הם מייצרים מעט, וזה גדל שם לאט. אין להם סיכוי להתחרות בנו, וגם אם כן, שוק העץ מוערך בעשרות טריליונים של מטרים מעוקבים לחודש. בגלל הבעיה של כריתת יערות-הגשם, צפוי מחסור בעץ. הממשלות נערכות בצורה רצינית ומוכנות להשקיע כדי לא להגיע למצב שהיה עם הברזל לפני שנה. הסינים קנו את העתודות מאירופה, ומחירי הברזל קפצו פי שניים וחצי. אני מאמין שעץ הוא חומר-גלם חיוני כמו הברזל".

אגדה יפנית

חברת פאולוניה אינטרנשיונל היא בבעלותם המשותפת של אברהם יפלח וד"ר יהודה רבס. יפלח מספר כי שותפו הכיר את עץ הפאולוניה כבר בשנות ה-80, אך רק בשנים האחרונות נפל האסימון, והדברים היתרגמו לפעילות עסקית. מאוחר יותר, קדוש משתנק כשהוא שומע את הסיפור הזה, ומכריז באוזניי כי אצלו, ורק אצלו, רבס שמע לראשונה על העץ הזה. גם לזכות הראשונים הזאת עוד נחזור.

יפלח, מומחה מבחינת ידע חקלאי, עבד בעבר במשרד החקלאות כמדריך מחוזי ורפרנט ארצי לדישון חממות. הוא ניהל את אגודת המים ביישובי תענך, בין 1980 ל-1985 היה מנהל סניף נטפים בפיליפינים, ובמשך עשר שנים, עד 1995, שימש מנכ"ל ושותף סניף נטפים של דרום-מזרח אסיה. הוא מספר על שורה ארוכה של ניסיונות במיני עצים שונים, ביניהם סיסם הודי, אקליפטוס וסינה, עד שהגיע לפתרון שאיתו יעשה את הקופה.

הקושי, הוא אומר, היה לשכנע לקוחות להשקיע בעץ, כאשר את פירות ההשקעה הזו יוכלו לראות רק בעוד שש שנים. "כדי לקדם את הנושא ייבאנו את העצים. לא היו קופצים. אבל פתאום, כשהתחלנו לייצר רהיטים, סגרנו מעגל. כלומר לשתול, לגדל, לקבל חומר-גלם מצליח ורהיטים שאנשים רואים".

החלומות של יפלח חוצי-אוקיינוסים, כמעט אגדתיים. "היפנים אוהבים את הגזע יותר גדול, והם מוכנים לשלם מחיר עץ כל-כך גבוה, ששווה להם לגדל אותו גם 12 ו-16 שנים. היפנים עושים מהפאולוניה את הנייר הקיסרי, את מחיצות-הנייר בבתים שלהם. הם לא לוקחים נייר כמונו, ועושים עיסה והדבקה, אלא מגלפים אותו בעובי הנדרש. כל חברה שמכבדת את עצמה ביפן שולחת כרטיסי-ברכה והזמנה על נייר קיסרי מעץ הפאולוניה. "אין לי ספק שברגע שנגיע לממדים של מאות-אלפי דונמים, גם היפנים יגיעו הנה. כרגע אנחנו לא מעניינים אותם".

פרופ' עודד שוסיוב, מומחה ליערנות, איש הפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית, ומייסד סי.בי.די טכנולוגיות, שומע את התיאורים ואת התחזיות ומתקשה להאמין. "לא מייבאים פאולוניה לישראל", הוא ממהר להוריד את החולמים לקרקע המציאות, "ואם תרשה לי, גם לא ייצאו לעולם. אתה יודע מה עושים מהעץ הזה? במסורת היפנית, היו ההורים שותלים פאולוניה עם לידת בת, וכאשר הגיעה לפרקה, כרתו את העץ ועשו ממנו שידה למצעים. זה עץ עם צפיפות נמוכה - כשהאוויר לח הוא נאטם, וכשיבש יש לעץ חריצים ואוורור. אלא שהזמנים השתנו, והיפנים כבר לא צריכים את השידות האלה. הייתי ביפן ב-2002 ושוחחתי עם אנשים מ-Marubeni, חברת טריידינג גדולה לעץ. שאלתי על פאולוניה והם גיחכו, אחת לכמה זמן הם מקבלים טלפון מאחת ממדינות אגן הים התיכון, אם מעניין אותם העץ הזה. אין שוק, יקר להובילו למרחקים, והצורך הספציפי של שידה יפנית לא קיים יותר".

