מתי בפעם האחרונה ביקרת בבוידעם

אמנות היא לא רק מפלט מהמציאות, היא גם מאחרוני מפלטי המס שנותרו כאן. ויש עוד כמה סיבות להתעוררות יצר האספנות בקרב דור שלם שגדל ללא ואזות פורצלן

דובוני צעצוע, מקלות הליכה, מטבעות, עטים וכמובן כלי פורצלן, יודאיקה, פסלים וציורים; כמעט כל חפץ שנמצא בבית עשוי להיחשב ביום מן הימים לפריט אספנים בעל ערך ולהימכר במכירה פומבית לכל המרבה במחיר. אם כי סביר יותר שאותו חפץ ישכב בבית במשך שנים ארוכות סגור ונעול, כאבן שאין לה הופכין, בהנחה שרק משום שעבר מדור לדור הוא מצרך יקר ערך.

איך מקבלים הערכת ערך מקצועית ואמינה? תלוי לאיזו מטרה, ביטוח או מכירה. שוויו של הפריט אינו אבסולוטי, והוא יעלה וירד בהתאם לאינטרסים של הסובבים אותו.

העוסקים בתחום מעידים כי גם אם ישראל עודנה שוק קטן, יש כיום יותר פניות לקבלת הערכה לחפצי ערך. הם מייחסים את ההתעניינות הגוברת להתאוששות הביטחונית והכלכלית, ולחשיפה שקיבלו האספנים בתוכניות טלוויזיה בריטיות ואמריקניות. דב חזן, בעליו של בית המכירות הפומביות תירוש, מזהה גורם נוסף, תרבותי. "הדור הצעיר לא גדל עם אוספים בבית ולא פיתח לאוסף פורצלן או לכלי הכסף של ההורים את האנטי שפיתח הדור שקדם לו", אומר חזן, "התהווה דור חדש של אספנים, שמגלה התעניינות בפריטים עתיקים ומייחס להם חשיבות".

ואולי הסיבה המשכנעת ביותר היא כלכלית לגמרי. "אמנות היא מפלט מס", אומר יורם ברייר, מנכ"ל גמולב פלוס, חטיבה להערכות שאינן לצורכי ביטוח בקבוצת גמולב. "המצב הכלכלי השתפר ואנשים שהתעשרו משקיעים באמנות לא רק מתוך אהבת האמנות", הוא טוען, "בעבר היה פטור על השכרת נדל"ן ועל רווחים משוק ההון, וכיום כמעט ולא נותרו מפלטי מס. אמנות היא מפלט מס, משום שלא משלמים מסים על קנייה ומכירה של פריטי אמנות".

מעטים מבטחים תכולת בית

הנהירה אל יריד ההערכות שהתקיים בבית הגפן בסוכות, כהכנה ליריד העתיקות שיתקיים שם במשך שישה שבועות בנובמבר ובדצמבר, מספקת ראיה להתעניינות הגוברת. "בעבר אנשים נאלצו להסתפק בהערכה של חברים ומשפחה. ביריד יש בעלי מקצוע בכל תחום, כך שההערכה מקצועית ביותר", אומר גדי אברהם, המפיק בפועל של היריד הארצי לעתיקות בבית הגפן. לדבריו, "כל עם ישראל מתעניין בקבלת הערכה: אספנים, סוחרים, יורשים, כאלה שקיבלו מתנות. יש שרק רוצים לדעת מה ערך הפריט, יש שרוצים להשוות הערכות ויש שרוצים למכור".

לדברי שמעון לאומי, מנהל מקצועי של בית המכירות ובית הספר שורשים, העשור האחרון מספק יותר מידע ויותר נגישות: "בעבר, גם אם ידעו שיש לפריטים ערך, היה קשה לברר אותו. הערכות עלו הרבה כסף והיו מעט מומחים. רוב המומחים היו מומחים מטעם, בעלי אינטרס. מי שגר בארץ לא יכול היה לדעת מה שווי הפריט בשוק הבינלאומי. כיום המצב שונה".

לדברי עדי גישס, שמאית אמנות מוסמכת, נושא ההערכה בארץ עדיין מוגבל בהיקפו, מעטים מבטחים את תכולת הבית, ומהם מעטים עוד יותר מזמינים שמאי מטעמם ואינם מסתפקים בהערכה של סוקר מטעם חברת הביטוח. "אחרים המבקשים הערכה עושים זאת בדרך כלל לצורך חלוקת רכוש בעקבות פטירה או גירושין", אומרת גישס, "ויש גם כאלה שפשוט מבקשים הערכה מתוך סקרנות, ואין להם שום כוונה למכור את הפריט".

