מזוודה, תינוק ולהקה

היחידה המשפחתית-מקצועית של ענבל פינטו ואבשלום פולק נראית כישות חסרת גבולות. כבר יותר מעשר שנים הם יוצרים יחד, בלהקת המחול הנושאת את שמה של ענבל ובמסגרות בימתיות נוספות, ובשנתיים האחרונות הם גם הורים ללואי. הם מנהלים חיי עבודה-משפחה סימביוטיים, במקביל לניהול הלהקה ועבודתה בארץ וברחבי העולם. הם נעים יחד בין החזרות, ההכנות והעבודה השוטפת, בין ההופעות במזרח הרחוק, באירופה, בישראל וכמעט בכל מקום בעולם. קשה לדעת איפה נמצא אותם מחר.

* אתם מופיעים יותר בחו"ל מאשר כאן?

"אנחנו להקה בינלאומית שמגיעה מישראל", הם מגדירים. "בעולם מזמינים אותנו כרקדנים בינלאומיים, לא כאטרקציה ישראלית". עם זאת, הם לא מתנערים מהזהות הישראלית ואף נסעו לא אחת בתפקיד להקה ייצוגית מטעם משרד החוץ, למשל. האם הם מרגישים שגרירים של ישראל בחו"ל? אבשלום: "אנחנו ישראלים בגלל שאנחנו חיים ויוצרים כאן. נולדנו כאן וזה חלק מההוויה שלנו, אבל אנחנו מייצגים את מה שאנחנו עושים. אנחנו מנסים להיות כמה שיותר נאמנים לעצמנו ולחוויות שאנחנו אוגרים".

* כמה אתם נוסעים?

"מאז שלואי נולד", ענבל מתחילה לספור, "כשהיה בן חודש יצאנו לסיבוב הופעות של שלושה שבועות באנגליה. אחרי חודשיים עוד שתי נסיעות של 4 ימים בגרמניה", אבשלום מוסיף עוד סיור של הלהקה בפירנצה, נסיעה של 10 ימים של ענבל לבד למזרח (געגועים עזים) ועבודה של חודש וחצי על אופרה בוויסבאדן, גרמניה, שבקרוב תגיע לכאן. והרשימה נמשכת.

הלהקה כוללת, לצד אבשלום וענבל (שאינם מופיעים בעצמם), 9 רקדנים קבועים ועוד 4 שחקנים, צוות אדמיניסטרטיבי של שתי עובדות, מורים לריקוד, מנהלת חזרות, צוות טכני קבוע (מנהלי תאורה, סאונד, במה) ועובדי במה המצטרפים על-פי מיקום ההופעות. במקרה שלהם, כשנוסעים לצורכי עבודה צריך לארגן הרבה יותר ממזוודה.

"את הענייינים הניהוליים אנחנו משתדלים להעביר לאחרים, כל אחד בתחומו", מסביר אבשלום. אשר לאריזה הפרטית, "זה נעשה יותר קל עם הזמן. לאבשלום ולי אפשר לארוז מזוודה בינונית אחת, לשבוע או לחודש", אומרת ענבל. אבל ההיגיון הקר הזה משתבש כשזורקים למשוואה פעוט בן שנתיים. "מצאתי את עצמי מתלבטת על המון דברים: איך אפשר בלי הפאזל הזה או הספר הזה".

* ומה יקרה כשהוא יגדל עוד?

השניים מסתכלים במבט מהורהר, חצי מחויך. "אולי כשהוא יגדל הוא ימצא עניין בחיים שלנו, בחזרות, בבמה, אולי הוא ייהנה לעבוד איתנו", אומר אבשלום, ומוסיף: "ככה אני גדלתי, עם אבא שלי (השחקן יוסי פולק - ח.פ) בכל מקום שבו הוא הופיע".

גם השאלה איפה תהיו בעוד 5 שנים נשארת תלויה זמן מה באוויר. ענבל: "בהקשר של לואי, הייתי רוצה שתהיה לנו היכולת והחופש להתמודד עם הרגע, ואולי האופציה שהלהקה תיסע בלעדינו לפעמים". אבשלום: "כשמסתכלים על זה בהיבט עסקי, קשה מאוד להגיד, אבל המציאות שלנו מלמדת שיש התפתחות וצמיחה - גם ללא הצבת מטרה. אנחנו לא מתכננים שבוע קדימה. למרות שיש דברים מתוכננים גם שנה ושנתיים מראש".

* איפה אתם אוהבים לעשות קניות?

ענבל: "ביפן. וגם בכל מקום שיש בו מה שאני רוצה". יפן היא גם המקום שבעיניהם יש בו את החוויה הקולינרית הכי טובה.

* ומהו שדה התעופה הטוב בעיניכם?

ענבל: "אין כזה"; אבשלום: "אוסאקה (יפן), העיצוב והעניין שבו הם חוויה מיוחדת".

* ספרו קצת על הבדלי תרבות שאתם נתקלים בהם. "גם אנחנו וגם חברי הלהקה מנסים להסתגל למקומות ולקבל את ההרגלים והתרבויות - לאגור ולעצב לעצמנו איזושהי דרך, שתהיה יותר טובה".

ענבל פינטו, בת 36, רקדה בלהקת בת-שבע והחלה לפעול כיוצרת עצמאית ב-1992. עם אבשלום פולק, בן 35, עבדה לראשונה ב-1994, כששניהם הופיעו יחד עם יוסי פולק. מאז הוא "היה שם כל הזמן", כלשונה, וב-1999, עם יצירת אויסטר, החלו לעבוד בזוגיות מוחלטת. "אנחנו משתדלים להיות קשובים, גם אחד לשני וגם לסביבה שלנו. הרצון להשלים אחד את השני מוביל".

הלהקה המצליחה שלהם מפרנסת את עצמה ואף מרוויחה, אם כי היא תלויה גם בתקציבי תמיכה ממשרד החינוך והתרבות ומתנהלת ללא "בית משלה".

* איך זה ששם הלהקה "ענבל פינטו", ולא משהו משותף?

אבשלום: "השם של הלהקה הוא מענבל והוא שייך ללהקה. זה לא קשור אלי". ענבל: "אני כן חושבת שזה מקור לבלבול, מי היוצר. זה כן מעסיק אותי". אבשלום: "אנחנו נמצאים בסיטואציה של מיתוג, והשינוי יכול להיות נכון לצורך הסבר, אבל התוצאה עלולה להיות פגיעה במותג. חוץ מזה, כך אנחנו נמצאים בקונפליקט נחוץ ומפרה". "