אבל יפלח ממשיך להתלהב מהפוטנציאל היפני, ומסביר שהפאולוניה הוא העץ שפוגע הכי פחות במערכת הנשימה של האדם, כיוון שהוא פחות מתפרק מעצים אחרים, ופחות משחרר פרודות מזיקות לאוויר. יתרון נוסף ומשמעותי שיש לעץ: בניגוד לעצים אחרים, שבוערים בחום של 270 מעלות, הפאולוניה מתחיל לבעור רק ב-560 מעלות. בתנאי המגורים של היפנים זה הבדל קרדינלי, ולכן, הם מתעקשים, העץ מבוקש שם.

סיפורים זה לא כסף

אז איך משכנעים את השוק פה בגדולתו העתידית של הפאולוניה? על-פי יפלח, איטליה קונה מהסינים את הפאולוניה במחיר של 450 דולר למטר מעוקב מנוסר כולל הובלה, או 180-220 דולר למטר מעוקב עץ העומד לפני כריתה. הבעיה היא שהיום אי-אפשר להשיג את הפאולוניה כחומר-גלם לפני ניסור. הממשלה הסינית מונעת משלוח עץ לא מעובד, וכך גם ממשלת אינדונזיה. הם רוצים לתת עבודה למעבדי העץ.

פר' שוסיוב מציג אתגר נוסף: "בתעשיית העץ לנייר, מרחק ההובלה קריטי. אם תביט מלוויין על מפעלי נייר, תראה מפעל ויער ברדיוס של 300 ק"מ. אם המשאית יוצאת מטווח המרחק הזה, אפילו למרחק של 350 ק"מ, עדיף שלא תצא עם העץ, כי זה יקר מדי".

יפלח, למוד-צרות בתחום ההובלה של העץ, מאשר ומדגים: "בארצות-הברית, התעשייה המקומית שואבת את כל העץ, ואי-אפשר לקנות אצלם. ניסיתי אצל חברת מארק בקרוליינה, המטע הכי גדול, ולא רצו למכור לי. פניתי לנשיא ארצות-הברית לשעבר ג'ימי קרטר, שהוא נשיא-כבוד של פאולוניה העולמית, והוא פנה אליהם במכתב נזיפה. קיבלתי מהם הצעה מבזה, מחיר לא כולל הובלה, 847 דולר למטר מעוקב, זה יותר מעץ אגוז וללא סיכוי למכור".

בינתיים זה נשמע בעיקר כמו קשיים וחוסר בהירות.

"תראה, יש לנו תחנת-ניסיונות בתענכים. אנחנו מרבים את הפאולוניה ולמעשה היום אנחנו סלף-סופליי, לא צריכים לרכוש זרעים. אנחנו רק מייבאים עץ כדי לגשר על התקופה עד שנוכל לספק אותו ללקוחות. הקפיצה הגדולה תהיה עם הכריתה הראשונה, כי אז אנשים יקבלו את נתוני-האמת של רווח ממטע".

