בנק ממש אוצר

כבר בנובמבר שעבר רמזה לו ועדת בכר, כשהמליצה במפורש שלא לאשר לבנק דחייה נוספת במכירה. בבנק הפועלים לא התרגשו וציפו להמשך משחק ההארכות. סביר להניח שאם זה היה תלוי בפוליטיקאים, העניין היה נגמר בדחייה של עוד שנה או שנתיים. ככלות הכל, המערכת הבנקאית מוכרת כעת את קופות הגמל וקרנות הנאמנות. אז למה להתעקש על עוד בנק קטן?

אבל נגיד בנק ישראל הנוכחי הוא אמריקני, ומצפה משום מה מגופים עסקיים לעמוד בלוחות זמנים שסוכמו איתם, בייחוד עכשיו כאשר השוק בשל למכירה. מסע הלחצים הסתיים בהודעה קצרה לעיתונות של פישר:

"במידה ובנק הפועלים ינקוט מיידית בצעדים ממשיים לקידום המכירה, בכוונת הנגיד לבחון לאחר מכן מתן אורכה של שלושה חודשים לבנק הפועלים כדי לסיים את ההליך".

2. המתמודדים. שלושה בנקים הצהירו על כוונתם לרכוש את אוצר החייל: איגוד, הבינלאומי והמזרחי. באופן לא רשמי כולם מדברים עם בנק הפועלים, אך למרות הדלפות מתוכננות היטב לתקשורת שנועדו לשרת את אחד המתמודדים, לגבי יתרון לבנק זה אחר, דבר לא סוכם ואף בנק אינו מוביל. הפועלים, אגב, לא זנח את תקוותו למכור את אוצר החייל לבנק זר.

במערכת הבנקאית גם סבורים, כי כל ההערכות לגבי מחיר של 140%-150% מההון העצמי, נועדו לשרת צרכים מסוימים. "זו הגזמה. למי ששכח, בנק לאומי נמכר לפי 143% מההון. אוצר החייל הוא רק בנק נישה שגודלו פחות ממחצית מבנק איגוד וטווח הצמיחה שלו מוגבל. בסוף צריך גם להחזיר את ההשקעה", אומר בכיר באחד הבנקים.

השאלה היא, האם השיקול הכלכלי יהיה המוביל; או שמא, כמו ברכישת קרנות הנאמנות וקופות הגמל, גם המזרחי והבינלאומי יתפתו לשיקולי אגו ונתח שוק.

3. העובדים. כל הרוכשים הפוטנציאלים יוצאים מגדרם כדי להבטיח את שיתוף הפעולה של 768 עובדי הבנק. אף אחד לא רוצה להיכנס לעימות ואפילו אימת ועדי העובדים בבנקים, מנכ"ל המזרחי אלי יונס, הולך על קצות האצבעות ומעביר מסרים ברורים וחדים: "לא נמזג, לא נפגע בזכויות".

לעובדים דרישות ברורות ונראה שהן ייענו אחת לאחת - שמירת על עצמאות הבנק לפחות בחמש השנים הקרובות, שמירת כל הסכמי העבודה ומענק מכירה של חמש משכורות.

העובדים גם לא יתנגדו להנפקה עתידית, אבל הם מצפים לקבל את התמורה המקובלת, קרי: אופציה לרכישה מוזלת של 10% מהמניות שיונפקו וקבלת הלוואה מסובסדת לצורך זה. הרוכשים צפויים להסכים גם לדרישה זו.

4. הצבא. זכות הסירוב של חבר משרתי הקבע שחשפנו לפני שבוע, הופכת את הצבא לגוף שיקבע בפועל את הרוכש. צה"ל יכול להחליט, כי הוא לא מעוניין בגוף מסוים ובכך לאפשר לגוף אחר לרכוש באותו מחיר או אפילו נמוך יותר.

הבעיה היא בעיקר של בנק הפועלים, כי שיקולי מחיר אינם אלו המניעים את צה"ל. מבחינת חבר, חשובה היכולת להשפיע על הבנק. למשל: בדמי הניהול הלא-ריאליים של קרן ההשתלמות הענקית "חיסכון קבע", כיום 0.02%, או במינוי בעלי תפקידים בו מקרב אנשי שלומנו לובשי המדים.

לצה"ל אין העדפה. אין לו סכסוך היסטורי עם יונס או אהדה מיוחדת לצדיק בינו. צה"ל "שקוף", ומבחינתו מי שיעמוד בדרישותיו מקובל עליו. נראה, כי הרוכשים הפוטנציאליים יקבלו אותן במלואן.

איום נוסף לצה"ל מגיע מהאוצר. התגמול שתקבל חבר כ"דמי הסכמה" להעברת השליטה וגם הרווח ממכירת קרן ההשתלמות, יסתכמו בעשרות מיליוני שקלים. חבר לא יכולה לחלק דיבידנד לבעלי המניות, וגורם רשמי באוצר כבר מעלה את האפשרות לקזז את התמורה מתקציב הביטחון.