10 מנהלים חוזרים אל המניה שלא ישכחו לעולם

"אחרי שהנאסד"ק נפל ב-2002 מ-5,000 ל-3,000, אמרתי, וואו, אף-פעם לא קניתי מניות, הגיע הזמן שגם אני אצטרף, והצטרפתי. החזקתי תיק מניות בשווי 150 אלף דולר, רק של טכנולוגיה ישראלית בנאסד"ק, כי אני מאמין בה. אלא שבנאסד"ק האמינו פחות, והמדד ירד ל-2,000. תיק המניות שלי איבד אפילו יותר, ונשארתי עם תיק בשווי של 70 אלף דולר. האמונה שלי בטכנולוגיה ישראלית עלתה לי 80 אלף דולר. מאז, הכסף שלי מושקע בפק"מים או במניה אחת, של אלדין. זו היחידה שקניתי כל השנים, ולה אני מחויב".

יוסי ויניצקי, שותף מנהל בקרן אתגר: מאות אחוזים ב-DSPG

"ב-1998 המליץ לנו אחד מהוועדה המייעצת של הקרן, להשקיע במניית DSPG, שכבר נסחרה אז בנאסד"ק. מבחינתנו היה מדובר בכניסה לתחום חדש לגמרי, כיוון שעד אז, כמקובל בהון סיכון, קרן אתגר נצמדה להשקעות בחברות סטארט-אפ פרטיות. תוך זמן קצר יחסית ההשקעה הזו הניבה לאתגר תשואה של מאות אחוזים, וזה מה שהוביל אותנו להפנות חלק מהפעילות לעבר השקעות מוצלחות נוספות בחברות נסחרות, כמו אם-סיסטמס ורדוור".

בני גאון, יו"ר גאון אחזקות: 10 מיליון דולר בכור

"ביום שבו קנה את כור מההסתדרות, אמר לי ידידי הטוב סטנלי גולד, שהערובה לכך שאוכל להשביח את מניית כור היא שיהיה לי אינטרס משלי. במילים שלו, 'אם תרוויח מיליון, אני ארוויח 100 מיליון'.

ביום שבו הוא מכר את מניותיו לקבוצת ברונפמן-קולבר, ישבתי איתם ואמרתי להם שאם אתחייב לשהייה ארוכה בחברה, אני מעדיף כנגד זה התחייבות שלהם, שאוכל לממש את האופציות בכור בכל עת שבה אחד מהצדדים ירצה להיפרד - במחיר שלפיו הם קנו את החברה. הסידור הזה איפשר לי שנתיים לאחר מכן לצאת מכור ולממש את האופציות שלי ברווח ברוטו של 10 מיליון דולר. לגבי זו הייתה ברכת הדרך והצעד הראשון להקמת גאון אחזקות. אגב, זו המניה היחידה שאני אישית השקעתי בה אי-פעם, שלא באמצעות חברות. כור זו מניה שאהבתי, השבחתי ונשכרתי ממנה".

דוד פתאל, בעל רשת מלונות פתאל: 300% לפני הנפילה של 1982

"כסטודנט באוניברסיטת חיפה, ממש בתחילת הקריירה שלי, עבדתי במלון דן כרמל. אספתי גרוש לגרוש וקניתי מניות בבורסה. זו הייתה התקופה הטובה של 1982 בבורסה. יום-יום הייתי יושב ומחשב מה התשואה שלי בכל מניה. הייתי ממש בתוך העניין, כי הייתי סטודנט וכל גרוש היה חשוב. רציתי לחסוך לאוטו, ועם התנופה של הבורסה הצלחתי יותר מלשלש את הכסף. כשהיה מספיק לאוטו חדש, חילצתי אותו, קניתי רנו 5 ולא היה מאושר ממני. בדיעבד, היה לי הרבה יותר מזל משכל, כי שבועיים אחרי זה הבורסה התרסקה והכול התמוטט. למדתי שיעור חשוב בחיים בלי להיכוות".

שי בייליס, שותף-מנהל בפורמולה ונצ'רס: 200 מיליון דולר בויזטק

"ב-1990, כשניהלתי את דקסיס, חברה-בת של דיגיטל, התחייבנו לספק לערוצי זהב מערכת בילינג שפיתחה חברה קטנה בצפון-קרוליינה. אלא שלחברה הזאת נגמר הכסף והיא הפסיקה את הפרויקט. היינו בפאניקה מפני שערוצי זהב היו זכאים לפיצויים מפה עד אוסטרליה. טסתי לחברה בקרוליינה ואמרתי להם, או שנתבע אתכם על הנזקים, או שתתנו לנו במתנה את מה שפיתחתם. הם בחרו באפשרות השנייה וכך נולדה ויזטק, שמוצר הדגל שלה הוא תוכנה לחיוב ולניהול לקוחות. חמש שנים לאחר מכן הצטרפתי לפורמולה, ודני גולדשטיין ואני רכשנו את ויזטק מדיגיטל תמורת 300 אלף דולר. לאחר הרכישה צירפנו את ירון פולק כמנכ"ל, ובאפריל 1996 הנפקנו שלושתנו את החברה בנאסד"ק. שלוש שנים לאחר מכן, כששווי החברה בבורסה חצה את קו ה-200 מיליון דולר, מכרנו אותה לקונברג'יז - עסקה שהניבה אלפי אחוזי רווח לכל המעורבים. הייתי האבא, האמא והמיילדת של כל התהליך, ואני מאוד גאה בתוצאה הסופית".