כמה שווה ההערכה עצמה? תלוי במעריך, ותלוי לאיזה צורך. שלל האפשרויות עשוי לבלבל את המעוניינים בהערכה. חלקם פונים אל שמאים העובדים באופן עצמאי או מטעם חברות ביטוח, אחרים פונים אל בתי מכירות פומביות, בעלי חנויות, אספנים או סוחרי עתיקות.

ההבדלים המהותיים הם בהכשרת המעריך, במטרת ההערכה ובעלותה. חברת ביטוח נוהגת לשלוח סוקר מטעמה, כך שההערכה אינה כרוכה בתשלום. הערכה המתבצעת בבית מכירות גם אינה כרוכה בתשלום אך לרוב ניתנת רק בתנאי שהפונה מעוניין למכור את הפריט. הזמנת מעריך מקצועי באופן פרטי כרוכה בתשלום שהוא יקבע, בלי קשר לשווי הפריטים.

"כשמישהו שואל אותי כמה שווה הפריט שברשותו, אני לא יכולה לענות תשובה חד משמעית", אומרת גישס, ומסבירה כי יש שלושה סוגי ערכים: ערך לביטוח, שהוא גבוה יחסית; ערך לקנייה (במכירה פומבית) שהוא פחות גבוה; וערך למכירה, שמשקף את המחיר שבו יימכר הפריט והוא פחות גבוה מבין השלושה. "לכן אי אפשר לענות על השאלה כמה זה שווה", אומרת גישס, "השווי תלוי בסוג העסקה".

הערכה של חברת ביטוח

הערכתו של סוקר הנשלח מטעם חברת הביטוח כדי להעריך, ללא תשלום, את שווי תכולת הבית, עלולה לסבול ממספר כשלים:

" קשה להניח שסוקר יכול לתת הערכה מקצועית מדויקת לכל פריט שבו הוא נתקל, החל ממכשירי חשמל נפוצים וכלה בציורים, פסלים, שטיחים ותכשיטים.

" הערכתו עשויה להיות גבוהה, בהיותו נציג של חברת ביטוח שיש לה עניין בהעלאת סכום הפרמיה שישלם המבוטח. כנגד טענה זו אומר יורם ברייר מגמולב פלוס כי רוב חברות הביטוח עובדות עם חברות שמאות, כך שלסוקר המבקר בבית הלקוח אין אינטרס ישיר לתת הערכה כזאת או אחרת לפריטים. לדברי קטיה שוורצמן, יועצת לניהול סיכונים וביטוח, אמנם למחלקת הרכישה של חברת הביטוח יש אולי אינטרס לתת הערכה גבוהה כדי להשיג פרמיה גבוהה, אלא שמחלקת התביעות של החברה נמצאת במצב הפוך. שוורצמן: "אם אכן קורה משהו וחברת הביטוח נתבעת, עליה לשלם לפי הסכומים הגבוהים שנקבעו", היא מסבירה.

" בעיה נוספת העלולה להתעורר בעקבות הערכה של סוקרים מטעם הביטוח היא אי דיוקים בתיאור הפריטים, הגוררים ויכוחים בין בעלי הרכוש לבין חברת הביטוח בעת תביעה. "מדובר בטעויות אנוש הנעשות בתום לב, אך הן עלולות לעלות ביוקר", מזהירה שוורצמן. כדי שלא להיקלע לעימות עם חברת הביטוח ממליצה שוורצמן לצלם את הבית על תכולתו, כולל תכולת הארונות אם יש צורך, ולבדוק היטב את רשימת הפריטים המבוטחים: "רצוי שלפחות שניים מבני המשפחה יעברו בנפרד על הרשימה כדי לוודא שהיא מדויקת".

הערכת בית מכירות

בתי מכירות אינם נוהגים לגבות תשלום עבור הערכות שהם נותנים, אך לרוב מצפים כי הפונה ימכור אצלם את הפריט. "אלינו באים אנשים שרוצים או נאלצים למכור, למשל, יורשים", אומר דב חזן מתירוש, "בית המכירות נותן הערכת מימוש המתבססת על נדירותו של הפריט, מצבו, ייחוסו וכמובן מחירים שהשיגו פריטים דומים במכירות קודמות".

כדי להעריך פריטי אמנות יש לאתר פריטים דומים להם שנמכרו בזמן האחרון, אומרת רוני גילת-בהרב, מנכ"ל כריסטיס ישראל, "ומאחר שבארץ אין מומחים לכל דבר, לא פעם אנו שולחים לחו"ל צילום של הפריט ומצרפים את פרטיו ואת מידותיו. מה שבאמת קובע את המחיר הוא ההתרחשות במכירה הפומבית". לדבריה, רוב הפונים לכריסטיס מעוניינים למכור את הפריטים שברשותם. "אנשים מביאים פריטים מכל וכל, תכשיטים, תמונות, הדפסים", אומרת גילת-בהרב, "חלקם יודעים שמדובר בחפצים בעלי ערך ואחרים באים מתוך סקרנות. לעתים הם מופתעים לטובה ולעתים לרעה".

