מזל סרטן

הצורך בהפקת "מלנומה אהובתי" עלה בליבו של השחקן יגאל עדיקא בעקבות אירועים שהתרחשו במציאות חייו: אשתו לקתה בסרטן ומתה. כשאדם מעבד טרגדיה אישית למיני-סדרה דרמטית מתוך צורך תרפויטי מובהק, נוצרת מאליה הסכנה שהתהליך האישי שהוא מבקש לעבור יעמיד בצל מטרות אחרות של הדרמה. הסדרה "מלנומה אהובתי", אותה יצר לבסוף עדיקא עם הכותבים והבימאים יוסי מדמוני ודוד אופק, לא רק נחלצה מסכנה זו, היא חרגה בהרבה מעבר ל"פרויקט התמודדות עצמית" של עדיקא ונעשתה ליצירה גדולה ועצמאית, מפוארת ממש - על אף ממדיה המצומצמים. יתר על כן, מדמוני ואופק השכילו להשתמש בצורך של עדיקא לשחזר את הטרגדיה שפקדה את משפחתו כדי לבנות ביחד עימו סדרה השזורה בעשרות נימים, אכזריים ומצחיקים, הנובעים מהיכרות אינטימית עם הנושא, ועל ידי כך להפוך את הדרמה לידענית ומשכנעת במידה נדירה.

מי שיתמזל מזלו ויצפה הערב בפרק הראשון בסדרה יוכל להבחין כבר בפתיח כי נכונה לו חוויה שונה מאוד מזו שהוא רגיל לקבל בערוץ 2. למען האמת, סצנת הריקוד, המשמשת כפתיח קבוע לסדרה, עם התנועות המהוססות של הרקדנית והצליל הטרנזיסטורי המלווה אותה, מהווה תמונת נגטיב מושלמת לכרכורי הוודביל העליזים שמככבים בתשדירי "הקצב החדש" של "רשת". כל מה שבא אחר-כך (מחלה והתמודדות איתה, גסיסה, מוות והמשך החיים) רק מחדד את התחושה. "מלנומה אהובתי" הפוכה ל"קצב החדש" של "רשת". אין שום קשר בין השניים, הם באים מעולמות שונים, עם כוונות שונות. מפגש קצוות אמיתי שייצר מדי ערב שלישי מצב מוזר, כמעט א-נורמלי. יחד עם זאת, בעבור הזכות לצפות בסדרה כמו "מלנומה אהובתי" שווה לשרוד אפילו הפסקת פרסומות או שתיים. אולי לא כיף לצפות בה כמו ביתר שידורי הזכיינית, אבל ראו זה פלא: מדובר בתענוג גדול.

יש גם יתרון בהפסקה לפרסומות. ניתן לנצלה כדי להכין את הממחטות, פשוטו כמשמעו. הדבר הינו בגדר הכרח כיוון ש"מלנומה אהובתי" היא סדרה ריאליסטית להכאיב. הצילום הרוטט של אסף סודרי ("עטאש-צימאון") מקרב את הצופה עד למרחק אפס מההתרחשויות, מדגיש את הקדרות האופפת את בני הזוג גם כשהם פוסעים תחת הפלורוסנטים הבוהקים של בית החולים. התסריט, שמבוסס כאמור על סיפור טרי ואמיתי, נע ללא הרף בין הטרגי ליומיומי, מראה באנושיות גדולה כיצד הבלי העולם הזה (החל בביורוקרטיה וכלה באגו) מקבלים פרופורציה כשהמוות נכנס לזירה, מאבדים לפתע מחשיבותם, ויחד עם זאת עדיין נוכחים, עדיין מרימים את ראשם, לפעמים בצמידות משתקת דווקא לרגעים הקשים ביותר. עבודת העריכה בראשות אריק להב-ליבוביץ' מונחת על צווארו של הצופה כחרב. מתי בפעם האחרונה ראיתם דרמה טלוויזיונית ישראלית שבה לא חשתם מראש מתי תיגמר כל סצנה ומה תהיה זו שתבוא בעקבותיה? הנה, יש לכם הזדמנות. ומעל לכול הבימוי המעודן והמדויק של אופק ומדמוני. תארו לעצמכם, סדרת דרמה ישראלית שאינה חוששת מאנדרסטייטמנט. כן, ממש כך. סצנות קורעות לב שלא כוללות פיצוץ גדול אלא משחילות את הדרמה כמעט באגביות להכרתו של הצופה, מאפשרות לה להיבנות בתוך נפשו פנימה.

יגאל עדיקא ראוי אף הוא להיכלל ברשימת הסיבות המצדיקות, כל אחת בנפרד, את הצפייה בסדרה. ראשית כול על שום משחקו המעולה, ושנית על האומץ הרב שנדרש ממנו כדי להיחשף במידה שנחשף. דמותו של עדיקא ב"מלנומה אהובתי" אינה סתם חור הצצה לסיפורו האינטימי של גבר שאשתו נחלת, היא דמות אנושית ביותר, כלומר גם במובן הרע והעלוב של המילה.

אגב, זו בקלות היתה יכולה להיות סדרה על אחורי הקלעים של עולם הבידור הישראלי. כחלק מהרקע לטרגדיה הגדולה העוברת עליו נראית דמותו של עדיקא בפינות שונות של תעשיית המשחק הישראלית, וסצנות אלה כמעט מתחננות לפיתוח והרחבה של אופק ומדמוני. הם בוודאי מכירים עולם זה לא פחות טוב מאשר עדיקא מכיר את החוויות העוברות על גבר שבגוף אשתו מתגלה גידול ממאיר. "