פגיעה בזכות הקניין בחסות בתי המשפט

לאור סעיף זה וכיוון החקיקה, נראה היה כי לאחר חקיקת חוק היסוד הרי שהמגמה תהא להעלות את חובת השמירה על קניין הפרט, ולהקטין אפשרות הפגיעה על-ידי הרשות והמדינה ללא פיצוי.

שני נושאים עיקריים חשובים שהיו אמורים לעבור שינוי ועליית מדרגה בעקבות חקיקת חוק היסוד היו פגיעת הרשות שלשמן הוקמו חובות הפיצוי על-פי חוקי ההפקעה השונים ועל-פי סע' 197 לחוק התכנון והבנייה, שמפצה בגין פגיעה במקרקעין שלא בדרך הפקעה.

ואכן, בתחילה נראה היה כי חל שינוי בגישה לאחר שניתן פסה"ד בבג"ץ 2390/96, יהודית קרסיק נ. ממ"י, בו הורה ביהמ"ש ברוח חוק היסוד על ביטול הפקעת מקרקעין לאחר שינוי ייעודם מייעוד ציבורי לייעוד פרטי, וכן בעניין פיצויי ירידת ערך על-פי סע' 197 - פסה"ד בע"א 390/96 הוועדה המקומית רעננה נ. יהודית הורוויץ, בו קבע בית המשפט שפגיעה העולה על 2%-3% אינה סבירה ויש לפצות בגינה (על-פי סע' 200 לחוק, הרי שאם פגיעה הינה סבירה וצודקת פטורה הרשות מלפצות בגינה).

אולם נראה, כי על אף המהפכה החוקתית קיימת נסיגה בשנים האחרונות בתחום זכות הפיצויים בתחומים הנ"ל, ככל הנראה בשל לחץ הרשויות והגופים הציבוריים שנדרשו לשלם פיצויים בסכומים ניכרים, ובעיקר מצד הרשויות המקומיות שכידוע איתנותן הפיננסית הינה בכי רע.

דוגמא ראשונה הינה בתחום ההפקעות, שעל אף פסק-הדין המהפכני בעניין קרסיק הוא אינו מיושם עדיין, בין היתר בשל העובדה שעד היום לא הורה בית המשפט העליון האם תחולתו הינה רטרואקטיבית או לא, וזאת על אף שחלפו כבר שנים מעת נתינתו. על כן, יישומו בבתי המשפט הדנים בפועל בענייני הפקעה הינו חלקי מאוד, אם בכלל.

בתי המשפט המחוזיים דוחים לרוב תביעות של בעלים שעתרו להשבת מקרקעין שהופקעו ולא נעשה בהם כל שימוש למטרת ההפקעה, אף במקרים בהם חלפו עשרות רבות של שנים ממועד ההפקעה, והמקרקעין עודם עומדים בשיממונם ללא יישום מטרות ההפקעה.

עיוות נוסף בולט שעדיים קיים כיום הינו שפיצויי ההפקעה המשולמים מחושבים ומוצמדים ע"י הרשות למדד המחירים לצרכן בלבד, והריבית משולמת משנת 1993 ואילך בלבד, ומדובר בריבית שנתית של 1.5% בלבד (וזאת לדוגמא בהשוואה לריבית אשר גובות רשויות מקומיות, המחושבת לפי 0.75% לחודש).

התוצאה לחישוב ריבית זו הינה שהפיצוי המשולם הינו לפעמים נמוך במידה קיצונית, שכן בחלוף עשרות שנים הרי שמחירי הנדל"ן עלו במאות אחוזים, ואילו הצמדה בלבד הינה זניחה בהשוואה, ולא מאפשרת רכישת נכס חליפי.