המומחה לאמנות של בית המכירות מונטפיורי, יעקב גילדור, סבור כי כ-70% מהפונים לקבלת הערכה בבית המכירות מעוניינים בסופו של דבר למכור את הפריט. "אני ממליץ לכל אחד להביא את הפריט להערכה לפני שהוא מוכר, כדי לא לעשות טעות פטאלית", אומר גילדור, "אנחנו מצדנו מוכנים גם למצב שיציפו אותנו בפריטים, כי בכל ערימה של דברים אפשר למצוא פנינה. קורה הרבה שאנשים לא יודעים מה הם קיבלו או מה יש להם בבית".

מעריכים עצמאים טוענים כי קבלת הערכה בבתי מכירות אינה מומלצת, עקב העניין שלהם להגדיל את רווחיהם מהמכירות, אך בבתי המכירות מדגישים כי ההערכות מקצועיות ומעמידות את המוכר במצב שבו אינו יכול להפסיד, משום שהוא קובע סכום שבפחות ממנו לא ימכור, ושכל סכום הגבוה ממנו יהיה מבחינתו רווח. דב חזן מבית המכירות תירוש מציין גם את החשיפה הגדולה שזוכה לה פריט המועמד למכירה פומבית.

הערכת שמאי

מעט שמאים הם שמאי אמנות במקצועם, ורבים אחרים המתפרנסים מהערכת חפצי אמנות הם שמאים כלליים. לא פלא שחיפוש באתר האינטרנט של דפי זהב אחר שמאי אמנות מגלה כי אין הגדרה כזאת.

בית הספר לאספנות ולהערכת אמנות שורשים, המתפקד גם כבית מכירות פומביות, מציע קורס אספנות והערכת עתיקות ואמנות. חלק ניכר מהמעריכים - הן עצמאים הן סוקרים העובדים בחברות ביטוח - הם בוגרי בית הספר. עם זאת, למרות שמדובר בענף שמתגלגלים בו סכומי כסף גבוהים ביותר, מסתבר שאין חובת רישוי לעוסקים בתחום, כך שלמעשה הם מתבססים בעיקר על השכלה לא פורמלית וניסיון.

ואולם, גם אחרי שרכש השכלה וניסיון בתחום, מעריך מקצועי עדיין צריך להישאר מעודכן ברמה יומיומית כדי לא לאבד קשר עם המחירים. "מעריך צריך ליצור קשרים עם בעלי גלריות בארץ ובעולם, להגיע למכירות פומביות, לקבל גישה לתוצאות ולהכיר את בתי המכירות והמומחים", אומרת עדי גישס, שרכשה את השכלתה בארצות הברית ועובדת כמעריכה עצמאית.

כיצד נקבע שכרו? יש כמה שיטות. אם השכר נגזר מהערכת השווי, יהיה למעריך עניין לקבוע הערכת שווי גבוהה, לכן חשוב לשאול מראש איך מתנהלת ההערכה, על מה היא מתבססת ואיזה סוג של תיעוד מקבל בעל הפריט.

"הערכה לא ניתנת בעל פה", אומרת עדי גישס, "אני בודקת את הפריטים, מודדת מידות ומשקל וכותבת הכל, ומצלמת לצורך זיהוי. בסוף מקבל הלקוח מסמך רשמי עם תיאור מדוקדק והערך למטרה שהוא הגדיר". גישס גובה 50 דולר לא כולל מע"מ לפריט, ולמספר רב של פריטים התמחור גלובלי או נקבע לפי שעת עבודה.

אצל ברייר בחברת גמולב, התשלום נקבע על פי זמן העבודה. "אם לקוח מעביר לנו את הפרטים באינטרנט, אנחנו נותנים הערכה לא מחייבת שאינה כרוכה בתשלום. תשלום נגבה כאשר אנחנו מוציאים מסמך רשמי, והוא תלוי גם במיקום, אם ההערכה נעשתה אצלנו או בבית הלקוח". מחיר חוות דעת הוא 150 דולר לכל הפחות, או 250 דולר לכל הפחות אם נדרש ביקור בבית הלקוח. שכר עבודתו של מעריך עצמאי מטעם גמולב נקבע לפי 100 דולר לשעה, לא כולל מע"מ. בכל מקרה, מרגיע ברייר, אם לקוח יביא למשרדי החברה פריט שאינו שווה כסף, הוא לא יידרש לשלם על ההערכה.

כך או כך, חשוב לזכור שכל הערכה נכונה רק לרגע ההערכה, או כפי שאומר דב חזן מבית המכירות תירוש: "ההערכה צריכה להיות נכונה לאתמול", כך שמומלץ להיות עם אצבע על הדופק. "