ניצן, לעומתו, נשמע זהיר: "לפי נתוני הכריתה מצפון-קרוליינה ומקומות אחרים שלא צריכים השקיה, יהיה קשה לנו להתחרות בהם. זה לא שלא יהיו לקוחות - ברגע שיגיעו לכריתה השוק ייקנה, בוודאי באירופה, שם יש לעץ ביקוש, השאלה באיזה מחיר. יש שם הרבה חברות שמתעניינות, ושוב השאלה היא אם נוכל להתחרות במי שמגדל את העץ ללא מים. המבחן יהיה בכריתה. סיפורים אפשר לספר מכאן ועד לשנה הבאה, כשיתחילו לכרות".

יפלח מתעקש: "יש לנו את כל הנתונים לדעת בוודאות לאיפה הולך השוק. כשאני הולך לסעיף הכנסות והוצאות אני מקפיד מצד אחד על הוצאות מקסימליות ככל האפשר, לא משאיר אף פינה, אין הוצאה שלא בתחשיב, ולעומת זאת אני מאוד שמרן בנושא הכנסות. למשל, עץ לפני כריתה זה הכנסה של 210-250 דולר, ואני מחשב לפי 140-160 דולר ופחות".

מה הנכסים של פאולוניה אינטרנשיונל?

"יש לנו שותפות של 40% במטע, ובתמיכה להשקעתנו במשקים ומושבים שונים, יש לנו הכנסות עתידיות שמוערכות בקרוב למיליון דולר. למשל, בקיבוץ סוללים השקענו יותר מ-60% בהקמת פרויקט של 70 דונם פאולוניה. בתמורה, קיבלנו 40% מהכריתה הראשונה והשנייה. בעוד ארבע שנים תהיה לנו משם הכנסה של 100 אלף דולר, ועוד 100 אלף דולר כעבור חמש שנים. יש לנו כמה מטעים כאלה. יש לנו גם מטע של 43 דונם כולו שלנו, שגם לו רווח עתידי של כ-100 אלף דולר. וחוץ מזה יש לנו ידע. הגרמנים רצו להעריך את הידע הזה, ורק שם דיברנו על מיליון אירו. השקענו מיליון ורבע שקל כדי להגיע למצב שאפשר למכור שתילים, וזה עבודה של יהודה ושלי, בלי לקחת משכורות שנה וחצי, כולל נסיעות לחו"ל, בניית חממה בתענכים, איתור הזן המתאים".

אני הייתי קודם

לדברי יפלח, בישראל יש ארבע חברות שמנסות לדחוף את הפאולוניה. הוא מעריך שכ-6,000 דונם פאולוניה גדלים בישראל, מתוכם כ-2,500 דונם שלו ושל שותפו, וכל שנה חלקם גדל ב-35%. יש לחברה סוכן מרכזי ועוד אחד בצפון, ולדבריו, חמש נגריות עובדות בשבילם. ניצן סבור שיפלח מפריז בגודל שטחי המטעים בישראל, וקדוש אומר שיפלח מפריז בחלקו בעוגה. לדברי קדוש, אגרונובו מחזיקה בכ-90% מגידולי הפאולוניה בישראל.

יואב קדוש, מנכ"ל אגרנובו, טוען גם לזכות ראשונים על גילוי העץ, שבו נתקל לראשונה, לדבריו, בטורקיה בשנת 2000. הוא פנה למשרד החקלאות וקיבל רישיון ייבוא מאוסטרליה וסין, והחל לייבא שתילים. "נסעתי לסין", הוא משחזר, "ולמען האמת, הייתי סקפטי. זה נראה טו גוד טו בי טרו. ושם, בסין, ראיתי דלתות וארונות ושידות. ראיתי שסין מייצאת פאולוניה ליפן בכמויות משמעותיות, ושגם האמריקנים והאוסטרלים נטעו בגדול.

"אנחנו לא מייצרים שתילים מזרעים, אנחנו מייצרים אותם מתרביות רקמה, מה ששומר על הזהות הגנטית של העץ. חברת ריהוט שמשווקת ליין צריכה עץ שבצורה עקבית יהיה באותה איכות, באותו צבע. זה יתרון משמעותי".

