אוהבים את צה"ל

"ג'ובניקים במשימה של פעם בחיים", ערוץ 10, שני 21:00

אתמול יכולנו לראות בחדשות ערוץ 10 שהאחראית על הכושר הגופני בצה"ל החליטה לבטל בקריה את המעליות עד קומה 4, להעביר סדנאות ופיקוח על תזונה ולשלוח את הרספ"ים והנגד"ים לקורסי פילאטיס - הכל כדי לנער את הג'ובניקים, המעבירים את ימיהם בהשמנה בטוחה ושמירה על הזנחה עצמית במסדרונות הבסיסים של מרכז הארץ, המוזנחים בעצמם. האייטם הזה, שהראה איך צה"ל שומר על הציוד שלו (חיילים) ומתחזק אותו (פעילות פיסית מתונה), היה רקע מתאים לסרט "ג'ובניקים במשימה של פעם בחיים", של הבמאית ענת גורן ששודר בהמשך הערב בערוץ.

הסרט מביא את סיפורם של חיילים שהוצאו מהמשרדים, עברו תדרוכים, אימונים והכנות וביצעו את משימת הפינוי שהיתה סוחטת מנטלית, קשה רגשית, מורכבת פסיכולוגית ורגישה, והיוותה לחלק מהם מבחן לבדוק את סף הסיבולת שלהם בלילות הקיץ החמים. הסרט של גורן היה מעניין והביא כמה דמויות רהוטות, נוגעות ללב וחצויות (כמו מסס חובש הכיפה). הסרט מצטרף לסדרה של סרטי פוסט-התנתקות שמשודרים מאז הפינוי בערוצי הטלוויזיה השונים. ערב לפני כן, שידר ערוץ 2 את הסרט "הקרב על הבית" שהביא מתוך חדרי הישיבות את הדילמות השונות של ראשי מועצת יש"ע תוך כדי הפינוי, וערוץ 1 הביא בשבוע שעבר גם הוא סרט, על אחורי הקלעים של השידורים שלו עצמו, במבצע השידור הנרחב שלו מההתנתקות, אליו הוא התכונן מבעוד מועד.

כל כך הרבה חומר גלם שצולם חייב היה להגיע אלינו גם ארוז כסרט תיעודי. עם כל אווירת צו פיוס ועם כל האמונה בהכרחיות המהלך ואנחת הרווחה שעבר בשלום, הסרטים הללו, יחד עם מהדורות החדשות מזמן הפינוי וגם מהיום, נדמים כהזדמנות נוספת של התקשורת להעריץ את הצבא. כל מהלך ההתנתקות, שבינתיים לא מתרחשת, היה בשביל התקשורת הישראלית, והטלוויזיה במיוחד, עוד הזדמנות להלל את צה"ל - על חוסנם, רגישותם, כוחם הנפשי ועדינותם של חייליו, אלה שמות התואר שנקשרו לחיילים, ואלה מהם עם לחלוחית בעיניים, הפכו להיות גיבורי השעה. בסיפור של ההתנתקות, העובדה שהתקשורת הייתה מוטה בעד המהלך ("למען עצמנו") היא שולית לעומת העובדה שהייתה מוטה יותר מכל לטובת צה"ל. אם כן, הסרט של גורן הצטרף לחיינו הטלוויזיוניים היומיומיים, של 'יורים ובוכים'.

הגרעפס של המדינה

"צהבת", "דוקוסלב: סיפורו של עברי לידר", "המצעד: הכי בלונדינית שיש" הוט בידור ישראלי, רביעי

כשהתאהבתי ב-E! ובאפיק הרכילות של אנרג'י, זה קרה בגלל ההגשה, לאו דווקא בגלל הנושאים. אחרי הכל את מי מעניין עם מי יוצא פז מ'מופע שנות השבעים'? הדבר המעניין ב-E! הוא הרצינות - העבודה העיתונאית שם נעשית בצורה מעוררת קנאה. במהדורת החדשות של הערוץ בהגשת ג'וליאנה הצופה מנער עצמו מפעם לפעם כלא מאמין - הם מדברים על חייהם הפרטיים של אנשים אמיתיים. ערוץ הרכילות של אתר אנרג'י (שבינתיים התדרדר), היה כל כך טוב שביררתי אצל מכרים מיהו העורך, כדי לדעת מי מספק כותרות מנצנצות וכיתובי תמונה מדוייקים כל-כך, שגם אייטם על מירי בוהדנה יראה לי מעניין.

ערוץ הבידור הישראלי שומר על עצמו בינתיים, לא להיות אכזרי מדי. הצמד ברוריה אבידן בריר ואורי אמנותי מגיש יחד שעשועון ידע חמוד שגם עזר לי לדעת שאורנה דץ הייתה מלכת המים של חולון-בת-ים (אם אני לא טועה, כבר שכחתי). אמנותי החמוד שמאומן כבר בהגשת שעשועוני חשבון לילדים, העביר שידור נעים של תחרות בין 'הצהובים' ו'הצהובים יותר'. הערוץ, כך נדמה היה לי, לא לוקח את הדברים ברצינות רבה מדי. אז הגיע הסרט על עברי לידר, זמר-יוצר עדין ומרגש. הסרט היה רציני, וליוצריו היה חשוב להציג את לידר במיטבו במבנה דומה ל-True Hollywood Story של E! אבל בלי הדרמות. תרומה אחת של הערוץ עד כה - הוא מאוד גיי פרנדלי. התגלית של הערוץ עד כה, היא אילנה ברקוביץ' - בתוכנית 'המצעד', השזורה לאורך שידורי הערב, נבחרה אתמול פנינה רוזנבלום לבלונדינית של המדינה (יעל בר זוהר במקום השני). היה יפה לראות סלבס סקסיות (איכשהו בתוכניות בידור אחרות הן רק מקדמות הצגות ילדים או מופיעות בערוץ הילדים. כאן ראינו מחשופים נדיבים כחול-לבן (זו נראית לי תרומתו השנייה עד כה).

אני התאכזבתי ממיקומה של גלית גוטמן במקום 8 בלבד (לא מחוייב המציאות) אבל נהניתי מהמגישות ברקוביץ' ואיריס אברמוביץ' שהפתיעו בסיום כל מקבץ עם שיחת בנות קולחת וחמודה. ברקוביץ' שאלה בסוף למה הכל חייב להיות 'של המדינה'. 'הבלונדינית של המדינה', 'התחת של המדינה' והציעה עצמה כ'גרעפס של המדינה'.