פרופ' משה בן-חורין, דיקאן הפקולטה למינהל עסקים בקריית-אונו: 70% בקונטיננטל

"באמצע שנות ה-80 הייתי בארצות-הברית, כשכמה חברות תעופה נקלעו לקשיים, והחלטתי להשקיע במניה של קונטיננטל. הנחתי שירצו לרכוש אותה, וכשחברה נרכשת המניות שלה עולות. קניתי את המניה, ולמזלי הטוב היא נרכשה בתוך שבוע. זה הפתיע אותי. המניה קפצה ב-70% ואז מכרתי. לצערי הרב, היא המשיכה לעלות עוד, כך שהייתה לי חצי כוס מלאה וחצי כוס ריקה. אבל גם כך, המלאה השקתה אותי לרוויה. כיום, כיו"ר ועדת ההשקעות בלאומי-פיא, אני מנוע מלהשקיע במניות באופן ישיר".

מיקי צבייר, מנכ"ל פיא קרנות נאמנות: פספוס בלתי חוזר של טבע

"באמצע שנות ה-80, כשכור נקלעה לקשיים והעמידה למכירה 25% ממניות טבע, מוניתי על-ידי פיא לנהל את המשא-ומתן לגבי רכישתן. הייתי צעיר וחדש בחברה, ובעזרת האנליסט יעקב קורן, שסיפק לנו הערכת שווי שוק גבוהה ב-15% מהשווי אז, הלכתי להתמחרות. בתום משא-ומתן מייגע במשרדי טבע בפתח-תקווה, זכינו בזכות לרכוש 25% ממניות החברה ב-140 מיליון דולר. אלא שהשמחה הוחלפה מהר מאוד בעצב, לאחר שאלי הורביץ התקשר אלי ובישר לי שמשפחות המייסדים מנצלות את זכות הסירוב שלהן, ושהן משוות את מחיר הרכישה וקונות את החבילה בעצמן. נאלצנו לוותר על המניות".

צבי סטפק, מנכ"ל מיטב: 270% במעו"ף

"ההצלחה הגדולה שלנו הייתה כשכולם נכנסנו לחדר האטום בפברואר 2003. אנחנו אמרנו, שהזהב האמיתי נמצא ליד הבית, ושהמניות הן הזדמנויות קנייה יוצאות דופן. מאז עלה מדד המעו"ף מ-300 ל-830 נקודות. הצלחה נוספת שאני גאה בה היא שלא השקענו בעבור הלקוחות שלנו בראשית שנות ה-80 במניות הבנקים. זו הייתה תקופת הוויסות והפיתוי היה עצום, כי מניות הבנקים עלו כל יום ברבע אחוז ובשליש אחוז. זה היה מאוד קשה, גם בגלל התחרות וגם בגלל הלחצים של הלקוחות. ההרפתקה הזו הסתיימה בהתמוטטות הבנקים, ואני גאה שלא התפתינו".

נורברט ברינקר, בעלי בית ההשקעות גיפט: ההחמצה שלי ב"גלובס"

ב-1983 קיבלתי החלטה לעזוב את המערכת הבנקאית ולהקים את גיפט ניהול השקעות. איציק דוידוב שהיה שותף בחברה, התחיל להפיק באותה שנה ניוזלטר יומי, שהופץ על-ידי שליחים מדי ערב ושכלל התפתחויות בבורסה וניתוח כלכלי. לניוזלטר קראו גלובס. לאחר חיפוש משקיעים, דוידוב החליט לנצל הזדמנויות עסקיות בחו"ל, ואני מסרתי לידיו את האופציות שלי בעיתון החדש בתמורה למניות שלו בגיפט. עם הימים, החזון של דוידוב התגשם ו"גלובס" הפך לעיתון מוביל. עם זאת, אני מאושר על ההחלטה שקיבלתי. התוצאות של גיפט הן מעל ומעבר לכל מה שקיוויתי".

ניר ברונשטיין, מנכ"ל פועלים שוקי הון: ועוד פספוס בטבע

"אני מלווה את טבע מאז שאני פעיל בשוק ההון, בשנות ה-90 המוקדמות. עשרות ומאות פעמים, כשאמרתי שזה הזמן להיכנס לבורסה, עשיתי רשימות של מניות שכדאי להשקיע בהן, וטבע תמיד הייתה בשלישייה הפותחת. אלא שמעולם לא קניתי את המניה בגלל פרמטר שהיום אני יודע שהוא לא כל-כך חשוב - מה המניה עשתה בעבר. חשבתי, אם היא עלתה כל-כך הרבה אני לא אקנה אותה. ואז היא עלתה בעוד 50%. ואז שוב חשבתי, האם לקנות את טבע, הסתכלתי על העבר, אמרתי שלא כדאי לקנות, והיא שוב עלתה ב-50%. בסופו של דבר, מעולם לא קניתי את טבע והיום אני צריך להיזהר בעיקר מחוק מרפי".