קדוש הוא עורך-דין ויזם. לדבריו, הוא הביא לארץ מספר זנים, ועוד לפני שהפיץ אותם בין החקלאים, נטעה אגרונובו חלקות ביחיעם, בגעתון, בגעש, ביד-מרדכי, בפלמחים וברמת-הכובש. גם קק"ל קיבלה מהם שתילים בחינם, כדי לבחון ולבדוק את התפתחות הפאולוניה באזורים שונים ובסוגי אדמה שונים.

קדוש: "זה עץ שלא דורש ריסוס ולא גיזום, למעט שנה אחת. תשווה את זה עם עצי פרי. אם לא הורדת, הפרי נרקב, ואיבדת את כספך. ופה, אם לא תכרות, כעבור שנה העץ רק קיבל יותר נפח. אם לא היה ביקוש לעץ הזה, באוסטרליה לא היו נוגעים בו. באוסטרליה יש מלאי אדיר של אקליפטוסים, ובכל זאת מגדלים פאולוניה. לא אגיד שפאולוניה הוא פתרון אולטימטיבי, אבל ראינו גם מטבחים מעץ פאולוניה".

יהיה לו שוק בארץ?

"עוד לא נפגשנו עם יצרן רהיטים בארץ להציע לו, כי לא היה לנו עץ, אבל אני מאמין שהשוק בארץ יקבל את העץ מיד לאחר שהשוק באירופה יאמץ אותו. הוא במרקם בהיר שפופולרי עכשיו בחו"ל. מטבחי רגבה קיבלו מאיתנו עץ ועשו עליו מבחני צבע לראות את תגובתו. התוצאות מעולות".

החקלאי תמיד נדפק

קדוש טוען שמינהל מקרקעי ישראל מכיר בפאולוניה כגידול-יער משקי. המשמעות היא, שחקלאי שמחויב על-ידי המדינה לעבד את הקרקעות שברשותו (פן ייאבד אותן או ייקנס), יכול לראות בגידול הפאולוניה פתרון נוח. "אדם שאין לו יכולת לגדל אפרסקים, אז יש לו יער משקי, זה פחות עבודה, פחות מאמץ ויותר יכולת פרנסה".

בכל אופן, הוא מבטיח, הוא-עצמו כבר מנהל משא-ומתן על קניית מנסרה בהשקעה של בין 60 ל-100 אלף דולר. את עצי הפאולוניה, אגב, הוא לא מתחייב לקנות מהחקלאים, גם אם הם עצמם מחויבים לתת לו זכות ראשונים לקנייה. "זה ניצול של החקלאים", קובל שוסיוב. "בתעשיית היין היקבים מתחייבים מראש לחקלאים לקנות מהם את הענבים".

וקדוש מבהיר: "כשהמנסרה תהיה, בוודאי שנקנה את העצים. מה, סתם היינו נכנסים להשקעה ולטרחה כזאת? אנחנו מעוניינים לפתח שווקים, ורק תחשוב על היתרון שלנו מול אוסטרליה למשל. זה 2,600 דולר למכולה מאוסטרליה לאירופה, ורק 600 דולר למכולה מישראל לאירופה. זה יעשה שינוי גדול בארץ".

אך שוסיוב ממאן להשתכנע: "שתילי אקליפטוס מקבלים בחינם, ומי שמוכר שתילי פאולוניה עושים עסק טוב. אני חושש לעתידם של החקלאים. אני אומר לך את זה כבן של חקלאים. חקלאי נמצא תמיד בסוף שרשרת המזון ולא נשאר לו כלום. אני חרד שאנשים יקראו את הסיפור הזה על פאולוניה ויתפתו. בני-משפחה פנו אליי והתעניינו אם כדאי לשתול פאולוניה. לכן שאלתי ביפן, והם אמרו לי שאין לזה שוק. אם היפנים לא קונים, מי יקנה?". *