20 שנות מאסר לקטין שהורשע בהריגתו של צחי יעקב בקניון בבת-ים, בגלל ויכוח על 100 שקל

בית המשפט המחוזי בת"א גזר היום (א') 20 שנות מאסר על קטין, כבן 17.5, שהורשע על-פי הודאתו בהריגתו של צחי יעקב, 29, בפברואר 2005 בקניון בת-ים, בעקבות ויכוח על שטר של 100 שקל.

על-פי כתב האישום המתוקן (קודם לכן ייחסה התביעה לנאשם עבירת רצח) כאשר עמד יעקב לצאת מחנות הספורט בקניון בת-ים, הוא הבחין בשטר של 100 שקל, שהיה מונח על אחד מספסלי המדידה בחנות והעיר את תשומת ליבו של אחד מחבריו של הנאשם. בין השניים הוחלפו מילים בקול רם אודות שטר הכסף ואלה משכו את תשומת ליבו של הנאשם.

הוויכוח על ה-100 שקל גלש במהירות לאלימות. בעקבות התערבותו של הנאשם, התפתחו בינו לבין יעקב חילופי דברים, במהלכם אמר יעקב לנאשם, שלא יתערב בשיחה ודרש ממנו להניח את שטר הכסף על המדף. בתגובה, שלף הנאשם במפתיע סכין מכיסו ונעצה בכוח בחזהו של יעקב ונמלט מהמקום ביחד עם חבריו. יעקב, שנפצע באורח קשה, נפטר מפצעיו כעבור 11 יום.

במהלך המשפט הסתבר, כי האירוע בגינו עומד הנאשם לדין הוא אחד ממספר אירועי אלימות, שביצע במהלך תקופה של שנה. בשני האירועים הראשונים הוא גרם לקורבנותיו חבלות חמורות ובאירוע השלישי, בקניון בת-ים הוא הרג את קורבנו אדם צעיר, שנקלע על דרכו ואשר לא פגע בו מעולם ושום סכסוך לא היה לו עימו.

בית המשפט ציין, כי מותו של יעקב שנפל קורבן לזדון לבו של הנאשם נגרם על רקע של כלום. עוד התברר במהלך המשפט, כי הנאשם הפר מעצר בית מוחלט, שהוטל עליו בבית המשפט לנוער, כאשר יצא את ביתו בניגוד לתנאי שחרורו ופנה לקניון שם דקר את יעקב.

לדברי השופטים, ברכה אופיר-תום, מרים סוקולוב וישעיהו שנלר, מדובר במוות סתמי ובלתי מתקבל על הדעת של אדם צעיר שכל החיים היו לפניו כמו גם בהרס משפחתו.

בטרם השמעת הטיעונים לעונש, העלתה התביעה על דוכן העדים את אביו של צחי יעקב, שתיאר, כשהוא נחנק מדמעות, את חייו הקצרים של הבן, שאיבד ושמותו נטל ממנו כדבריו את טעם החיים.

ההגנה העלתה, מנגד, את אמו של הנאשם, שטענה, כי מדובר בילד טוב ולא מפלצת ואשר נסיבות גידולו הביאוהו לאן שהביאוהו והכוונה היא לבית ההרוס, בו גדל, אשר נשלט בידי אב אלים ומכור לסמים קשים, שנהג להפליא באימו את מכותיו, כל אימת שלא מסרה את כספה לידיו וכאשר גדל בנה הפך להיות מצילה ומושיעה.

האם עתרה לרחמים על בנה וכך גם אחותו החיילת. התביעה נימקה את המרת הסעיף האישום של הרצח להריגה, בקושי הראייתי המהותי בביסוס הרשעה בעבירת רצח, בנסיבות של "התלקחות יצרים רגעית" שאין לדעת בוודאות מה עמד מאחוריה.

התובעת טענה, כי מדובר בנער שהסכין הפכה להיות איבר מאברי גופו, בשמשה לה פורקן חוזר לאלימותו. ההגנה טענה, כי בכל מקרה, לא היה בידה של התביעה להוכיח כוונת המתה, שקיננה בליבו של הנאשם, טרם ביצוע הדקירה. וכי הרשויות שאמורים היו לפעול לשיקומו של הנאשם, כשלו במילוי תפקידן ובכך כשלה החברה כולה.

השופטים ציינו בגזר הדין, כי חומרת המעשה אינה מאפשרת פשרה בכל הנוגע לעונש ויש למצות את הדין עם הנאשם עד תום, כאשר כל זאת, בשל הצורך להגן על החברה ולהרתיע מפגעים כמו הנאשם, מפני ביצוע חוזר של מעשי אלימות מסוג זה.

לדברי השופטים, החברה, למרבה הצער, ניצבת חסרת אונים אל מול הזרמים הגואים של האלימות בכלל והשימוש בסכין בפרט ובית המשפט נדרש לאמירה מפורשת המציבה את אינטרס הציבור לשלום ולביטחון בראש סדר העדיפויות, כאשר דינו של אינטרס שיקום העבריין החשוב כשהוא לעצמו, להידחק לשוליים.

בהתייחסם לטענות ההגנה כנגד הרשויות, היקשו השופטים, האם יש במחדל זה כדי להמעיט מחומרתה של אותה השתוללות סכינאית של הנאשם? מדוע היה על קורבנו של הנאשם לשלם בחייו על קוצר היד החברתי ומה צידוק יכול שיהיה בהעמדת אחרים כמותו באותו סיכון היום?

עוד ציינו השופטים בגזר הדין, כי הם שאלו את עצמם מה המסר שייצא מבית המשפט, אם לא ימוצה הדין עם הנאשם ומה ילמדו חבריו, היוצאים מדי יום לרחוב וסכין על ידם, לנוכח ענישה מתונה והאם לא יסיקו מכך שערך החיים אכן חסר משמעות. (תפ"ח 202/05).