הצהרה כוזבת של עו"ד: הענישה הוחמרה

לאחרונה נתן בית המשפט העליון פסק דין (על"ע 8280/05) בו החמיר משמעותית בעונשה של עורכת דין, שהורשעה במסירת הצהרה כוזבת לרשויות מס שבח, בניגוד לסעיף 98(ג) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק מיסוי מקרקעין"). עורכת הדין הורשעה בכך, שערכה הסכם מכר מקרקעין כוזב, בו נכתב כי התמורה עבור המגרש היא 40,000 דולר, בעוד התמורה האמיתית היתה כ-80,000 דולר. לשם הסוואת ההפרש, ערכה עורכת הדין הסכם הלוואה פיקטיבי, לפיו, כביכול, הלווה המוכר לקונים 40,000 דולר. בפועל, לא ניתנה כל הלוואה כזו, והסכם ההלוואה הפיקטיבי נועד להבטיח את תשלום יתרת התמורה.

בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין קבע, כי מדובר בעבירה שיש עימה קלון. כמו כן התייחס בית הדין המשמעתי המחוזי למגמת הענישה המחמירה בעבירות משמעת של עורכי דין, הנוגעות להערמה על רשויות המס. מאידך, התייחס בית הדין המשמעתי המחוזי לנסיבות מקילות שנטענו, וביניהן החרטה שהביעה עורכת הדין על מעשיה, עברה הנקי, העובדה שלא הפיקה טובת הנאה אישית, והנזק שעשוי להיגרם לה כתוצאה מהשעיה ממושכת. בית הדין המחוזי גזר על עורכת הדין השעיה לתקופה של שישה חודשים, והשעיה נוספת על תנאי. ערעור על קולת העונש שהוגש לבית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, נדחה.

המדינה לא ויתרה, והגישה ערעור על קולת העונש לבית המשפט העליון, ובית המשפט העליון קיבל את הערעור, החמיר משמעותית בעונשה של עורכת הדין, והעמיד את השעייתה על שנה.

בית המשפט העליון שב וציין את הפסיקה, לפיה יש להחמיר בענישה המשמעתית של עורכי דין המבצעים עבירות פליליות שיש עמן קלון, שמטרה להגן על תדמיתה של המערכת המקצועית כולה, כלפי הציבור הרחב. בצד שיקול זה, מבקשת הענישה המשמעתית המחמירה להגן על הנזקקים הפוטנציאליים לשירותי עורך הדין המורשע, העשויים לקבל שירותים מקצועיים ממי שנמצא אחראי לביצוע עבירות בעלות דופי מוסרי. במובנים אלה, יש שוני בין תכליות השיפוט המשמעתי למטרות השיפוט הפלילי, ושוני זה משפיע על טיבם של שיקולי הענישה הצריכים לעניין בשני המישורים האמורים.

בית המשפט ציין, כי עבירות על חוקי מס בישראל, כאשר הן מתבצעות על ידי עורכי דין וכרוכות במצגי כזב והצגת נתונים פיקטיביים בפני רשויות המס, מצדיקות, כשלעצמן, ענישה משמעתית מחמירה. עבירות מס על פי אופיין מהוות פגיעה בקופה הציבורית. אלמנט הכזב בעבירות מס, הקשורות במצג פיקטיבי כלפי רשויות המס, משווה משנה חומרה לעבירות המס, וחומרה זו מתעצמת כאשר העבירות מבוצעות בידי עורך דין, הנדרש לשמש דוגמא ומופת להקפדה על שמירת החוק וטוהר מידות. סטייה מנורמות התנהגות מחייבות על ידי עורך דין המבצע עבירות מס שנילווה להן יסוד של כזב פוגעת לא רק בתדמיתו האישית והמקצועית שלו, אלא בגוף המקצועי כולו עליו הוא נמנה. מתחייב, על כן, מסר עונשי-משמעתי ברור ומרתיע מפני ביצוע עבירות מהסוג הנדון בידי עורכי דין.

נקבע, כי בתי הדין המשמעתיים לא ייחסו משקל ראוי לחומרתן של עבירות המס בהן הורשעה עורכת הדין. מדובר בעבירות שנעברו אגב עבודתה המקצועית, ואשר היו כרוכות לא רק בניסיון להימנעות מתשלום מס אמת המגיע למדינה בגין עיסקה שנעשתה, אלא גם במצגי כזב כלפי רשויות המס, שנעשו בידי אדם החב חובת אימון ונאמנות מיוחדת לגורמים עימם הוא בא במגע בעבודתו המקצועית היומיומית. חומרת המעשים אינה צריכה הדגשה. בנסיבות אלו, ההתחשבות שהתחשבו הערכאות הקודמות בנסיבותיה האישיות של עורכת הדין, היתה מקלה מעבר למידה הדרושה.

נציין, כי חובת האמון שחבים עורכי הדין הבאים במגע עם שלטונות המס, כלפי שלטונות המס, מהווה גורם להחמרה משמעותית בענישתם, הן במסגרת ההליך המשמעתי, והן במסגרת ההליך הפלילי. בתי המשפט ראו בחומרה ניצול הידע המקצועי של עורכי דין, לצורך הצגת מצגי שווא לרשויות המס, במסגרת המגעים עמם (ר' לדוגמא ת"פ 6979/00, ת"פ 6142/02, על"ע 3467/00).

כמו כן, רשימת העבירות על פי חוק מיסוי מקרקעין הורחבה לאחרונה, במסגרת תיקון 52 לחוק מיסוי מקרקעין, שנכנס לתוקף ביום 1.7.2003 וכן הוחמרו העונשים הנגזרים בגין עבירות אלו. בטרם התיקון, היה הסעיף העונשי המרכזי בחוק מיסוי מקרקעין סעיף 98(ג), הדן במסירת הצהרה ידיעה או הודעה, ביודעין שאינה נכונה, וקובע בגינה עונש של שנתיים מאסר, או קנס. בתיקון 52 הושוו העבירות שנקבעו בחוק מיסוי מקרקעין לעבירות שנקבעו בפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) התשכ"א-1961. כיום, קובע סעיף 98(ג2) לחוק מיסוי מקרקעין, כי אדם אשר במטרה להתחמק ממס או לעזור לאחר להתחמק ממס, ביצע אחת מהפעולות להלן, או הרשה לאחר לבצען, דינו מאסר של עד שבע שנים, ואלו הפעולות: 1) מסירת אמרה או תרשומת כוזבת בהצהרה על-פי החוק; 2) השבת תשובה כוזבת על שאלה שנשאלה או ידיעה שנדרשה על-פי החוק; 3) הכנה או קיום של הצהרה כוזבת או חוזה כוזב או רשומות כוזבות, או זיוף הצהרה חוזה או רשומות כאמור; 4) שימוש במרמה עורמה ותחבולה.

אין ספק, שהחמרת הענישה על עורכי דין בעבירות מס בכלל, ובעבירות על-פי חוק מיסוי מקרקעין בפרט, הן במישור הפלילי ובן במישור המשמעתי, היא החמרה משמעותית וראויה. עורכי דין המתנהלים מול רשויות המס, מהווים לא רק נציגים של לקוחותיהם, אלא גם נציגי ציבור ונציגים של בית המשפט המחויבים בכללי יושר אמינות ונאמנות ברמה גבוהה ביותר.

הכותבת היא מנהלת מחלקת מיסוי בינ"ל ומנהלת מחלקת מיסוי מקרקעין לשעבר בלשכה המשפטית בנציבות מס הכנסה. הכותב הוא מנהל מחלקת שומת מקרקעין לשעבר.