אפילו גלן קלוז בעניין

מלחמת כנופיות, יריות לאור יום, סמים בכל פינה, כוח שיטור מרושש שכבר שנים לא מצליח להשתלט על המצב - בפעם הבאה שיתחשק לכם לראות מקרוב כיצד מתנהלים החיים ברחובות יפו הפנו מבט ל"המגן", סדרת המשטרה הקשוחה שחזרה אתמול לעונה רביעית. הריאליזם בה נוקב, האלימות מוגשת נא, והעלילה מתרחשת הרחק מהבית (לוס אנג'לס), כך שלרגע לא מתעורר הרצון לתפוס את הראש בין הידיים ולמלמל משהו על חומוס.

במרכז הסדרה מחטיף מכות ויק מאקי (בגילומו המשכנע של מייקל צ'יקליס), שוטר מושחת המנסה להילחם ברשע באמצעות רשע, וגם להרוויח קצת מהצד. הוא גס, אלים, ועומד במבחן התוצאה, בין אם מדובר בתפיסת פושעים ובין אם כשנדרש ממנו לחפות על פשעים שהוא עצמו ביצע. גם בעידן המתמחה באנטי-גיבורים, דמותו של מאקי יוצאת דופן.

פעמים נדמה שהוא נבל של ממש, רגע לאחר מכן הוא נוהג כאיש משפחה הגון. זהו אולי ההישג הגדול ביותר של "המגן", טשטוש הגבול בין טוב ורע. מושגים אלה לא באמת קיימים בעולם שיצר שון ראיין, ישנן רק רמות שונות של תמימות.

גלן קלוז מצטרפת בעונה הרביעית של "המגן" על תקן מפקדת תחנת המשטרה החדשה, ומסתובבת אנה ואנה כשחצי חיוך קבוע לפרצופה. פרט לכך אין הרבה חדש. זו עדיין סדרת משטרה קשוחה ועשויה היטב, טובה בהרבה מהממוצע, עם עלילות המשתרעות על פני פרקים רבים, דמויות מרובות פנים, וכוכבי משנה שחלקם מעולים. הסדרה נהנית גם מדיאלוג משובח.

עדכני, מדויק, אמין. בפרק שישודר בשבוע הבא, למשל, מתלונן אחד העצורים על יחס השוטרים ומבקש מהם להפסיק עם כל ה"בוס הוג בולשיט", ניים דרופינג אגבי לשוטר המושחת מהסדרה הנושנה "הדוכסים מהאזרד".

המרחק שעברה הטלוויזיה האמריקאית מבוס הוג לויק מאקי, מ"הדוכסים מהאזרד" ל"המגן", הוא האחראי לכך ששחקנית הוליוודית מסדר גודל של קלוז הסכימה להעניק משרותיה למדיום.

כיסא בראש לזכר אדי

"היאבקות מה-WWE", ערוץ חמש פלוס, שבת 17:00

לעומת העולם של "המגן", המאופיין בחוסר ודאות מוסרי, עולם ההיאבקות של ה-WWE ידוע כמי שמתהדר בגיבורים ונבלים מוחלטים (גם אם פעם בכמה שנים הם מחליפים צדדים). לפני חודש ספג קונצרן הבידור מהלומה קשה כשאדי גררו, אחד מכוכביו הבולטים, נמצא מת בחדר מלון במיניאפוליס. הודות לאיחור בשידור תוכניות ההיאבקות בישראל גררו חי כאן עוד שבועות מספר (בתוכנית האחרונה נפרדנו ממנו כשהוא שוכב ללא ניע במרכז הזירה, מנסה להתאושש מכיסא שחטף בראשו), אבל בסופו של דבר המוות תפס אותו גם פה, וכהוקרה לפועלו הוקדש לו השבוע השידור כולו.

פעמון הזירה צלצל עשר פעמים רצופות כמחווה אחרונה, וכל מתאבקי הליגה עמדו סביב והזילו דמעה. בלדת רוק-שמאלץ ליוותה את מיטב הקטעים מהקריירה הארוכה של ה'לטינו היט', והקהל קרא: "אדי! אדי!". בין הקרבות (שבכולם, אגב, זכו חבריו של גררו) הוקרנו מונולוגים של כמה מהמתאבקים הבולטים.

ריי מיסטיריו, חברו הוותיק, אף הוריד את המסכה שמסתירה דרך קבע את פניו ובכה בכי מר. אבל הרגע המרגש ביותר התרחש בקרב בו לקח חלק אחיינו של אדי, צ'אבו גררו. בשיא הקרב מול JBL (קאובוי רפה-שכל, נבל מצוי), יצא גררו הצעיר מהזירה וחזר עם שני כיסאות. האחד השליך על הרצפה, ובזמן שהשופט פינה את הכיסא מהזירה מסר גררו את השני לידיו של JBL ונשכב על הרצפה כאילו קיבל ממנו מכה בראש. כשהשופט הסתובב לא נותר לו אלא לנזוף ב-JBL על שימוש באביזר אסור.

מהלך רמייה זה היה סמלו המסחרי של אדי גררו זמן רב, בתקופה בה הסיסמה שליוותה אותו היתה "אני משקר, אני מרמה, אני גונב". הקהל באולם הריע בקול גדול, ועודד את צ'אבו עוד יותר כשניצל את העובדה שהשופט נאלץ לפנות מהזירה גם את הכיסא השני כדי להכניס ל-JBL ההמום מכת אגרוף באשכים, שהובילה עד מהרה לנצחונו. מסתבר שגם בעולם ההיאבקות, הטוב והרע אינם חד-משמעיים. לעתים הקהל מוכן לסלוח על מעשי נבלה ואף לעודדם, לעתים יש צורך להילחם ברשע עם רשע.