דוגמא נוספת לפגיעה באזרח על אף חוקי היסוד, הינה שלאחר עשרות שנים בהן לא העלו הרשויות המפקיעות טענות התיישנות כנגד תביעות הפקעה, הרי שדווקא בשנים האחרונות החלו הרשויות להעלות טענות אלו כדבר שבשגרה, ובחלק מפסקי-הדין שניתנו בבתי המשפט המחוזיים נתקבלה טענת ההתיישנות, וזאת על אף חוקי היסוד (פסק דינה של השופט דרורה פלפל בת.א 3058/00 ו"מ ראשל"צ נ. בל"ל, ושל השופטת הילה גרסטל בה"פ 1058/02 בעניין אביגדור אדוארד).

אף בתחום ירידת הערך לא נראית עליית זכות הקניין, אלא נראה כי לפחות בחלק מהנושאים חלה נסיגה. לדוגמא, פסה"ד בעניין הורוויץ שהוזכר לעיל הובא לדיון נוסף שם (ד.נ.א 1333/02), בו ביטל השופט יעקב טירקל עמדתו הקודמת האמורה לעיל ורף הסבירות עלה, כך שפיצוי עלול לא להינתן אפילו כשהפגיעה עולה על אחוזים בודדים. הנשיא אהרון ברק סבר כי על הפרט לתרום מזכויותיו לטובת הכלל ללא פיצוי.

כמו כן, לאחרונה ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בעע"ם 2775/01 בעניין ויטנר, ונקבע על-ידי ע"י השופטת דורית ביניש כי נכס שאינו גובל פיסית ממש בנכס הפוגע לא זכאי בעליו לתבוע פיצויים על-פי סעיף 197.

ויוזכר, כי עד היום טרם נקבעה בחוק כל חובה להודיע אישית לבעלים שמקרקעיו נפגעו על-ידי תוכנית בדבר הפגיעה, וזאת על אף שבחלוף 3 שנים ממועד אישורה של תוכנית כאמור מתיישנת זכות התביעה.

כל הליקויים והבעיות האמורות לעיל ועוד אחרות, הן לעניין ההפקעות והן לעניין תביעות עפ"י סע' 197, מובילים לתוצאות שהפיצוי שניתן לנפגעים על-ידי הרשויות, אם בכלל ניתן, אינו פיצוי אמיתי וראוי בגין הפגיעה, וזאת על אף שמטרת הפיצוי כפי שמקובל כפיצוי נזיקין הינה להעמיד את הנפגע במקום בו היה אלמלא הפגיעה.

הפועל היוצא הינו פגיעה בממונם של רבים, שכן הדעת לדוגמא אינה סובלת שאם אושרה תוכנית בניין עיר שאישרה מפגע מול ביתו של הפרט והורידה את ערך נכסו בעשרות אחוזים - הוא לא יפוצה בגין הפגיעה רק משום שאינו גובל במקרקעין הפוגעים, וכן אינה סובלת כי המדינה/הרשות תתחמק מפיצוי בגין מקרקעין שנטלה מהפרט בטענת התיישנות שהינה טענה דיונית בעיקרה, או שאף אם תשלם את הפיצוי תשלמו ללא ריבית, כך שהפיצוי שיתקבל אינו מאפשר לרכוש נכס מקרקעין חליפי.

לבסוף יצוין, כי ביום 9.8.05 הוקם על-ידי הממשלה במסגרת דיוני התקציב לשנת 2005 צוות בין משרדי (החלטה 4103) שצפוי לבדוק את שיטת הפיצוי על-פי סע' 197, וזאת ככל הנראה לאור לחצי הרשויות לטרפד סוג תביעות זה. ועדה זו מצטרפת לדיונים שכבר נדונים באשר לנושא פיצויי ההפקעה.

נראה, כי ראוי היה ששני הנושאים, שהינם סמוכים וקרובים זה למשנהו, ידונו בכפיפה אחת לשם עריכת דבר חקיקה עדכני ומפורט, אשר במסגרת הדיונים לחקיקתו יישמע אף קולו של בעל המקרקעין הנפגע, ויטילו מעט בהירות בנושא שכיום מצוי במבוכה גדולה, ובו כל ערכאה משפטית מחליטה באופן שונה.